על מי אני עובד
בחייאת
נפלתי לפני חצי שעה
ועכשיו אני יושב פה על המחשב, כותב כאנונימי את שעל ליבי פה בפורום
אבל אני לא אני
קשה לי.
החטא הזה פשוט מנתק אותי מעצמי,
עד שאני מגיע למצב של חוסר אמון בעצמי
ואובדן תקווה לגבי המשך החיים שלי.
אתחיל מהתחלה.
אמנם זו הפעם הראשונה שאני כותב פה מהמשתמש הזה, אבל זו לא הפעם הראשונה שלי פה באתר.
וגם לא פעם שניה.
אני סוחב את ההתמודדות הזו עם היצר כבר כמה שנים, והמסע מלא עליות ומורדות.
תקופות יפות של נקיות, אם זה תקופה של כמה חודשים רצופים בתור חייל,
או שבועות רצופים בתור תלמיד ישיבה,
ועוד כל מיני תקופות ארוכות יותר ופחות שבהם שמרתי על עצמי יפה.
וכמובן, היו גם תקופות קשות.
נפילות כמה ימים ברצף,
או כמה נפילות ביום,
וכן הלאה וכן הלאה..
אז עכשיו אני פה,
כחלק מהמשך המסע.
זה קצת מצחיק אבל אני בא ממקום בוגר יותר,
כאילו צברתי נסיון במלחמה מול היצר,
כמו תלמיד שמגיע לתיכון בפעם הראשונה של השנה בכיתה י"ב,
שהוא בא מלא ביטחון ובטוח שהוא יודע הכל.
אבל פה זה מאד מסוכן,
כי אין דבר כזה מול היצר,
הוא מביס אותי פעם אחר פעם,
ואז אני מיישיר אליו מבט ואומר לו שהוא התעסק עם האדם הלא נכון,
ואני מיישר את הגב ומרים את המבט.
אבל באמת חברים, זה באמת ככה,
אני כותב לכם את זה מדם ליבי!
אז אחרי שאני נעמד ומזדקף
ומבין שהכוחות שה' נטע בי הם אמיתיים
ובאמת יש לי תפקיד פה בעולם
ואני באמת מסתובב פה בעולם בתחושה טובה.
ומדבר עם אנשים בביטחון.
אבל אז מגיע סבב שני,
עולים בחזרה על רחבת ההיאבקות
ואז יכולים לקרות 2 דברים
בעצם שלושה:
הראשון והאופטימי זה שאנשך שפתיים ואנצח בסיבוב
וזה יהיה מאד מספק
ויעצים את מה שדיברתי עליו עכשיו.
השני הוא נפילה
וזה מאד לא נעים
ויכול להפיל אותי נפשית למצב שמאד קשה לקום ממנו.
אבל הדבר השלישי שיכול לקרות,
שהוא נורא קשה
ומושך אותך למטה,
זה פשוט תזכורת קטנה מהיצר הרע
שאומר לך:
"אל תתפזר, תזכור מאיפה באת"
וזה רבותיי, מפרק אותך לרסיסים
כי עם כל ההרגשה הטובה שיש בי כוחות טובים
ועם הביטחון שצברתי
איך אצא לדייטים אם נפלתי לפני שלושה ימים?
ואיך אלמד כמו שצריך?
וכו' וכו'
אני לא יודע אם יש מישהו שאקרא את כל זה
אבל אני אומר פה בריש גלי
קודם כל לעצמי
ואם מישהו קורא את הדברים אז תפאדל.
אני נמצא במלחמה מטורפת
ואני רוצה לנצח אותה
וחלאס!
די די די!
ועכשיו אני אכניס את התלמיד י"ב שבתוכי
לא ההוא בכיתה ט' שעכשיו מתחיל את הישיבה תיכונית
ואומר פה בכנות:
כנראה לפני שנתיים הייתי יושב פה וכותב במבט של הילד בכיתה ט' כמה אני רוצה ללמוד תורה כל היום בלי שהדבר הזה יפריע לי
ואני רוצה להיות ירא שמיים ושקוע בקודש כל כולי
ממש מידת הקדושה במסילת ישרים.
אבל היום אני לא שם,
אני כותב פה במבט של הילד בכיתה י"ב
ואני אומר בשיא הכנות והדוגריות
שאני מחובר לקב"ה
ואני רוצה להיות בקרבתו
אבל אני לא חי בסרט
ואני מודע לקשיים של הדור
וזה לא פשוט להסתובב בעולם הזה רווק בן 25
ולכן אני מרשה לעצמי לשחרר
השפה שאני מדבר היא קצת פחות ישיבתית
וכן, אני מדבר על איך לעשות כסף
ואיך שאני רוצה לנסות מלא דברים בעולם,
אם זה לראות עולם
או ללמוד לצלול
או לעשות סקי
או וואטאבר
או לעשן פה ושם
אם זה אני סבבה
כי אני יודע שבפנים הקשר שלי עם הקב"ה נשאר חזק
אבל דבר אחד אני לא מרשה
וזה ליפול בשמירת העיניים והברית
זה קו אדום
ודי
נמאס לקום גמור אחרי לילה שנפלתי בו
ועד שאני מניע את היום
והאנשים שקרובים אליי לא מבינים מה יש לי
ואני מרגיש שאני לא יודע מה אני רוצה מעצמי
פשוט כי חטאתי לקב"ה ולעצמי בלילה שלפני כן.
אני רוצה לעשות לזה סוף
ודווקא בגלל שאני משחרר כמו שכתבתי מקודם
ואני לא יאכל את עצמי על זה שבמקום ללמוד דף גמרא
אני יושב עם חברים ושותה ערק ומעשן סיגריה
זה אמור להיות יותר קל
כי על משהו אחד אני כן יאכל את עצמי
וזה על נפילות מהסוג שהזכרתי מקודם.
כתבתי פה המון, ואני שוב אומר שאני בספק אם מישהו יקרא את זה
ואני פשוט שופך פה את מה שהנשמה מרגישה.
אז גם לא משנה לי אם אף אחד לא יקרא את זה,
כי אני קורא את מה שהנשמה כותבת
וזה קצת עושה לי סדר במחשבות ובדברים.
ופתחתי את הכתיבה הזו בזה שכתבתי שאני לא יודע על מי אני עובד
כי אני מתיישב לכתוב חצי שעה אחרי שאני נופל
ואין לי את הזכות לזה.
אבל עכשיו
שעה אחרי הנפילה
פלוס חשבון נפש ארוך עם הנשמה,
אמנם חשבון נפש שכתוב בכיכר העיר,
אבל חשבון נפש
עכשיו אני הולך לישון עם הרגשה טיפה יותר טובה
כי אני מתחיל להזדקף בחזרה
ואני מתפלל מעומק הלב
שלא אפול
ושאחזור לחיים טובים ומאושרים
ושאחזור להיות מחובר לעצמי
אבל במאה אחוז
ולקב"ה.
שפכתי פה את הלב שלי
באמת
ואם מישהו קרא והגיע עד לפה
דבר ראשון תודה
ואשמח לשמוע קצת מחכמת ההמונים
מה הייתם מציעים לי לעשות
ואשמח לכל שיתוף שעולה לכם
ושיהיה לנו בהצלחה.
