משתמש1 כתב on 05 אפר' 2020 10:15:
תודה רבה המשתוקק.
ברוך השם השבת הייתה מאוד מרוממת. מזמורי שבת עם הילדים, דברי תורה בשולחן שבת ומעט חידונים.
מתגעגע מאוד לתפילות ברוב עם. השבת הזו הייתה הראשונה שהתפללתי ביחיד.
לקראת השבת היה שינוי מאוד מפתיע עם הילדים. אשתי הייתה צריכה לצאת בשעת ערב לבקר את ההורים והשאירה אותי יחד עם הילדים. שעת השינה של הילדים הייתה ידועה לי ולאשתי אך כנראה לא ממש הייתה ידועה לילדים... הילדים הרשו לעצמם לישון מאוחר וזה הפריע לי מאוד מכיוון שהיו תוכניות ולא ממש יצאו לפועל. היה בי כעס שיצא מעט משליטה אשר התבטא בהחלטות שגויות שלא היו ביישוב הדעת, לאחר מכן טלפון לאשתי להרגעת הילדים ויישור קו עם ההחלטות שלי כאשר נגמר בסופו בהצדקה חלקית של מעשיהם של הילדים במה שרצו שאשתי תצדיק ובכך באיזה מקום הקטינו אותי בעיניהם. התחושה הייתה נוראית. ויותר ממנה חזרתה של אשתי מביתם של ההורים שנגמרה בכעסים על פרק זמן כה קצר שלא הצלחתי לשמור על הילדים.
בבוקר לעומת זאת היה מפתיע. אשתי כעסה מאוד על הילדים על כך שלא הקשיבו לי והענישה אותם על כך. ההרגשה הייתה יותר טובה אך כעסים ביני לבין אשתי עדיין היו. אשתי עובדת מאוד קשה הפסח הזה ואין לה כ"כ הרבה עזרה ממני עד שעות הערב מכיוון שאני עדיין עובד.
לאחר הויכוח הנ"ל, נאמרו דברים קשים מהילדים על היחס שלי כלפיהם שהיו ידועים לי מתוך הקשר שלי איתם אך בכל זאת היו מתוך מקום לחדש את הקשר הטוב שהיה בינינו. ברוך השם הקשר התחדש ובעקבות זה הייתה שבת טובה עם הילדים.
בכל פעם שהקשר לי עם אשתי מתערער, ההשלכות לכך פוגעות בקשר שלי עם הילדים. אני מאבד את הסובלנות איתם ולא מתוך כוונה רעה. אני מאוד רוצה שהקשר שלי איתם יהיה טוב ושנתייחס אחד אל השני כמו אב אל בן ולא כמו חבר.
הימים הללו מאוד לחוצים ומתוחים לקראת החג וגורמים לבעיות בשלום הבית.
בעזר השם מקווה שנעבור את כל ההכנות לחג בצורה יותר רגועה וללא תקלות ונכנס לחג בשמחה.
זה מזכיר לי את הכמות הפעמים שהייתה לי אירועים דומים - של פגיעה באגו שלי, של פגיעה ברגשות שלי (שלפעמים זה תחושה מוצדקת של פגיעה ולפעמים לא, כי כמו כל בני האדם אני לפעמים נעלב משטויות ולפעמים נעלב מדברים מהותיים שראוי להיעלב מהם).
בכל מקרה, בגלל שלושה דברים תמיד הקפדתי למחוק בצורה (מוכשרת למדי) את הרגשות האלה.
א. נאמר לי שגאווה ודברים מעין אלו הם שליליים ואלוקים רוצה שאני יהיה נחמד לכולם תמיד.
ב. באופן כללי התחושה של פגיעה והיפגעות ועלבון היא לא נעימה ורציתי להיפטר ממנה בדרך הקלה ביותר האפשרית.
ג. לא ראיתי את היתרון של הרגשות - מה זה עוזר לכעוס ? או להיעלב ? עדיף למחוק את הדברים המיותרים האלה ויפה שעה אחת קודם.
ולכן התמחתי מגיל צעיר מאוד (גיל 8 -9 בערך ) להסיט את הרגשות שלי לכיוון אחר - בדרך כלל זה היה מחשבות איך אני יהיה יותר טוב במה שאני עושה (משחקי מחשב או לימודים) כדי שלהיפך - התחושה הרעה תהפוך ליתרון, זה היה "ערמומי" מצידי, ולכאורה חכם.
אני נעלב ? עכשיו אני ילמד יותר. אני הושפלתי ? עכשיו אני מדמיין יותר. אני מרגיש לא נעים ? עכשיו אני קורא יותר.
ועכשיו אני משלם על זה בריבית דריבית.
כי שהגעתי למנגנון כמו הפוי', המוח שלי שכבר היה רגיל לתקוף, להשתלט ולבודד כל מקרה של תחושה לא נעימה משל היה איש חולה קורונה, ואז להפציץ אותו בתחושות נעימות של הצלחה ממשחקי מחשב או סרטים או כסף חברתי שאספתי פה ושם והעצמתי בראשי.
המוח הזה פשוט לא יכול היה להתאפק - כל כך הרבה אפשרויות לסחוט כל כך הרבה הסחות דעת מהרגש באמצעות הברז הזה של הפורנו.
