בס"ד
לצערי זה שוב קרה לי, לאחר 65 ימים נקיים נפלתי...
ב"ה שאני לא נופל ליאוש בכלל, שכן גם כששמרתי אמרתי לעצמי [ובפורום] שיותר מאשר שהטבלה והימים הרצופים חשובים - הגישה חשובה! כי כאחד שממש מכור אני יודע שגם אם אהיה נקי 1000 ימים, תמיד היצר יוכל לקחת אותי בשעת משבר או קושי.
בימים האחרונים שלפני הנפילה היו לי התמודדיות מאוד קשות, ועם כל הכניעה שניסיתי להפנים בתוכי וכל התפילות והתחינות הרבות ששפכתי לפני הקב"ה, הרגשתי שהתאוה רק גוברת. ניתחתי לעצמי מה קרה לי, ואיך אחרי כ"כ הרבה ימים זה שוב קורה לי, ואז הגעתי למסקנה שזה פחות היה העניין של התאוה אלא הרבה יותר צורך של פורקן למצבי רוח לא נעימים. (מוכר למישהו?) פשוט הרגשתי שאני סובל רגשית, וניסיתי לא לברוח מהכאב, כפי שכתבתי בפורום בעבר, אבל הכאב הציף אותי לחלוטין עד שפשוט לא הייתי מסוגל להחזיק מעמד, והייתי מוכרח למצוא לעצמי פורקן במקום אחר, פנטזיה דמיונית שתציל אותי ממתקפת הרגשות השליליים שחוויתי. ללא ספק התאוה עשתה את שלה, יש בכוחה להרגיע במצבים קשים, ולתת לבן אדם סוג של אופיום שמשכח לחצים וצרות. לזמן מה
אחד מהדברים שאמרתי לעצמי, שבלי נדר אעבוד על עצמי עכשיו לשמח את עצמי. זאת אומרת להרשות לעצמי לעשות שינויים בחיי, ולהנות מהם [הכוונה להנאה רוחנית בעיקר המותרת על פי התורה] וכך יהיה לי פחות את הצורך ל"נקות את הראש" אחת לכמה זמן. כמובן שזה בצירוף לעבודת הכניעה .
אני רוצה להסתכל על חצי הכוס המלאה, ובינתיים מאז שאני קשור לאתר הזה מפסח בשנה שעברה, היתה לי [במצטבר לא ברצף] תקופה של למעלה משנה נקיה, [417 ימים אם להיות מדוייק] דבר שלא היה לי בכל חיי....
חזק ונתחזק!