זהו יום שני שאני לא רואה. יש שיפור. גם בימים שראיתי זה לא היה בינג ולא הייתה אכילה רגשית. עכשו פתאום צץ לי במוח "נו אז תראה עכשו פעם אחת" אבל אני יודע שזה אשליה, פעם הבאה שאני אראה זה יכול להיות בינג ואכילה רגשית וכל המעגל הזה. אני כל כותב כותב ביומן, אך הפעם אני מרגיש שאני כותב את האמת. מה אני רוצה, מה רע לי בחיים, מה מפריע לי בעצמי ובחברה סביבי. אני רוצה חברה, שתעריץ אותי שארגיש גבר, שתרצה אותי, שלא ארגיש סמרטוט.
בבור זה היה נראה אפשרי. אבל בבית זה טוב לחלום אבל הייתי עם חברים היום ראינו ארוויזיון ופתאום אתה רואה את החוסר ביטחון. שאלתי את עצמי אם אני הוזה? האם אני חולם? בחורה איכותית שתאהב אותי נראה כמו חלום רחוק, ארץ רחוקה מהישג יד. הבחורה האחרונה שרציתי דחתה אותי. כל פעם שאני מרגיש בודד ואני חוזר לאפליקציות אני נזכר למה האפליקציות הם חרא וחרטא. משחקות לך במוח המתמכר. משחקות לך בדופמין. באלי לבלות עם בחורה בסופ"ש ללצאת איתה בסופ"שים, קשר בריא עם אישה שתאהב אותי ותעריך אותי ואהיה עצמי. ולא לראות את כל הפורנוגרפיה הזאתי.
אך הפעם אני חייב ורוצה לעשות את זה כמו שצריך, בעבר שהיו כמה ימים שלא ראיתי אני מרגיש שהעברתי את הדחף לאתרי הכרויות ודברים אחרים. וכמובן חזרתי לפורנוגרפיה, שהבחורה אחרי כמה דייטים דחתה אותי או אני דחיתי אוהת. הפעם אני עושה את זה כמו שצריך. לא הלימודים, לא התחביבים, לא אתרי הכרויות, לא בחורות לא כלום. אי אפשר להמשיך ככה. אני צריך להחלים, להתרפות. פסיכאטרית שכתבתי עליה בפוסט הראשון שלי כתבה שאחרי חודש הקשרים במוח משתנים. אני לא מצליח לעשות מדיטציה כמעט, אבל כן אני אוכל יותר בריא, וביטלתי את כל האתרי הכרויות זה כבר שיפור. לאט לאט.
