[dir=rtl]בס״ד
שלום לכולם, בשורות טובות ושמחה וישועות
היום אני מרגיש קצת מסוחרר. חסר ביטחון עצמי. ירדתי על עצמי מלא בהתבודדות וזה הרגיש נכון וטבעי אבל עכשיו נראה לי שזה גובה מחיר. נראה לי שלהיות מחוסר שינה לא עוזר מה.
באופן יותר כללי, אין לי רב. אין לי רב, ואני מחפש שידוכים אבל לא עם שדכן. ככל שהזמן עובר, והלב נהיה יותר ויותר מתוסכל, והסבלנות והבהירות הולכות ומתמעטות, נראה שמתברר לי יותר ויותר כמה צריך שיהיה לי רב ושאעבוד עם שדכן מקצועי. אולי זה לא עצה לכולם (במיוחד העצה עם השדכן), אבל אני בחור רגיש וגם מתרגש ואני חושב שאולי עצם ה״מידור״ של תחום השידוכים שיהיה במחלקה מסוימת בחיים ולא פשוט בלחיצת כפתור באפליקציה כמו ״שליש גן עדן״ זה יאפשר לי להתמקד בחיים שלי יותר בצורה אותנטית, חיובית ובטוחה. לא כל רגע אהיה בחרדות של ״מתי / האם היא תענה״ וכו׳ וכו׳. ולגבי רב זה יותר מפורסם התועלת—אבל העיקר שרב מביא ביטחון והתרת ספקות בע״ה ית׳.
אני חיפשתי כבר שנים רבות רב, ושידוך, וה׳ עוד לא זיכה אותי למצוא מענה יציב לשניהם. מעניין למה. האם פשוט לא יגעתי מספיק—״יגעת ולא מצאת אל תאמין״—או האם ה׳ ממש ממש מנסה אותי. אין ספק ששני המסעות הללו הרימו אותי וזיככו אותי וחיזקו אותי ברמות. אבל הם גם ממש החלישו אותי ופגעו בי. שברון לב זה עניין רציני, הן במציאת אישה הן במציאת מקום בעולם בכלל, וכל פעם שנשבר הלב מרגיש לי שאני בו״ז מתחזק ובו״ז נופל יותר ויותר לתוך איזה ייאוש ערמומי שמציב עוד לבנה במבנה שלו עם כל אכזבה.
ולא ברור אם האמונה שלי מתחזקת, מתחלשת או לא משתנה. אני פשוט יודע שמשהו חייב להשתנות, או שאולי לא—והכל חלק מהתהליך.
זה גם לא ממש עוזר שאני גר בדירת שותפים עם אנשים רווקים שהם הרבה יותר גדולים ממני. מרגיש לי שזה מעורר אצלי פחד שאיגמר כמותם.
אני משתדל לשמוע לעצת הרב האהוב עליי—שבע״ה אם ה׳ יזכני יהיה לרב המובהק שלי—שאומר שאדם הוא לא נתון סטטיסטי. גם אם הנתונים אומרים שיש רווקות מאוחרת, אדם הוא לא הסטטיסטיקה.
הוא מחזק אותי להאמין שפשוט צריך למצוא את אשתי, ותו לא. אין צורך להרשים את כל הבחורות שבעולם. פשוט צריך להיות אני ולראות אצל מי זה דבק.
וכשאני כותב ככה, וואלה מחזק וממקד.
זה גורם לי לחשוב שאולי ה׳ גם מבקש ממני יותר להשפיע ופחות לחפש כבר להיות מושפע—על ידי רב או על ידי כל אדם אחר...
ואולי גם וגם.
