מחשבותיי להיום הן:
יש לי מספר שבועות פה בעולם (בערך עוד 3000 ומשהו בעז"ה) - אני רוצה אותם יפים וטובים.
התאווה היא לא דבר טוב שאני צריך לוותר עליו אלא דבר שלוקח ממני דברים טובים אחרים.
אני לא יכול לבד- כח רצון הוא לא רלוונטי.
כל עוד יש אשמה ובושה זה אומר שיש חוסר הפנמה מסוימת של "חוסר אונים" ככל שאני מרגיש פחות בושה על פעולותיי עם התאווה זה מביא אותי יותר קרוב להחלמה ומראה על חוסר אונים והפתחות למשהו גדול ממני שיעזור לי.
גישת השחור לבן היא אחד הנשקים החזקים של התאווה
רק להיום זה רק לעכשיו או רק לפעולה הבאה
