שלום חברים,
רוצה לשתף בקצרה(כמה שאוכל לקצר):
*אני משתף על התהליך שלי בתוכנית עד היום ועל מחשבות ועקרונות שיש לי*

הגעתי לאתר ולאחר נפילה קיבלתי הצעות ללכת לתוכנית SA, כבר היה לי תיכנון בראש איך אני מתחיל את מסע הנקיות ומעדכן את החברים כאן בכל שלב ובכל התקדמות ובאיך התוכנית עובדת.
סיפרתי בפוסט אחד לגבי המפגש הראשון ושם זה נגמר.
האמת שעברתי טלטלות לא פשוטות בתוכנית, פעמים רבות שחשבתי לרדת ממנה ובעקבות זה ירדתי מהרעיון של הפוסטים והשיתופים.
בקצרה אספר שהתוכנית של הספונסר שלי הרגישה קשוחה עבורי- אם זה הרעיון של החסימות המחמירות (והמקשות על ההתנהלות בחיים) ואם זה העניין של ירידה מנושא השידוכים וההכרויות (שהיה גורם עיקרי בשבילי בכלל להתחיל תוכנית ולהיות נקי), עם הזמן מצאתי את הפשרה והצלחתי לעמוד ביעדים של הספונסר שלי אבל היו קשיים מידי פעם (על הגישה בעיקר).
בשורה התחתונה מאז שהתחלתי את התוכנית(וכמה ימים לפני כשהתקבלה ההחלטה) נשארתי נקי מפורנוגרפייה ואוננות, שברתי את השיא האישי שלי בניקיון מאוננות שעמד לפני שהכרתי את האתר והתוכנית על 105 ימים, לפני ראש השנה וכיפור התחילו קשיים וקריזים שהרגשתי שרק העובדה הדתית מחזיקה אותי, שיתפתי הרבה עם חברים, הרגשתי שכל יום אני עומד ליפול- עשיתי על זה פעולות ושיתפתי כמה שיכולתי וגם ניסיתי להזהיר את הספונסר (שלצערי היה פחות זמין בימים האחרונים), הכתובת הייתה על הקיר,
לא הספיק לעבור יום מיום כיפור(שעבר בצורה רוחנית נפלאה מלאה התעוררות וכוונה ורצון להתנקות גם בעזרת עקרונות התוכנית) והיתפרקתי:cry:, זה היה כשמצאתי את עצמי מגרה את עצמי בסירטונים מיניים(לא קרוב לפורנוגרפייה ממש) וחיפוש תאווה עד שמרוב הגירוי התפרקתי ונפלתי -אחרי 109 ימים, בפעם הראשונה בתוכנית.
גם אחרי הנפילה כמה שזה דפוק הלכתי להסתכל מעט בסירטונים כדי להבין מה חיפשתי ולא מצאתי דבר.

אני עכשיו מרגיש מבולבל, אפילו בלי כוח להרגיש מספיק רע עם עצמי אבל ללא ספק מאוכזב.

היום, עוד לא עברו 24שעות, אני יודע שהרסתי את הספירה, שהספונסר שלי לא יאפשר לי ככל הנראה לצאת לשידוכים בתקופה הקרובה(כמו שחשבתי שיהיה אם אשמר נקי) ולכן הראש החולה שלי אומר לי- יאללה כבר תהנה אין לך מה להפסיד עכשיו.

אני מוסר בפני אלוקים וביפניכם את הרצון שלי להפסיק להתאוות, את הידיעה שאי אפשר להביא את התאווה לסיפוק, שהיא תגרום לי רק דברים רעים, ושאני רוצה למצוא מילוי רוחני אחר בעולם שיש בו הרבה מעבר לתאווה והרבה דברים חיובים מהנים וממלאים.

אז אני משתף אתכם ומקווה שהפוסט הזה יום אחד יהפוך להיסטוריה כמו של שאר החברים הוותיקים שנקיים כבר מספר יפה של שנים בע"ה.


רוצה בנוסף להעלות נקודות שקשה לי איתם במסגרת התוכנית ומרגיש שיש לי פה קצת מקום לפרוק:
אני לא בטוח(אף פעם לא הייתי) שהתוכנית היא הפתרון המושלם בשבילי ושאוכל להמשיך לעבוד איתה לעד אבל בהחלט מוצא בה המון דברים חיוביים שעוזרים ואמשיך לעשות בכל כוחי.
מרגיש קושי לעמוד בצורה מלאה בתוכנית החסימות "הבקבוקים" ובספק אם אוכל לבצע אותה בצורה מושלמת.
מרגיש קושי עם דרישת התוכנית והספונסר לעצור את השידוכים עד לתקופה ארוכה של נקיות ומפוכחות (עדיין קשה לי לקבל את זה ובמיוחד שאני לא יודע מתי ואם אצליח להגיע לתקופה כזאת בעוד אני מתבגר ומפספס הזדמנויות).

*קשה לי לקבל את האמירה "אתה לא חוטא, אתה חולה": 
אני לא מסכים עם זה. יכול להיות שאני גם חולה אבל אני לא מקבל את זה שאני לא חוטא ואני אסביר את דעתי בקצרה: 
ביהדות(ואני יודע שהתוכנית "לא דתית") יש חוטא שהוא עבר עבירה בשוגג -לדוגמא חוטב עצים שעף שבב והרג אדם- הוא לא עשה זאת בכוונה ולא "יכל לשלוט" בזה אבל עדיין עשה מעשה הוא עדיין אשם כי לא נזהר מספיק..
כך יש חוטא קרוב למזיד(ככל שהיה יותר מודע או לא נזהר) וחוטא קרוב לאנוס(שהיה פחות מודע ובפחות שליטה על המצב), התוכנית לא רוצה שניכנס להלקאה עצמית, אני משאיר את ההחלטה אם זה היה קרוב לאונס או למזיד לה' אבל בכל מקרה יודע שבסופו של דבר יצא שעשיתי מעשה אסור- אני לא חייב להיכנס להלקאה עצמית(או לא לפחות ברמה מזיקה) כי "אין צדיק בארץ אשר לא יחטא", בסופו של דבר גם הספונסר שלי (שלא מאמין שאני חוטא) יבוא אלי ב"תלונות" למה לא עשיתי פעולות לפני נפילה או למה לא נזהרתי וחסמתי מספיק- בתוכי אני יודע (ואני מתוודה כאן) שבשלב התאווה קצת התרשלתי ואם הייתי פועל יותר טוב יתכן ולא הייתי נופל- ולכן יש לי מעמד של חוטא מסוג מסויים.
[אנאלוגיה נוספת שעלתה לי בראש היא לגבי עשיו ודוד המלך ששניהם היו "אדמונים"- הפרשנים מסבירים שזו תכונה מולדת אצליהם לרצוח ולהוציא דם- ועדיין הם לא יכולים לומר "אנחנו חולים" אז אם הרגנו בן אדם לא חטאנו, ועובדה שדוד המלך הצליח לנווט תכונה זו למקום חיובי כמו שחיטה ומילה לעומת עשיו שמימש את הרצון לרצוח, כך גם אנחנו התאוותנים יכולים לנסות למלא תכונה זאת שמקורה ברעב רוחני וריגוש מסויים במילוי רוחני או פעולות אחרות באופן חיובי כפי שאפשר לראות אצל הוותיקים]
בנוסף אני יודע בעצמי שאם לא הייתי מגדיר את עצמי כחוטא הייתי נופל ללא בעייה ללא מצפון ופחות מחפש איך לתקן את המצב- לכן לפחות בשבילי אני חושב שזה חיובי.

שלום גידי.
לא פשוט בכלל לחוות נפילה בתוך התכנית אחרי תקופת זמן. גם אני חוותי נפילה אחרי 118 יום. זה לא היה קל.
אבל
הבעיה היא אחרת, וסליחה על הדוגריות. 
אם אתה נלחם עם הספונסר שלך ולא מבין שהוא רוצה לעזור לך והוא לא מרוויח עליך שום דבר, המצב שלך גרוע מאי פעם. 
אני לקחתי ספונסר, ירדתי על הברכיים ואמרתי לו 'אני מוכן'. הכל. לא רק מה שנראה לי, לא רק מה שקל. אני מוכן לעשות הכל. 
אני יכול לנסות לענות לך תירוצים נקודתיים. יש לי המון מה לומר בנושא של שידוכים ויש לי המון מה לומר בנושא של המחלה ולא החטא, אבל זה לא מהותי. 
אם אתה עדיין חושב שיש לך פתרון בכוחות עצמך, אם אתה עדיין רוצה לשלוט על ההחלמה שלך, אז בכיף. תנסה. אם תצליח - תעדכן. 

אני באמת מאחל לך את החופש שיש לי. רק להיום.

שלום חברים, אני חוזר להמשיך לשתף וגם להגיב(בדיליי)

אז אני אסיר תודה שאלוקים שמר אותי נקי עד עכשיו, נקי 17 ימים(למרות שזה לא ההשיג הכי גדול שלי עדיין זו זכות).
הייתי באילת שבוע שעבר ולמרות הכל נשארתי נקי ולא פעלתי כלל על תאווה ומבטים- אצלי הבעייה קצת שונה ואני מניח שזה בגלל שאני מכור "תקופתי" אז אחרי נפילה אני יכול לשכוח לתקופה מהתאווה עד שהיא חוזרת אליי ולכן אני צריך להיזהר.

תמיד יש לי קשיים עם התוכנית אבל עד היום לא עזבתי אותה ולא את הספונסר, קצת קשות לי תגובות כמו התגובה הקודמת(שאני מעריך ומודה על הדוגריות) כיוון שהם נותנות לי תחושה  של פחד, שלפעמים אני רוצה לנסות או לפחות לחשוב על לעזוב את התוכנית ואני מקבל רמיזה מחברים שאני יכול לעזוב אבל אני הולך להתחרט על זה בגדול ולכן זה גורם לי להרגיש שאני נשאר בתוכנית רק מתוך ההפחדות- פחד מוות של מה שעלול לקרות לי אם אעזוב את התוכנית, ואני סך הכל נכנסתי אליה כדי לנסות כיוון חדש לטפל בבעייה..
בכל מקרה אני ממשיך לעבוד את התוכנית "רק להיום" ואין לי מה לעשות עם זה שיש לי איתה מידי פעם קשיים, בסופו של דבר התוכנית היא לא "תורה משמיים" והספונסר או האדם שכתב את הספר הגדול הוא לא משה רבינו, ואני בשאיפה לדעת את רצון האלוקים האמיתי..
אז אני לא בא במטרה למרוד ואני לא יכול להגיד מראש לספונסר שאני "מוכן לעשות הכל", אבל בהחלט אשתדל.

וכמו תמיד אתמול צפה לי התמודדות חדשה עם קושי בתוכנית ואנסה לשתף מחר פה או בפוסט נפרד כדי לשמוע דעות נוספות ולשחרר את הקשיים

שמח להיות איתכם בדרך ומאחל לכולנו הצלחה

gidi כתב on 11 אוק' 2019 10:11:


אני רוצה להגיד שאני מסכים איתך במאת האחוזים בקטע הזה, אני בתכנית קרוב ל-3 חודשים, נקי בנס בחסד גמור מהשבוע הראשון בתכנית, גם שברתי שיא עצמי שעמד על 29 יום, היום אני על 75 בזכות התכנית והספונסר והחברים והקב"ה וגם שאר הפעולות שאני עושה שהן לא חלק מהתכנית

גם אני נתקלתי לא פעם באנשים שאמרו - אני לא חוטא, אני חולה. גם אני לא הסכמתי עם זה. אני חושב שאני גם חולה וגם חוטא זה יכול לחיות ביחד זה לא סותר..

ויכול להיות שאני באמת חוטא שקרוב יותר לאנוס, אני כן מסכים עם זה, אני מסכים שאין לי סיכוי מול התאווה שמשהו מסובב לי את הראש ואני נכנס לאיזה מערבולת בלתי נשלטת ועושה דברים שאני ממש ממש לא רוצה לעשות ומצטער עליהם אח"כ (וגם לפעמים תוך כדי...) אבל עדיין באופן לא מוסבר ממשיך לעשות אותם ...

רע לי וחרא לי ואני רוצה למות ולא להשתמש שוב ובכל זאת לא מצליח ומשתמש שוב.. 

אבל זה עדיין חטא ודבר שהתורה הקדושה אסרה..

וקשה לי, מאוד, עד בלתי אפשרי אפילו, ואני צריך "להתגבר" \ "להימנע" \ "לוותר" תקראו לזה איך שתקראו לזה..
אני חושב שזה אחד הדברים הפחות נעימים לי שנתקלתי בהם בתכנית זה שאני אומר לבנאדם שאני "בורח" מהתאווה היום, או ש"הצלחתי להתגבר" והוא אומר לי אתה משתמש בביטויים של מלחמה ולמה אתה נלחם ובלה בלה בלה נותן לי הרצאה של חצי שעה שאני לא מבין את התכנית.......

אז כן אני חושב שזה לגמרי מלחמה זה מלחמת היצר אין מה לעשות וזה שאני בא וקורא לזה "ויתור" אני לא חושב שזה עושה את זה שונה ממה שזה ...
ושאני בא בדרכים עקיפות של לקבל, להרפות, להודות בחוסר אונים, זה לא משנה זה פשוט טקטיקה מסויימת במלחמה האינסופית הזאת... הטקטיקה היא להוריד תראש, לוותר, להבין שאין לי סיכוי לבד, וכו' כל מה שלומדים בקבוצה אבל זה עדיין קרב ומלחמה.
הטקטיקה זה לא להילחם פנים אל פנים, לזרוק את זה על הקב"ה, לוותר, להיכנע, וזה בסדר גמור, כמו שמול טנק אתה לא תבוא עם אולר.. אתה תעשה תחבולות אז אלו פשוט התחבולות שלי במלחמת היצר..

אם התורה קוראת לזה מלחמת היצר אז מי אני שאגיד אחרת...

כמו שקראתי בספר מדהים שנקרא "כל משבריך" של הרב יעקב ישראל לוגאסי, בקטע הזה של מי שנופל בעוון הנורא הזה, והוא מסביר שם שצריכים להבין שבמלחמה מול היצר אין לנו סיכוי כי הוא ענק ואנחנו קטנים, והוא אומר שהדרך זה לברוח ממנו ולא להיכנס לקרבות כי בקרבות אין לנו סיכוי...
אני חושב שזה בדיוק מה שאני רואה כויתור.. ככה אני מפרש את מה שאומרים בתכנית שצריך לעשות...
לוותר ולזרוק את זה לקב"ה, להודות בחוסר אונים, לא לנסות "בכוח" .. זה בדיוק זה.. זה לברוח ממנו ולהתחבא לו.

הוא כותב שם שאם נראה שני אנשים שבאים לקרב ואחד בורח פתאום ומתחבא - כולנו נגיד מה זה הפחדן הזה איזה פחדן עלוב מוג לב..
אבל אם נראה ענק שבא לריב עם ילד קטן והילד ככה בזריזות מקפץ מתחבא בורח נכנס בין הסדקים וברח לענק, כולנו נגיד איזה גיבור הילד הזה כל הכבוד לו ! איך הוא ברח לענק הזה וככה זה בדיוק אנחנו אל מול התאווה.

אוהבים

gidi כתב on 28 אוק' 2019 20:01:


שוב מוצא את עצמי מתחבר במאה אחוז למה שאתה כותב ...
גם אני קיבלתי תגובות כאלו בעבר מחברי תכנית וגם אותי זה הוריד קצת

אני נמצא במקום שהתורה בשבילי זה מעל הכל, והקב"ה מעל הכל, ואם אני חולה ויש כאן איזשהו כלי שהקב"ה שלח דרך הגויים בשבילי להתרפא, אני צריך להשתמש בו ולנסות אותו, כי התורה אמרה "חכמה בגויים תאמין" אבל אני חושב ועדיין מחזיק בדעה, שאם יש דברים בתכנית שיהיו לי נגד הדת אני לא אעשה אותם חד וחלק.

אני יודע שזה מכניס אותי למקום מאוד מאוד בעייתי בחיים... מצד אחד יש לי רב, שחזרתי אצלו בתשובה והוא מלווה אותי כבר קרוב ל14 שנה הוא כמו אבא בשבילי, ותמיד תמיד אני מקשיב למה שהוא אומר ותמיד מה שהרב היה אומר זה היה אורים ותומים בשבילי.. וכאילו פתאום נוצר מצב שכאילו הרב שלי לא הכי מבין אותי בו (כי הוא לא מכור כמוני..) וכאילו אני צריך קצת פחות להקשיב לו או קצת פחות לקבל ממנו וזה מכניס אותי לבלאגנים ...

אבל בחסדי השם, אני מסביר לרב היטב, וגם לפני כמה שבועות שהייתי במצב על הפנים והייתי חייב חייב ללכת לקבוצה, וזה היה ביום של השיעור הקבוע שלי, של הקביעת עיתים לתורה שלי הפעם היחידה שיש לי בשבוע והשיעור הקבוע שלי של 12 שנה כמעט, שיעור של הרב שלי, ואישתי שיגעה אותי שאני לא אלך לקבוצה ושאלך לשיעור הקבוע שלי (שזה שיעור שאפילו חתונות אני לא הולך אם זה נופל על השיעור כולם יודעים שביום פלוני בשעה כך וכך אני כמו מת) ונאלצתי לדבר עם הרב והייתי בטוח שאני עכשיו איכנס לבלאגן... כי הוא יגיד לי שהשיעור תורה יותר חשוב... וידעתי שאני במצב מאוד מאוד לא טוב מבחינת תאווה ושאם אני הולך לשיעור ולא לקבוצה רוב הסיכויים שאחרי השיעור אני הולך ונופל....

אז עצרתי לרגע, הרמתי עיניים לשמיים, אמרתי לקב"ה אתה שלחת לי תכנית החלמה מאת הגויים, הספונסר אמר לי אל תלך לשיעור תורה תלך לקבוצה, אישתי דורשת שאני אדבר עם הרב, הרב רוב הסיכויים יגיד לי ללכת לשיעור תורה, ואתה יודע שאני שואל את הרב תמיד אני עושה מה שהוא אומר.. כי מבחינתי מה שהרב אומר זה מה שאתה אומר ושלחת לי דרך הרב - זה רצונך.
אם רצונך שאני אלך לשיעור וחס ושלום אפול אחרי זה - זה בידיים שלך אני את שלי עשיתי.

והתקשרתי לרב והרב ישר אמר לי אל תבוא לשיעור תלך לקבוצה ....

הכל השגחה פרטית הקב"ה נמצא גם בתוך התכנית שלא נחשוב לרגע שיש פה משהו שנעלם מעיני ה' או שהתפספס לו ...

ואני ממש ממש לא חושב שזה רצונו של ה' שלא נצום בכיפור או שנעשה טלפון בשבת כי הספונסר אמר לנו.. אבל בכל מקרה אני לא אלך ואעיר לבנאדם שזו כן דעתו כל עוד שהוא נשאר נקי. אני לא רוצה להרוס או לחבל לאף אחד בתהליך ההחלמה שלו. אם יש מישהו שמקשיב 100% לספונסר ועובר על התורה בסדר תפאדאל לו העיקר שזה עובד לו ושהוא שלם עם עצמו וגם נשאר נקי - מצויין !

וגם לגבייך, אני חושב לדעתי , הקטן שבקטנים, שמי אני בכלל שייעץ כן? אבל לדעתי זה בסדר שתיקח מהתכנית את הדברים הטובים שאתה רואה בה, וזה בסדר גם אם תעשה 50% מהדברים שהספונסר אומר לך, זה בסדר שתנסה.
ואם זה יעבוד (וזה יכול לעבוד ויש כאלה שזה עבד להם) אז מעולה וכולם שמחים ואם לא אז תעשה 70% ותנסה.. ואם זה לא יעבוד תנסה 90% וכו' וכו'
הכל טוב ! תנסה מה שיעבוד לך! הכי חשוב שתשתף ותעדכן

אוהבים

אוהבים מאוד! תודה רבה "מתרפא"- חבר יקר, שמח לראות שיש מישהו שמזדהה איתי ואני גם מאוד מזדהה עם מה שכתבת.
אני גם מרגיש שעדיין יש לי "סדר עדיפויות" שלא לעבור על כללים בתורה בשביל התוכנית (כל עוד זה לא ישפיע על המחלה באופן ישיר) לדוגמא בליל הושענה רבה רציתי ללכת לבית כנסת ללמוד באותה שעה שהייתה קבוצה, זה היה חשוב לי כי שנים אני מקפיד על זה וזה עושה לי ממש טוב וחיבור רוחני, הספונסר לא היה "הכי מרוצה" מזה כי זה גרם לכך שכמה ימים לא הגעתי לקבוצות אבל הוא השאיר את זה להחלטתי, בסוף הלכתי לבית כנסת עשיתי את התיקון כמו שצריך, למדתי טוב קטע גמרא עם חבר והשתתפתי בקריאה עם האנשים בבית הכנסת והיה מעולה, הרגשתי חיבור חזק ואחר כך ניסיתי לפצות בקבוצות טלפוניות וכו.. ואני לא מרגיש שהפסדתי משהו בסופו של דבר נשארתי מחובר ולא עשיתי את זה סתם כי "לא היה בא לי לי ללכת לקבוצה" ודווקא הייתי שמח לקבוצה אבל הייתה לי איזו העדפה (ובסוף גם אפשר לנסות להשלים קבוצות)..

שלום חברים יקרים,

בורא עולם נותן לאדם תבונה, והוא צריך להתשמש בה להבין מה טוב עבורו ומב לא טוב, ולפעמים הוא גם מחליט ללכת עד הסוף בדרך מסויימת, לפעמים הוא גם מחליט ע"פ השכל שלא ללכת עם השכל..

בנושא של דת ורפואה:
לדעתי האדם מוכרח לבחור רק מתוך הבנה שמה שהוא עושה זה רצון ה', אסור לו לעבור על שום איסור אפי' הקטן ביותר בשביל רפואה, וכן זו מחלה מה שיש לנו, וכמו שאם הרופא יאמר לי לקחת כדור לא כשר אני אשאל רב אם לקחת, כך גם כאן אני אבחן כל מילה של הספונסר עם דעת התורה הקדושה, (לא תמיד הרב מבין את המצב עד הסוף, פה אני אשקול או אסביר לרב טוב טוב את מצבי) כי אם התורה מרפא ומגנה ומסדרת את האדם, בוודאי לא תבוא לו רפואה ע"י שיעשה דברים שהתורה מדריכה שלא לעשותם..

בנושא של מחלה או חטא:

מסכים עם מתרפא לכל מילה, זה גם מחלה וגם חטא,
ויותר מזה צריך להבין האם המחלה הזו מולדת או נרכשת,
אם היא נרכשת והאדם יצר אותה לעצמו מרוב טעויות רציניות שהוא עשה, אז יתבעו אותו בשמיים גם על שגרם לעצמו להיות חולה אפילו אם עכשיו הוא נפל באונס גמור, כמו שנותנים לו שכר על כך שלא הלך למקום פרוץ, ומעלתו גבוהה ממי שהלך למקום פרוץ והסיר את עיניו (סוגיית 'דרכא ארינא' הידועה), אני רוצה לומר שיש משמעות גם למה שהשפעת על העתיד בפעולתיך.
וגם אם היא מולדת, המבחן הוא לא התוצאה אם הוא נפל או לא, אלא המאמץ, ויודע תעלומות הוא היודע כמה האדם יכל להתאמץ וכמה לא הייתה לו שליטה והחולי אנס אותו לכך..


בכללי, אם כל אחד צריך ספונסר, והוא לא יצליח בלי ספונסר, 
אני לא בטוח שהפתרון תלוי בספונסר אצל כולם, כמו חולה שדי לו בכדור וחולה שצריך אינפוזיה, וחולה שצריך ניתוח וכו' כל אחד צריך להשתמש באמצעי הרפואה לפי דרגתו המתאימה לו, אם נבוא ונשאל איך אדע את דרגתי וכמה עלי להשתמש באמצעים? לדעתי לא צריך להשתמש בכל היכולת בכל האמצעים, לאט לאט ובזהירות, אם אתה מרגיש שאתה מתרפא ובהתקדמות זה טוב מאוד, מרגיש דרדור/ רפיון אז תוסיף אמצעים...

יש מצב גדול שאני טועה, אני עדיין חדש יחסית..

תודה רבה !

אני באמת נתקל בהרבה פעמים שאנשים זורקים הערות לגבי דברים כאלה כמו ללכת לשיעור תורה במקום לקבוצה כשהספונסר אומר לך לקבוצה או למשל קריאת הזוהר שאני עושה או צומות שאני צם לפעמים ..

אחד אמר לי אתמול עזוב תזוהר הזה זה לא יקדם אותך בכלום ולא ייתן לך כלום

התעצבנתי עליו... מי אתה בכלל שתדבר ככה על ספר הזוהר אתה יודע מי היה רשב"י? אתה מדבר כמו חילוני...

אל תגיד לי זה לא יעזור ואל תגיד לי לזרוק שום דבר... אתה יכול להגיד שמע אתה צריך בנוסף לזוהר גם לעשות פעולות, להתחבר, להתקשר, וכו' וכו' אבל אל תבוא ותגיד לי זה לא ייתן לך כלום זה לא שווה כלום זה לא עוזר ...
במיוחד שהוא בעצמו אף פעם לא ניסה את זה 

וזה קורה בכל מיני סיטואציות והקשרים לאו דווקא בהקשר של קריאת הזוהר.. גם כשהיה כנס ולא רציתי ללכת כי זה מעורב נשים גברים.. גם אז קיבלתי הרצאות לא פעם ולא פעמיים מחברי תכנית...

אני חושב שהמסקנה צריכה להיות - תהיה עם ראש פתוח. תעשה את הצעדים (כי הם לא נוגדים את הדת האישית שלך) תעשה מה שהספונסר אומר עד לרמה שאתה חושב שאתה צריך
ואם ניסית עם הגבלות וזה לא עזר, אז תנסה עם פחות הגבלות, וכו'.

אני חושב שהאנשים האלה שאומרים לי מראש, זרוק את השכל תעשה 100% מה שהספונסר אומר ולא מעניין מי אומר אחרת, זה רק בגלל שהם גם ניסו כמוני בהתחלה וזה לא עבד להם
אבל זה לא אומר שלי זה לא יעבוד

אוהבים אותך אחי,
בקשר לחולה חוטא יש המון חומר בפורום משנים קודמות ממליץ לקרוא ולהיות עם ראש פתוח לעשות שינויי חשיבה.
באהבה.

שלום חברים,
שוב מעדכן, אסירות תודה לאלוקים ששמר אותי נקי עד עכשיו ונקי רק להיום 20 ימים ומתפלל להמשיך,
הראש שלי מנסה להגיד לי שהאובססיה ירדה היות וגם הנפילה האחרונה שלי לא הייתה פורנ' ואפשר לומר שאני נקי מעל 4חודשים מפורנ', נראה לי שזה באמת תורם לעניין כי ככה הראש שלי פחות "מוזן" בתאווה ויש לי פחות רעיונות "מלוכלכים" בראש, אבל, רוצה להזכיר לעצמי שאני עדיין מכור, גם אם זה בא אצלי בתקופות עדיין התאווה חזקה ממני ואני צריך להיזהר ממנה ולהמשיך עם הכלים שרכשתי כי בסוף מתישהו היא תגיע ותגיע חזק , מאמין שאלוקים יכול להוציא אותי מהבעייה ומוסר את רצוני וחיי לחיות לפי רצונו ומתפלל שישחרר את כולנו מהתאווה ונמשיך בדרך נקיים ומפוקחים.
ערב טוב.

תודה על השיתוף, אוהבים!
אכן כמו שאמרת, התאווה יכולה להרים ראש ולנסות לרמות אותנו בכל הדרכים שלה
תמשיך לעשות פעולות ולחשוב רק על היום
תצליח!

תודה רבה חברים.
שבוע טוב, משתף על עוד יומיים של נקיות בחסד ה', רוצה לשתף באותה הזדמנות שהייתי בשבת חתן(בר מצווה) של בן דוד, שבעבר באותה משפחה באירוע דומה הרגשתי דיי מנותק וכמו נטל ואדם שבא לנצל, אבל, השבת בזכות רעיונות שקיבלתי מחברים בתוכנית עשיתי הרבה פעולות של נתינה- עזרתי המון בחלוקת האוכל ואירגון הדברים וזה תרם לי המון להרגשה של חיבור ופעולות חיוביות (והאמת שגם קצת להרגשה של אהדה יותר מאשר להיות כנטל) והייתה לי גם בכך הזדמנות לגמול חזרה לאלו שאירחו אותי ונתנו לי משלהם.
פעולות של נתינה הם אחד הכלים היעילים שלמדתי בתוכנית שעוזרות לצאת ממצבים של ריכוז עצמי שמעודד שימוש של תאווה ואני מזכיר לעצמי שכדאי תמיד, בכל רגע ביום לחפש איפה אני יכול להיות בנתינה.
אוהב אתכם והמשך שבוע מבורך.

כל הכבוד חבר יקר!

התאווה היא נתינה אגואיסטית, ולכן גורמת להרגשה של חוסר לאחר מעשה, ואילו הנתינה לאחר על חשבון עצמך היא בדיוק המידה ההפוכה ולכן יוצרת תחושה של סיפוק!!!

הצלחה רבה!!

כיף לשמוע! אוהבים

כל הכבוד אחי !

אני מתחיל להפנים את הנקודה הזו רק עכשיו בימים האחרונים !

אשריך שזכית להגיע לתכנית ולהבין לעומק את כל הדברים האלו !

בהצלחה רבה !