שלום לכולם, 
אני רוצה לספר על עצמי בקצרה, כמובן לא אחסוף פה את הפרטים שלי. אבל אספר קצת על ההתמכרות שלי. אני בן 27, ההתחלתי לראות מראות אסורים וליפול, בערך מגיל 14 אם אני לא טועה.
אני לא ממש זוכר את גילאי העשרה, אבל אני רק זוכר שלקחתי את ההתמכורת ממש קשה.
עד גיל 20 בערך הייתי נופל פעם בתדירות של פעם בשבוע או פעם בחודש.
מגיל 22 עד גיל 26 אני חושב שבסך הכל היו תקופות ארוכות של אי נפילה, הייתי מדלג בדילוגים של 3 חודשים או חודשיים.
שנים האחרונות אני הבטחתי לעצמי כל מיני התחיבויות  שרק בביצועם אני נותן לעצמי ליפול.
קבעתי לעצמי שאם אני נופל אני נותן 400 ש"ח לצדקה.. אני חושב שההתחיבות הזאת החזיקה אותי לאורך זמן. בזמן האחרון משום מה ההתחביות האלו ניהיו קלת בעיני והפרתי אותם השכם והערב.
דבר זה גרם לכך שהגעתי לחוב של כמה אלפים על הפרת ההתחייבויות, והחלטתי שמוטב שאבטל את ההתחייבות ואתיר את הנדר (לא עשיתי את זה).
בזמן האחרון גם עשיתי חסימה מלאה לפאלון שלי, לדבר זה יש הרבה יתרונות עבורי אך גם חסורונות.
נוצר לי מעיין תודעה שכאשר יש לי וויפי הכל מותר, אחרת למה יש חסימה, החסימה היא זאת שמגינה עלי לא אני?  וכך נוצר מצב שכאשר יש לי וויפי במקרה בדירה, מפלאפון של אחד החברים שלי, ומכיוון שהחסימה במחשב שלי לא מספיק טובה, אני נופל דרך המחשב.

ההתייחסות שלי להתמכרות, באופן כללי אנימרגיש הרבה פעמים זר לרוב הדוברים  פה בפורום... אני חושב שלפעמים נראה כאן ש מכור/לא מכור זה פני הכל, מי שמכור באבדון ומי שלא יכול לפרוש גנפיים ולעוף..
אך אני חושב שהעולם שהקב"ה ברא מורכב מזה, ולפעמים כך ולפעמים כך.
פעם שאדם מכור יצליח בחייו ימצא אשה שיאוהב ומי שהתגבר כארי על ההתמכרות, יהיה בעצבות..
אני מאמין שצריך לבודד את ההתמכרות ולא להמציא לעצמי סיפורים על למה זה משפיע לי על כל רבדי החיי.
אני חושב שההתמכרות שלנו משיעה מספיק... אני חושב שאנחנו צריכים להתייחס אל עצמינו יותר בסלחנות..
לא כי זה לא חטא חמור, אלא מכיוון שעצבות זאת גם כן מידה רעה מאוד, ולהיות מדוכדך מנפילה (יתר על המידה) זה לחטוא כפליים.

על כן, אני משתדל לנהל חיים רגילים וטובים, ואני חושב שבסך הכל ההתמכרות אינה משפיעה על החיים שלי באופן שלילי מידי..
כמובן תמיד יש את האופציה שזה משפיעה עלי בצורה שאני לא יודע מה היא ואולי אם לא היה לי התמכרות היה הרבה יותר טוב .. אך אשאיר לה' את החשבונות האלו.

מה שכן אני מאמין שנכון וטוב לקיים הלכה, ביחוד הלכה ששמורה לדבר שהכי חשוב לנו "הברית".
ולכן יש חשיבות להגמל מההתמכרות ולהפסיק לחטוא.

נעבור לענייניו, היטופ זה היופ הראשון שלי לנפילה..
אני מאוד הייתי רוצה להמשיך לכתוב פה ביום יום ולהגיע ל90 היום ואז לשנה.
אני יודע שמקובל פה לדבר על "נקי רק להיום" ואני חושב שזאת באמת גישה נכונה.
אך בכל זאת אתן לי פה אתגר גרנדיוזי:  אתגר של שנה (שהמצאתי עכשיו) אני רוצה לכתוב פה  של במשך שנה..
שיטת הפעולה תיהיה כזאת,
בשבוע הקרוב אני אכתוב כל יום תארכים- 20-25/2/2020
בשלוש שבועות  אחרי אני אכתוב 2 פעמים בשבוע-  20-25/2/2020
, אוכל לכתוב אפילו משהו קצר. 26/2,3/3
בחודשיים אחרי אכתוב פעם אחת כל שבוע.
בשלוש חודשים אחרי אכתוב פעם בשבועיים
ובששה חודשים אחרי אכתוב פעם בחודש.
ניסיתי לשים לי בפלאפון תזכורות אבל בתעפצתי תוך כדי מהלילה  הלבן..
בינתיים זה נשמע קצת יהיר, כל מה שאני אומר, אבל אני מקווה שזה ידרבן אותי לעשות מעשים.

מאחל לך הצלחה רבה בדרך להחלמה.
זה שהגעת לכאן כבר עשית צעד ענק

ברוך הבא חבר יקר! 
מאחל לך המון הצלחה במסע ושהדרך תהיה חלקה אל שנה של נקיות. 

אני רק רוצה לחדד ברשותך שמה שאני גיליתי בתכנית זה לא ההשפעות הרעות שיש להתמכרות שלי על החיים אלא בדיוק להיפך! - ההשפעות שיש לרגשות הרעים בחיים שלי על ההתמכרות.

למה בעצם אני פועל כל הזמן על התאווה למרות שאני לא רוצה ושאח"כ אני מרגיש מרוקן ואפסי? למה אני חוזר לשם כל פעם מחדש למרות שההתרסקות הולכת ונהיית יותר ויותר קשה?

גם בפעמים שהחלטתי להיצמד לרבי נחמן ולהגיד לעצמי ש "אין ייאוש בעולם כלל" ולא להתבאס מנפילות ולהישאר תמיד תמיד בשמחה גם אז המשכתי ליפול ולהשתמש ובסוף נכנסתי לדיכאון עמוק ועצבות עד שלא יכלתי לתפקד...

גיליתי שכשרע לי, כשאני לחוץ, כשאני פוחד, כשאני חושש, כשאני נעלב כשאני נפגע או כשאני פוגע באחרים אני פונה לפורנו. ולא להיפך..

זה הקשר שהיה חסר לי בראש..

גיליתי שאני צריך לטפל ב2 דברים, 
הראשון - לגלות שלא חייב לברוח לתאווה כל פעם שרע לי. שאני יכול "לשרוד" את הרע ולוותר רק להיום על התאווה גם אם קשה לי ואני סובל 
והשני - שעליי לטפל בדברים שמציקים לי וגורמים לי להרגיש רע. בין אם על ידי פעולות ובין אם על ידי שיתוף לאחרים ומסירה לאלוקים.

אלה 2 הדברים שקיבלתי מהתכנית ושעזרו לי בחצי שנה האחרונה לא להשתמש רק להיום.

האוננות והפורנו הם בשבילי בריחה מהמחלה
הרוחנית שלי ומהסבל ולא להיפך..
הם מה שלקחתי בתור "תרופה" לקושי החיים
תרופה למחלה שלי.

רק שהתרופה עצמה יש לה תופעות לוואי..
תופעות לוואי קשות יותר מהמחלה.

אוהב אותך ומאחל לך המון הצלחה בדרך!

טוב, אני מאמין שלקוראים הולך להיות שבוע אינטנסיבי,  ממליץ לחכות קצת ולקרוא את השירשור עוד כמה שבועות (בתקווה).
קמתי בבוקר אחרי הלילה שכתבתי את הפוסט מאתמול,
אני רוצה שיהיה לי את היום הכי טוב,
שהנפילה תביא איתה ניצחון.
ושהיום לא יהיו בעיות.

מה בתכנון:
שלא יהיה ניכר עלי, ואפילו שאני לא אבחין בעצמי שאתמול נפלתי,
שאהיה מוכן לדברים שהיום הזה מציע לי. 
אין עניין בלהיות מדוכדך, החיים עצמם ישנה מצווה לחיות במלא המרץ והחיות.
כמובן גם דרושה קבלה עצמית מסויימת, אם אחשוב על זה קצת, לא נורא.
אם אהיה עייף מחוסר השינה, לא נורא.

אני כן רוצה שעיסוקי לא יפגעו, וחושב איך משקיע בזה מאמץ נוסף בכך שיהיה לי יום שיחזיר אותי לסלול ההצלחה..
החיים זה כמו מסילה, לפעמים כשאתה יורד ממנה, הדבר הכי חשוב זה לדעת לעלות בחזרה כמה שיותר מהר..

כולי תקווה שהתחלת השירשור הזה, תתן לי כח באמת להגיע ליעד..

יש כמה דברים ספציפיים שאעשה היום-
1.להמשיך לפרוט את הזמנים של הכתיבה שלי 
בשנה הקרובה.
2. לקרוא קצת תהילים.
3.מקווה ללכת לישון יחסית מוקדם, כי אהיה עייף, ולקום מחר מוקדם.
אם הייתי נכנס למיטה ב21:00 זה היה משמח 

עוד שני הערות:
1. אני מסרב לקבל את זה שההמכרות היא פני הכל, יש לי כמה פרוייקטים בחיים אחד מהם זה לנצח בעיניין הזה. 
דבק נוסף , בעיני, אין נוסחא של אם אנצח יהיה לי טוב ואם לא אנצח לא יהיה לי טוב, פשוט צריך לנצח כי כאלה אנחנו- מנצחים.
2. זה מאוד חריג בשבילי לכתוב פה. 

ברוך הבא חבר יקר!!
מאחל לך מכל הלב המון בהצלחה בדרך שלך שתזכה להישמר נקי ולהיות בשמחה גדולה!!!
האמת שדעתי הקטנה נמצאת אי שם בינך לבין מתרפא אני כן חושב כמו שהרחיב מתרפא בבהירות שהתאווה היא הרבה פעמים בריחה מהמציאות היא תרופה לבדידות עצבות חוסר משמעות כעס וכו' ואכן אנו צריכים לדעת לסבול את הקשיים שאנו חווים בעולם הזה ופשוט להרגיש אותם בלי התנגדות נפשית אוטומטית מצד שני אני מסכים איתך שלא תמיד הכל קשור לתאווה וזה גם משתנה מאדם לאדם יכול להיות שתהיה נקי ועדיין החיים שלך יהיו קשים ועצובים ויכול להיות שתתקן חלק מהמידות שלך אבל עדיין תמשיך ליפול בסופו של דבר הכל מהקב"ה וצריך הרבה סייעתא דשמייא בנושא הזה..
הכי חשוב שגם כשהתלהבות הראשונית יורדת תמשיך להתמיד במה שהחלטת לעשות!!!
כל הישועות אח יקר!!

דרך אגב לי היה הרבה יותר מחריג לכתוב פה אבל מתרגלים לזה ועכשיו אני מרבה לקשקש פה כל מיני דברים...

הנה לכם אני כאן היום כמו כל יום (לשבוע הקרוב) , ואז אוריד תדירות.

לישון מוקדם אתמול לא הצלחתי, אבל לא נורא.
בכל אופן היה לי יום טוב, אני חושב שהצלחתי לנטרל השפעות של הנפילה.
פושוט חייתי את החיים, קיבלתי את המצב שלי.
עברתי את היום בצורה רגילה וטובה.

אני משתוקק שיעבור זמן מה ועדיין אעמוד,
בהתחייבויות שלי.

באופן כללי מנסיון עבר אצלי יש מעיין תקופות בגמילה,
יש יום, יש שבוע, יש חודש , ויש 3 חודשים וכן הלאה.
אלו תקופות שהרגשתי אותם באופן אישי.
ומעניין מה החוויה של מישהו שהיה בגמילה 
לתקופות יותר ארוכות ובכלל מעניינת החוויה של מישהו שנקי לצמיתות.

אני מכיר את האמרה החשובה "רק להיום" שאומרת שאין אפוטרופוס שהמצב הקיים ישמר, וצריך לעסוק בכל יום בנפרד.
אך בכל זאת ברור שמתקופה לתקופה דברים משתנים.

יחידות הזמן שציינתי בפרספקטיבה יכולות להיות דומות.
כוונתי היא- האתגר של נגמל בתיחלת דרכו לשמור על שבוע נקי יכול להיות דומה לאתגר של מישהו שכבר נמצא בגמילה מתקדמת לשמור על נקיות במשך חודש.
חז"ל אמרו בקצרה "מרעיבו שבע משביעו רעב".
ולכן חילקתי את הכתיבה פה לתקופות (מי שחסר לו זה נמצא בפוסט הראשון).

עוד דבר,
שמחתי מאוד על התגובות, תודה לכם.
אחד מכם אמר לי שאמשיך לכתוב פה הרבה גם בהמשך?, קודם כל תודה על העצה.
דבר שני, הדבר שאתה מדבר עליו באמת מורכב.
אני יודע מנסיון עבר שאחרי תקופה מסויימת אני מגיע למצב שאני כבר לא מרגיש שנפילה זה בכלל אופציה. ואז פתאום קורה משהו.

באיזה תכניקה אפשר להשתמש? ברור שלעיסוק תודעתי איטנסיבי במניעת נפילה יש נזקים.
הרי אתה יוצא מזה!, תחשוב על דברים אחרים! ובאמת לשכוח מזה זה עוזר גם להתמודדות.

מין הצד השני ברגע ששורה עלי רוח טמאה צריך שיהיה לי מקומות מילוט ברורים.
הזמן שעובר אומנן משכיח את התאווה והחטא אבל הוא גם משכיח את דרך ההתמודדות איתו.
אם יש למישהו עצה אשמח לשיתוף.

אז זהו שיהיה יום טוב ומלא,
יש לי כמה רעיונות על מה לדבר מחר..

ווואו אחי אני ממש מזדהה עם מה שכתבת לגבי עיסוק בתאווה באופן תמידי מצד אחד קרה לי המון פעמים שהרגשתי שהנה ניצחתי הצלחתי להשתחרר מזה ואני לא צריך להתעסק בזה יותר אבל אז באופן פתאומי בלי שאתה מוכן לזה התאווה נוחתת עליך בבום ומפילה אותך עוד לפני שהצלחת להוציא מילה מהפה ולנסות להתנגד מצד שני באמת העיסוק התמידי בנושא הזה יכול להזיק כי אדם משכנע את עצמו כל הזמן שהוא חלש ואין לו סיכוי והוא חייב כל הזמן להיות מחובר לאתר לקבוצות לטלפונים לקריאה לצעדים והוא פשוט כל היום חושב על זה לכן מה שאני חושב שטוב לי אני לא מדבר על אחרים זה להיות מחובר לאתר כל יום אבל לא כל היום לפחות בתשעים יום הראשונים.. אחרי שאגיע אליהם ואחרי שאצליח לעבור את בין הזמנים בנקיות אולי אכנס טיפה פחות אבל גם אז צריך להישאר תמיד מחובר אני חושב שכמה דקות ביום לא משקיעות אותך בתוך זה...
המון בהצלחה אחי!!!
שנזכה כולנו לשוב בתשובה שלימה להיטהר לשמוח וביעקר להאמין בעצמנו!!!

אהלן

היה יום בסדר אתמול.

שוב לא עסקתי כמעט בכלל בנושא המדובר.

יש לי כמה הבחנות לגבי התחושות שלי שאני רוצה לשתף: תמיד מדברים על החשק העז לפני הנפילה והתחושות הקשות בסוף.
אני רוצה להציג תמונה קצת שונה.

אחרי הנפילה לא רק שלא הייתה לי הרגשה חזקה של אשמה, אלה אפילו היו לי תחושת רוגע מסויימת. לא הרגשתי שזה פגע לי באינטרקציות עם אנשים, אולי להפך הרגשתי נינוחות ושלווה.
גם כשפגשתי בבני המין שאני אמור להתחתן איתו. הראש יותר פנוי, פחות מוטרד.

אני מניח שזה דבר טבעי, 
בטח אפשר להסביר את זה בקלות ע"י פעילויות הורמונים.
גם ברמה הנפשית אפשר להסביר את זה: כשדבר שאתה מאוד רוצה מגיע יש מעיין סיפוק, על השגתו.
כאילו אני קצת מגזים, כן היה לי הרגשה של- נפלת, אתה צריך לצבור נקודות טובות מחדש. 
אבל במקביל הרגשתי גם רוגע ושלווה ונינוחות.

דבר זה יכול להעמיד אותי במין קונפליקט, הרי אחרי החטא אני רוצה להרגיש רע, אני אמור להיענש אולי, זה אמור לפגוע לי ביחס לאנשים.. ואם אני נקי, אז אני אמור לפרוח, אמור להפתח לי קשר חדש עם אנשים, אמורה להפתח לי קשר זוגי. לפעמים אני מסביר לעצמי, שאם הייתי מתגבר עוד קצת, עוד שבוע, עוד שנה.. אז היו נפתחות תהומות הטוב, אז אהיה שלם רגוע, אז אמצא זוגיות. 

טוב אבל תכלס לא רק שאלתי שאלות אלה סיפקתי לעצמי גם מספר תשובות.

ראשית אולי ההתמודדות הזאת מזקקת נקודה חשובה בעבודת ה'.
אבותינו הסבירו לנו שה' רוצה שנעשה כך ה' רוצה שלא נפול בחטא. 
אז צריך לעשות את זה, לא כי זה יפתח אוצרות ולא כי זה יעשה לי נעים בגב..
ויותר מזה, אפילו אם לחטוא על פניו נותן רווחים גדולים בין אם לפני אחרי ותוך כדי החטא.. אין לנו אלא מלקיים את מצוות ה'.

אבל אני לא מסתפק בתשובה זאת.
כי בכל זאת התחושה שהדבר הטוב, הטהור הבריא הנכון והישר זה להמנע מהחטא , היא תחושה עמוקה וחזקה.. זה לא מצווה חסרת בסיס, היא הגיונית היא טבעית היא מדוייקת. 
מה שלימדונו אבותינו הוא איתן. זה הגיוני בכל נימי ההגיון.

לכן אני לא זונח את התפיסה שאם אעמוד בנסיון. אי שם, מונח לו הטוב הגנוז, הנה עוד יתגלו אוצרות חדשים.. 
אז איך זה מסתדר ?

יש לי מחשבות לפתרון, אך הוא לא מעובד כל צורכו.. אני מקווה שבימים הבאים אחשוב על זה עוד..
ואם יש לכם רעיונות אשמח!

שבת שלום

שלום, 
אין לי הרבה זמן לכתוב, ואני לא אמשיך את מה שהתחלתי אתמול.
בשבת הייתה לי התמודדתי עם מחשבה, המחשבה הייתה- זה בסדר שהתחלתה לכתוב באתר ואתה חושב שיש לך איזה משהו שאמור להגן עליך, אבל תחשוב על זה שוב, אולי זה סתם משהו שאתה עושה וזה באמת חסר משמעות, ואתה יכול ליפול.

מהר העברתי את זה מעלי..

וזה הזכיר לי את העובדה, שככל עובר הזמן פחות ופחות עולות מחשבות כאלו..
ושבשביל שיעבור זמן צריך להתגבר על כמה מחשבות כאלה שיתקפו אותי מפעם לפעם..

בהצלחה לכולם!! שיהיה שבוע נפלא ביותר.

בכל מקרה, זה העלה לי את התובנה הכללית

שלום ידידי ושבוע טוב !

גם אני מזדהה עם מה שכתבת, בד"כ אחרי הנפילה הראשונה לא הייתי מרגיש רע..

כן אפילו להיפך..
הייתי מרגיש חד יותר רגוע יותר.. התאווה פחות שולטת ומנהלת אותי (לכאורה..)

זו גם בעצם הסיבה שהייתי משתמש כל הזמן.. ואף רשמתי על זה פעם כשתיארתי את אחד הקריזים שלי...

היה עליי לחץ מטורף ולא הצלחתי לתפקד וידעתי שאם אני מאונן אני מוריד מעליי את כל הלחץ והכל מסתדר בצ'יק.

שוב.. רק לכאורה..

הצרה שזה לא הספיק. המחלה רצתה עוד מנה.. כעבור זמן קצר..
ואז היא רצתה עוד מנה ועוד מנה..
ואז אחרי סריה של נפילות כואבות אז התחלתי תלהרגיש את הכאב.. את ההשפלה את הביזיון.. את האפקטים המתוארים של ריחוק ריגשי מהסביבה ומהעולם.. ומעצמי..

אז גם שימוש נוסף כבר לא עזר.. ורק החריף את הבעיה והרגשות הלא טובים.. והתחלתי שוב לשקוע למטה..

זה היה המעגל אצלי.. יכול להיות שאצל אחרים הם יכולים להשתמש אחת ל.. ולא לצרוך את זה כמו משוגע כמוני... ולהישאר שפויים...

עבורי זה לא עבד


ואולי טוב שכך! שכן זה מכריח אותי להיגמל לגמרי.

אוהבים ותודה על השיתוף

בוקר טוב,
תודה לך מתרפא,
אני ממש מזדהה איתך. ואני חושב שאכן המצב הזה שאני נופל "אחת ל-" זה תוצר של מלחמה עיקשת.. ואם הייתי נותן לתאווה מושכות הייתי במקום אחר..
אחרי כל נפילה אני מגיב בצעדים של איך אני יוצא מזה ולפעמים צעדים אלו הם חריפים.. מקווה שהפעם אני עושה משהו שונה וזה לא עוד אחד מהנסיונות (החשובים והמועילים) שהיו עד עכשיו. (אם יש לך עצה נוספת אשמח לשמוע)

דבר נוסף אני חושב שזה יפה מה שכתבת בסוף, שהמצב שלך מכריח אותך להגמל לגמרי... ואתה שמח בזה.
וזה מתחבר לנקודה של ה"צוו"- זה לא משנה איך אנחנו מרגישים, אם זה עושה לנו רע או טוב, מה שמשנה זה שלא צריך לעשות את זה- כי זה אסור. 

יום טוב!

חבר יקר, עברתי על ההודעות אחרונות שלך,
כל הכבוד על ההשקעה, תמשיך, זה ייתן לך מבט על המצב שלך מול התאווה,
ממליץ משהו קטן, למצוא חבר מהפורום להיות איתו בקשר טלפוני, זה מאוד יעזור לך, לנסות לא יקרה כלום.
באהבה רבה, אשמח להיות לעזר.

לא הייתי פה אתמול, פיספוס אבל לא נורא.
לפני 3 ימים הצגתי פה תחושות מסויימות ובסוף שאלתי שאלה:
"אחרי הנפילה לא רק שלא הייתה לי הרגשה חזקה של אשמה, אלה אפילו היו לי תחושת רוגע מסויימת. לא הרגשתי שזה פגע לי באינטרקציות עם אנשים, אולי להפך הרגשתי נינוחות ושלווה.
גם כשפגשתי בבני המין שאני אמור להתחתן איתו. הראש יותר פנוי, פחות מוטרד.

אני מניח שזה דבר טבעי, 
בטח אפשר להסביר את זה בקלות ע"י פעילויות הורמונים.
גם ברמה הנפשית אפשר להסביר את זה: כשדבר שאתה מאוד רוצה מגיע יש מעיין סיפוק, על השגתו.
כאילו אני קצת מגזים, כן היה לי הרגשה של- נפלת, אתה צריך לצבור נקודות טובות מחדש. 
אבל במקביל הרגשתי גם רוגע ושלווה ונינוחות.

דבר זה יכול להעמיד אותי במין קונפליקט, הרי אחרי החטא אני רוצה להרגיש רע, אני אמור להיענש אולי, זה אמור לפגוע לי ביחס לאנשים.. ואם אני נקי, אז אני אמור לפרוח, אמור להפתח לי קשר חדש עם אנשים, אמורה להפתח לי קשר זוגי. לפעמים אני מסביר לעצמי, שאם הייתי מתגבר עוד קצת, עוד שבוע, עוד שנה.. אז היו נפתחות תהומות הטוב, אז אהיה שלם רגוע, אז אמצא זוגיות. 

טוב אבל תכלס לא רק שאלתי שאלות אלה סיפקתי לעצמי גם מספר תשובות.

ראשית אולי ההתמודדות הזאת מזקקת נקודה חשובה בעבודת ה'.
אבותינו הסבירו לנו שה' רוצה שנעשה כך ה' רוצה שלא נפול בחטא. 
אז צריך לעשות את זה, לא כי זה יפתח אוצרות ולא כי זה יעשה לי נעים בגב..
ויותר מזה, אפילו אם לחטוא על פניו נותן רווחים גדולים בין אם לפני אחרי ותוך כדי החטא.. אין לנו אלא מלקיים את מצוות ה'.

אבל אני לא מסתפק בתשובה זאת.
כי בכל זאת התחושה שהדבר הטוב, הטהור הבריא הנכון והישר זה להמנע מהחטא , היא תחושה עמוקה וחזקה.. זה לא מצווה חסרת בסיס, היא הגיונית היא טבעית היא מדוייקת. 
מה שלימדונו אבותינו הוא איתן. זה הגיוני בכל נימי ההגיון.
לכן אני לא זונח את התפיסה שאם אעמוד בנסיון. אי שם, מונח לו הטוב הגנוז, הנה עוד יתגלו אוצרות חדשים.. 
אז איך זה מסתדר ?

יש לי מחשבות לפתרון, אך הוא לא מעובד כל צורכו.. אני מקווה שבימים הבאים אחשוב על זה עוד..
ואם יש לכם רעיונות אשמח!"

אני מרגיש שאין לי תשובה שלמה, אלה רק כמה חלקים שעוד לא הצלחתי לסדר אותם לכדי מערכה.

1. הרצון שלנו שיהיה התאמה דיי ישירה בין המצב שלנו כחוטאים למצב שלנו בחיים- כמה אנחנו שמחים, כמה אנחנו מצליחים, כמה אנחנו קרובים לה' לוקה במידה מסויימת בחד מימדיות בעוד העולם הוא תלת מימדי (או יותר).
אני רוצה להסביר מה זה אומר שהתפיסה שלנו חד מימדית:

ראשית- אני רוצה להניח שהמקום של בן אדם אל מול אלוהיו, לא מתבטא באם הוא ביצע מעשה ספציפי כזה או אחר, קומתו הרוחנית לא תלויה ברגע נתון, אלה היא מערכה שלמה של הרבה פרטים, מה אדם עושה וכיצד הוא נוהג, יכולה להיות מעיין אינדיקציה לדבר החשוב באמת המקום הנפשי שלו אל מול אלוהיו. (תוך כדי עולות לי ספקום לגבי ההבחנה הזאת,  בדמות האמרה של בני ישראל "נעשה ונשמע"- לעשות יותר חשוב מלשמוע.)

אפשר לדמות את האדם לדוויזיה שנלחמת במלחמה ומנסה לכבוש עיר מסויימת,
אם חייל אחד מהדוויזיה יחליט לפרוץ את כל את צבא האוייב ולהגיע לעיר, דבר זה לא יגרום לצבא שלו לנצח. ואלי במהרה אותו האדם שפרץ את הגבולות יראה שאין לו סיכוי ברגע נתון זה להשטלת על העיר.

באותו אופן כשאנחנו נלחמים ביצר הרע, בעצם אנחנו נמצאים במערכה שלמה עם המון סעיפים, היעד שאנחנו רוצים להגיע אילו זה הקב"ה ואנחנו נלחמים את "מלחמתה של תורה".
המלחמה הזאת היא מלחמה רחבת היקף עם עומקים שונים.
אפשר לדמות את החייל שפורץ לעומק האוייב כמו האדם שנכנס לאתגר 90 הימים.
כמובן לחייל שפורץ לעומק האוייב יכולות להיות הישגים רבים, הוא יכול לפגוע ברוח האוייב, הוא יכול לרומם לצבא שלנו את הרוח- הנה זה אפשרי לכבוש את העיר של האוייב. אולי גם החייל הזה יביא את הדוויזיה שלנו לכבוש את העיר.
אבל בסופו של דבר ישנה מערכה רחבה, עם הרבה פרטים.

לחייל כזה שפורץ לעומק האוייב יכולים להיות גם נזקים, הוא יכול להביא את הצבא כולו לאופריה- "הנה אנחנו כובשים את עיר האוייב" ודבר זה יכול להוביל להפסד במערכה רחבה.

אעבור לנמשל-  בעצם ההתמודדות שלנו עם יצר העבירה היא מערכה שלמה, וצריך להבין שעמידה באתגר כזה או אחר היא לא המאבק בכללותו, למאבק יש רבדים רבים נוספים. אומנם מבצעים חלוציים כמו עמידה באתגרים מסויימים יכולים לתפוס מקום כמו שמבצע חודר גבול נמצא בראש של גנרל, זה חשוב, אבל זה לא פני הכל. 
עמידה באתגרים זה חשוב, אבל אסור לזנוח את שאר הרבדים. 
אז מהם הדברים שצריך לדאוג להם- האדם צריך לדאוג שיהיה מרומם רוח ושמח.
האדם צריך לדאוג שיהיה לו לוח זמנים ברור. האדם צריך לדאוג שהוא ימצא זוגיות.
והאופן כללי, אדם האדם צריך להתקרב לאלוהיו, כמטרה כללית שלא מתגלמת באופן בלעדי באף מרכיב ספציפי.
לפעמים אני מרגיש שאנחנו נופלים לתת דגש חזק מידי לאותם המצבעים- ספירת זמן הנקיות, ספירת מספר הנפילות וכו'.
(באופן יותר אבסטרקטי, אני רוצה להציע שאולי כל עולם המצוות הוא מעיין מבצעים במערכה שהיא יותר גדולה שהיא-  "הראני נא את כבודך")

למה זה פתרון לשאלה שלי?
מכיוון שכשנבין שהתנועה שלנו היא הרבה יותר רחבה, נבין שנאיבי לצפות לשינויים משמעותיים כתוצאה מעמידה באתגר כזה או אחר.
ואפילו להיפך- אותו חייל שנכנס לעומק האוייב יכול להיות בסכנה, ודבר זה יכול להוריד את הרוח.

(עלתה לי שאלה על הדברים שתיארתי פה-
אנחנו הרבה פעמים מתיייחסים לנפילה בחטא כהתמכרות-
אולי זה סותר קצת את מה שאני אומר, כי אם זה התמכרות אז זה באמת בשביל להגמל פשוט צריך להפסיק- אנחנו לא מדברים על קרבת אלוהים, וזה לא משנה אם אדם קרוב או רחוק, מדובר על התמכרות שאדם צריך להגמל ממנה, וגמילה היא במובנים מסויימית פיזית... היא לא קשורה לקומתו הרוחנית של האדם.
זה כמו מכור להראויין, הבעיה הגדולה זה השימוש בסם, כל עוד האדם ישתמש בוא הוא יפול, המצב היחיד שיביא לפתרון הוא הפסקת השימוש לאלתר.
אני לא חושב שזה סותר ממש, אם כי צריך לחשוב מעט על הקשר בין נקודות המבט.)

רעיון נוסף.
עוד דבר שאני חושב הוא שהחטא הזה הוא סמל לכל החטאים, 
אין לי עוד הרבה מקומות בחיים שיש לי תחושת חטא כמו הנושא הזה- 
אני לא רוצח, אני לא גונב ואני לא נואף, נראה לי באופן כללי בחברה המודרנית אנשים פחות עושים את הדברים הללו (חוץ מניאוף).

ז"א ההתמודדות עם היצר זה המקום היחיד שיש לי חוויה ברורה של חטא ותשובה, 
של -בסדר ו- לא בסדר.
ואולי הסמל הזה של רע וטוב ברורים, של בסדר ולא בסדר- הוא חשוב והוא יכול לקדם אותנו בדברים נוספים בחיים.
אולי גם במקומות אחרים בחיים יש "רע" ו"טוב" ופשוט קשה לנו לשים לזה לב.
ודווקא ההתמודדות הזאת יכולה לתת לנו נקודת מבט לדברים נוספים-
חשבתי לפעמים שבכל פעם שאני מתחייב לא לחטוא בחטא המדובר, אתחייב גם לעשות או לא לעשות דבר נוסף, וכך ההתמודדות הזאת- והרע או טוב הברורים שיש בו יתן לנו קוח להתקדם במקומות שפחות ברורה בהם הדרך.

בעיקרון יש לי תחושב ששני הרעיונות שהבאתי מתחברים בנקודה מסויימת.



סליחה על האורך וקריאה נעימה.

שלום לכולם

לצערי, לא עמדתי ביעידי הכתיבה שהצבתי לעצמי, מפאת כמה תיקוצים וכמה סיבות אמיתיות.
מקווה לחזור לכתוב כמו שהתחייבתי

יש לי חשש שדווקא במצב שאני בוא עכשיו
שההתמודדו לא קשה לי, יכולה להיות לי נפילה..

אחד הדברים שאני שם לב אליהם, שלמרות שאין לי יצר פורץ עכשיו, אני לא נמנע מלהקלע ללראות משהו שלא כדאי..
לא כיוזמה אישית שלי, אלא נגיד שמישהו לידי באיזה אינסטגרם או במקום מעיין זה..

אולי זה קשור למה שדיברתי עליו לפני, 
ניצחון היצר הוא לא ה- "כמה ימים לא נפלתי"
אלה הוא הקומה שבונים תוך כדי.

אומנם אני ממשיך בתחרות אבל יכול להיות שאני לא עושה את ההתאמות להתקדמות ההתקדמות לא צריכה להיות רק בכך שאני לא נופל.


ז"א אני פורמאלית לא נופל אבל אני לא מתרחק מזה כמן מאש..
אפשר לדמות את זה לאדם שמנסה להשתפר בריצה.
אם הוא ירוץ בכל הכח, ולא יעשה אימונים במקביל, מתיחות, ויאכל כמו שצריך הוא לא יצליח הרבה, ואם הוא יזנח את האוכל האימונים הסובבים ורק ירוץ בכל כוחו, סביר שזה גם יפגע ביכולות הריצה שלו.

באופן דומה, אדם שרוצה להפסיק ליפול צריך לפעול בכמה רבדים ולהכין את התודעה שלו, את המחשבות שלו, לכך שהוא לא יפול..

אם מישהו ינסה פשוט לא ליפול מבלי להתעסק בעיניינים הסובבים, אפילו אם יחזיק זמן מה , יפיק פחות תועלת מאדם שעוסק בשלל התחומים במקביל- שומר את עיניו, בונה את תודעתו בצורה מסויימת וכו'.
החשש הוא מלהתייחס לנפילה כ"תחרות ריצה", ולא כמערך אימונים שלם עם מגוון תחומי אימונים שונים.

נחזור לעינייני, מה שאני צריך לעשות הוא להשתדל להסיר את עיני מדברים של אנשים אחרים...

ולאט לאט לבנות תודעה ששוללת הסתכלות על דבר ערווה, באופן מהותי ועמוק,
זה גם עובר דרך גמילה מהתמכרות, אבל זה גם עובר דרך בניית תודעה..
אמן שאני אעשה את זה 
ואמן שאמשיך לכתוב פה בתדירות הרצויה.

ולך משתוקק, אני ממש לא מבקר אף אחד, ובטח לא את האתר הנפלא הזה..
אם אני מבקר מישהו זה את עצמי ואת דפוסי החשיבה שלפעמים יש לי, ואני רואה שלפעמים יש גם למתמודדים שונים..
כמובן אני גם פתוח לכל ביקורת באהבה ושמחה..
ושה' יצליח דרכינו, והליכותינו בפרט את הליכות היסודיות שלנו בעייניני הצניעות.