שלום לכולם 
.
אני נשוי טרי ובע"ה אבא בקרוב מאוד. יהודי מסורתי.
עברתי סבב קצר לפני כמה שנים בקבוצות בתור רווק שלא הבשיל לכדי משהו.
בשבועות האחרונים חזרתי לדבר עם חבר תכנית .
כרגע אני נמצא בנקודה שבה אני מצד אחד רוצה להפסיק לצפות בתכנים באינטרנט, אבל אני לא מוכן לשחרר את הרעיון מהראש שזהו זה. יש לי אישה אחת , וזהו. אני לא מפסיק לפנטז ולא מפסיק לחשוב על כיבוש נשים אחרות. לא מפסיק.
אני אשכרה לא מצליח להבין את זה. ולא מצליח לראות אותה ולהבין כמה טוב אני מפסיד.
אני חושב שעם האחת הנכונה יהיה יותר טוב. עם האחת הנכונה זה יהיה כמו בסרטים.
ראיתי אלפי סרטים וסרטונים. הייתי עם מספר נשים בחיי , אשתי לא הראשונה.
אבל הצורך שלי הוא לא "פורקן מיני". אני פשוט מתוסכל מחיי הנישואין ומחיי המין שלנו, מתוסכל מהבחירה שלי .
אני לא מוכן לוותר רגשית על החיפוש אחרי נשים אחרות. מבחינתי זו תכנית מגירה ולא פנטזיה. אם תהיה לי הזדמנות אני שוקל לממש את זה. אם תהיה לי אישה ברחוב שתחייך לי ותתחיל איתי, אני כנראה הולך על זה. הניקיון האפשרי לא תלוי בי , תלוי במה שקורה סביבי כרגע.
אז בקיצור, אני נמצא כרגע בתקופה שאני מתהלך על החבל הדק בין חיפוש אחרי האישה שתחליף את אשתי, לבין חזרה למציאות. וזה מלווה בהמון פנטזיות שבשביל להתנער מהן אני בבריחה לאינטרנט ולמדיה.
מעגל. פנטזיות- מדיה- רצון להפסיק- פנטזיות - מדיה - רצון להפסיק.
מה אני אגיד ומה אומר.
אז ככה, מבחינת המטפל שלי מומחה בהתמכרויות למין, הוא אמר לי שאני עדיין לא "נכון" לוותר על זה לחלוטין.
כלומר, אני מנסה לחיות במציאות בה אני יכול שתהיה לי תאווה בנוסף על חיי נישואין עם אשתי.
התחתנו כי אני רוצה אותה. אני פשוט רואה עכשיו במה זה כרוך, בע"ה מתישהו לקנות דירה ולעבוד קשה, בקיצור לחיות כמו בית נורמטיבי. זה מביא איתו כל כך הרבה אחריות. האחריות הזאת, כל כך קשה לעומת הפנטזיה.
אני עדיין לא יושב ב2 רגליים עם הרצון להיגמל לחלוטין.
הקונפליקט הזה.
אלוהים.
