ביקור ראשון בקבוצה, הרבה שוטטות אינטרנט ב GYE לשם שינוי, ו - שישה ימים נקיים! מה שעושה את זה למפתיע עוד יותר מבחינתי זה שאלו ימים שבהם יש לי תנאים אידיאליים להתפרע. ימים שאפשר לחגוג בהם - ואני לא.
אני ממשיך לחייב את עצמי לחשיפה למעשים הפוכים בכך שאני קורא וכותב כאן בפורום. אני מנסה לעכל בזהירות את התכנים והאנשים כאן בפורום.  ועכשו - אני מכבה את המחשב, ואת הקול הקטן ששואל - אולי בכל זאת? והולך לישון - שנת ישרים.
שואב מכם הרבה כוח. תודה לכם. מעומק הלב

אתה באמת מגשש במקומות הנכונים!
אשריך אחי!!!

אחרי ביקור בקבוצה, אחרי יום מעורפל מעט- אבל יום נוסף -שביעי- של חסד ונקיון.
אני מסגל לעצמי את שמירת העיניים שכל כך הצחיקה אתי כשראיתי אותה אצל חרדים שחולפים ברחובה מלא הפיתויים של העיר. אני מוצא עצמי משפיל עיניים ומסיט מבט במהירות בכל פעם שאני נתקל במשהו שמפעיל עלי את הכוח הממגנט. לא יכול להרשות לעצמי את זה יותר. לא לגימה ולא שכטה. 
לא אוהב את שמירת העיניים. אני מתגעגע. מה רע בזה?    ואני יודע ממה שאני קורא כאן, ומנסיון העבר שאין לי סיכוי. כמה אפשר אל מול הדונמים של מה שהקיץ חושף?
ולכן אני כאן. קורא, כותב ומצהיר: היום היה נקי, מחר אתפלל ליום נוסף.
לילה טוב ויום נקי לכולכם

איזה כיף לקרוא, תודה לך. להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות...
ממש יום ליום יביע אומר.
חזק ואמץ בכניעתך.

אחי היקר
סחטן!! עוד יום עוד יום הלוואי עלי....

תודה לכם שוקי, אסיר תודה וצדיק גמור. התגובות שלכם מחממות לב ותומכות בי מאוד!

עוד יום נקי! שמונה ימים!  זה קל מדי? קראתי בפורומים השכנים כמה וכמה פוסטים של חברים שמבכים תקופות יפות של נקיות שהסתיימו בנפילה כואבת. ואני לומד כמה מסוכן להרפות מן הדריכות.

כתוב - "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". ואני מוצא צד הפוך ומאיים בדברים. "לא בשמיים הוא... ולא מעבר לים..."  אני מתכוון כאן לקרבה ולמידיות של האפשרות ליפול. קליק אחד עם העכבר. קפיצה קלה לתל אביב... כמובן שהדברים נאמרו במצווה, אך הם נכונים  - והיום יותר מתמיד - גם בעבירה!

מתפלל לכך שבעוד דקה אכן אכבה את המחשב. בפי ובלבבי הוא! ואני מקבל עלי את המצווה.
לילה טוב ויום נקי לכולנו. אמן.

כל הכבוד, גשש. והרבה הרבה הצלחה.

גשש,
אני חש אותך חזק אני רק ביום השישי שלי ואני אומר לעצמי בדיוק אותו דבר. א' מה קורה פה זה לא קל מידי? ב' אני קורא בפורום שחברים נופלים אחרי 100 ימים ומעלה של נקיות?! ואני אומר לעצמי אם בארזים אז מה יאמר אזוב כמוני?
ואז אני אומר לעצמי "עזוב רק היום"!
והמנובל אומר לי " סבבה ניפגש מחר או בשבוע הבא"
וזה כל כך כואב ומפחיד כי אין לי מה לענות לא כי באמת מי אמר מה יהיה מחר?
יום השישי - רק היום ... אוי תן לי כוח!!
גשש מקווה שאתה כבר נכנס לעשירי אחי לנשק תהיה חזק אנחנו איתך!!!

שוקי היקר
הפחד המשתק ישתק את התאווה.

לשאננים יש יותר סיכוי ליפיל מאשר ל"פחדנים" שעומדים על המשמרת. המשך להיות "פחדן"  ויחד עם זאת בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה

אני מגיע בצליעה אל הפורום, והלב מתרחב לראות את התגובות. הוי כמה שאתם עוזרים עכשיו!

היום חטפתי ישר בפנים את אותו משהו שאני באמת באמת לא עומד בפניו. לא שחפשתי, זה פשוט קרה. בפעם הקודמת שזה קרה בקושי גמרתי את היום, לא היתה בכלל שאלה. מרגע החשיפה המנגנון האוטומטי הופעל. והיה רע. רע לתפארת.
אז אותו הדבר בדיוק היום. ברגע שזה קרה הפסקתי לנשום. זהו? אבוד?  אני חש את הנהמה של החיה הרעבה שבכלוב ויודע שהסורגים שם הם מנייר.
ייחלתי רק לרגע שאגיע לפורום. שלא אלחץ על שום דבר אחר. ואני מסתובב כאן, קורא, מגיב לא מעיז להפסיק. האם אצהיר על יום תשיעי? או שאולי קודם אבדוק משהו...
זהו הרגע. אני לא יכול. אלף שדים התעוררו כנגדי ואני אפס כוח. אני מוסר את זה. אני מתפלל שאכן בעוד דקה אכבה את המחשב. אני מתפלל שלא אמצא את עצמי לוחץ על אותו הכפתור פעם נוספת. אני מתפלל שהנסיון הזה שאני ניצב בפני לא יפרק אותי לרסיסים המוכרים כל כך.
אני נכנע בפני הנחשול שסוחף אותי ונושא עיניים למעלה - אלוהים עזור לי לקום עכשיו מהמחשב.
אלוקים - אני מתחייב בשמך! אני נשבע שמכוחך אני אאבק ואתרחק מכאן מייד. ואני מצהיר: ויהי בוקר ויהי ערב יום תשיעי נקי!

גשש,
ריגשת אותי מאוד!
WOW כל הכבוד לך ת'בכלל מבין את גודל הדבר את עוצמת הנחת שעשית לה'.
אתה תותח!
יום תשיעי שמח לך.
דרך אגב
אני בשביעי נקווה שיצליח עד שבת........

שלום לכם אנשים יקרים
אני חוזר מנופש משפחתי של שבוע. התנאים שם איפשרו לי להציץ בפורום, אך לא להכנס ולכתוב. אני חייב המון לאפשרות הזו.
אני רוצה לכתוב לכם על מה שקרה בזמן ההודעה האחרונה שלי ואחריה.
ביום חמישי שעבר נחשפתי - במקרה הפעם - למה שאין לי שום הגנות בפניו. היה לי מן הסכם פנימי לא מפורש שאומר שאני יכול וחייב להילחם בהתפרצויות היצר שלי, אבל אם זה פיתוי ממש! ממש!! ממש!!!  חזק - אז אין לי סיכוי להתמודד, ואני פטור ממאבק.
הפטור הזה היה הנתיב שדרכו הייתי מפצה את עצמי ברוחב יד על התקופות "הטובות" של ההימנעות שהצלחתי לכפות על עצמי. למעשה חיכיתי בסבלנות למצב שבו יתרחש לפתע מפגש עם הבלתי ניתן לעצירה (ואולי הייתי קצת עוזר למפגש הזה להתרחש). ואז הכל כבר היה קורה מעצמו. לעזוב את המושכות... לחוש את הרוח בפנים... לעוף אל החופש "ולשכוח" שזה יגמר - בדיוק כמו תמיד - בריסוק.
וכאמור, ביום חמישי הקודם זה קרה. הפיתוי האולטימטיבי התפוצץ לי ישר בפנים, והכל התחיל לרתוח. החלק בתוכי ששכב בשקט והקשיב מתוך נמנום לספירת הימים שלי כאן בפורום התעורר ותבע בכוח שאי אפשר לערער עליו את מה שמגיע לו לפי "ההסכם". התנאים היו אידיאליים מבחינתו. זמן פנוי, כסף, מחשב, אפשרות להגיע לכל מקום... אפילו לא ניסיתי להתנגד. המתנתי בקוצר רוח לרגע שבו אסיים את העבודה ואתפנה לעניין האמיתי.

רק קול אחד קטן שאל בייאוש אם זהו זה? כל התקוה החדשה של שמור עיניך, כל מה שקראתי כאן, והקבוצה, ומה שבחוצפתי כתבתי לאחרים... גם זה כמוץ אשר תדפנו רוח?

אז נכנסתי ביאוש לפורום וכתבתי. (ובזמן שכתבתי הייתי עסוק ולא יכולתי להתחיל בחגיגה). ולפני ששלחתי הצצתי קצת במה שסוד הכניעה, ומשוש חיי, ושוקי, ודובי, והיהודי המאושר, ואסיר תודה, ומיאני, ועוד חברים חשובים כל כך כתבו, (וגם זה תפס זמן שבו פשוט לא יכולתי להתחיל בחגיגה). ואז חזרתי להודעה שלי וכתבתי שאני מוותר. שאני לא מנסה בכלל להתמודד עם זה. ושאני יכול רק להתחייב שאם אקבל את הכוח מהפורום ומן האלוהים, אכבה את המחשב ואלך לישון.
וכיביתי. והלכתי לישון.
ובבוקר כשקמתי הבנתי שנפל דבר! שעוד לא קרה שהייתי על עברי פי פחת  ושבתי בשלום. שניתנו לי כלים ואפשרויות שלא שיערתי שאפשר שיהיו לעזרי. ושאם עמדתי בנסיון הזה, שחקוק בסלע שאי אפשר שאעמוד בו, אז אולי? אולי?? אולי יש לי סיכוי??!

ואז נסעתי לנופש, והייתי מוגן יחסית.
וכעת אני שוב בבית. לבד (המשפחה רחוקה), מחשב, כסף, ניידות... והרבה על מה לחשוב.
אז היות והיום עוד ארוך, והלילה קרב, אני אצהיר כאן רק על מה שאי אפשר לקלקל יותר. עבר שבוע נוסף. עד אתמול (חמישי) נאגרו להם בשקט שישה עשר ימים נקיים!
אני מתבונן במספר הזה בפליאה ובהתרוממות רוח עצומה.  אני יודע שלכוחי ולעוצם ידי אין כמעט משקל בהשגתם, ובאותו זמן אני יודע עד כמה אני לא יכול להשתמט מן המערכה ולהשליך את האחריות על "הכוח הגדול ממני".
"ממרום" שישה עשר ימי הנקיות שלי אני מנסה לראות מה למדתי בינתיים ולעשות סיכום ביניים.  אני מבין שיש רגעים שבהם אני חייב להכנע ולהטיל את כל כובד המאבק אל האלוהים.  ובדיוק כפי שאני קורא בפורום -  הוא לא נבהל מזה. אני חש את החסד העצום שנובע מן הכניעה.
אבל! יש רגעים שבהם אלוהים מטיל את כל הכובד עלי. ואז אני חייב להיאבק! זהו מעבר היבוק שלי והלילה הארוך שלי. את זה אני לא יכול למסור לשום כוח חיצוני.   
אז אני מבולבל כמובן. השיעורים אינם פשוטים, המסקנות אינן מתבקשות. אבל הלימוד הזה כולו תקווה!

אסיר תודה לכם.
שבת שלום, חסד ושלווה לכולכם.
גשש

אשריך אחי!!! חזק ואמץ!!! ממש ממלא דמעות לקרא את ההתמודדויות שלך!!!

דברים נפלאים ביותר.

בסוף הספר הלבן יש עמוד ועליו כתוב באותיות קידוש לבנה:

תתפלל לאלוקים כאילו הכל תלוי בו.

תעבוד בעצמך כאילו הכל תלוי בך.

שלום לך גשש יקר, דבריך נפלאים ביותר. משמח ונותן תקווה לראות איך אתה 'מגשש' את דרכך בהחלמה, יתן הבורא ותמצא אותו עכשיו.

מנסיוני אכתוב, בהחלמה למדתי אט אט שהזמנים בהם חשתי שאלוקים מטיל את כובד המערכה עלי היו אלו הרגעים בהם אני לא הפניתי את המערכה אליו...

נתחזק היום בכניעתנו.

בהצלחה.