שלום חברים,

לפני כחצי שנה התחלתי ביחד אתכם את המסע הנפלא הזה.
בתחילה חששתי להכנס בכלל לכאן.
אח"כ נכנסתי בהיסוס ועוד לא הסכמתי לוותר על כלום ואף לא להודות שאני חולה.
אחרי שבוע כבר הבנתי שאני פשוט חולה בהתמכרות למין.
ואז התחלתי לצעוד צעד אחר צעד בעזרתכם ובעזרת הקבוצות והספונסר.
מבלי ששמתי לב היום עברו להם 6 חודשים תמימים של נקיות.

אני מאחל לכולנו המשך צעידה בטוחה ונקייה עד לשפיות המיוחלת.

באהבה רבה
שמואל.

שלום
שמואל יקירינו (דיל לשעבר)
מזל טוב על הציון דרך של חצי שנה
במבט לאחור עברנו דרך ארוכה בחצי שנה הזו,
כשנכנסנו לכאן היינו תוהים ומבולבלים מפוחדים וחוששים,
המושג התמכרות היה מפחיד אך גם מרגיע,

והנה אנו כאן חצי שנה אחרי, כשזכינו לעלות על דרך ההחלמה,
לצערינו לא כל מי שהיה כאן לפני חצי שנה עדיין כאן, למעשה רובם נשרו כנראה אל תהום הנשיה,
מעגל ידידינו המצומצם  מתרחב והולך והום אנו מונים כמה עשרות והיד נטויה לרבים הנוספים,

זוהי הזדמנות להודות על העבר, ולהתחנן  על העתיד, ממי שחננו במתנת חינם וזיכנו לעלות על דרך החיים,
שנמשיך ללכת בדרך ולצעוד אל הפיכחון,
וכן נוסיף תפילה על כל אחינו הסובלים מהמחלה שלנו שעדיין לא זכו לעלות על הדרך,
אנא ה' עזור לנו להתגבר על הקשיים שלנו, כדי שהנצחון עליהם יהווה עדות לאלה שנעזור להם,
לכוחך לאהבתך ולדרך חייך , מי יתן ונעשה רצונך תמיד
אמן
מוטי

אני התחלתי ב-י' אדר, כך שאנחנו כמעט מההתחלה ביחד.

אני יכולל העיד על עצמי שעברתי כברת דרך. לדוגמא, אם לפני חצי שנה הייתי נתקל בדיווח על מצעד מטופש בתל אביב כמו שהיה לאחרונה לא הייתי חושב פעמיים לפני שהייתי נכנס לכתבה, גם בתחילת התהליך פה. כיום אני אומר לעצמי שזו מוגדרת כמעידה לכל דבר, ולמרות שהסקרנות משגעת אותי אני נמנע ולא מקליק על הדיווח.

אמנם צריך להזהר מעודף טפיחות על השכם, אבל קצת זה לא מזיק 

לכל הוותיקים... סאחטן כל הכבוד אני פשוט מתמוגג מקנאה עברו עלי שלושים יום סה"כ ואני עייף, קשה לי מאוד ואני לא יודע מה ילד יום...

ולבנתיים תתפללו עלינו הצעירים פה ממרום הימים, ימי הנקיות שלכם, ימי השפיות...

אני ממש מתחנן בפניך רבונו של עולם גם אני רוצה לכתוב כאן עוד 5 חודשים ולחגוג את 90 הימים שלי...

גם אני רוצה!!!!

אבל בינתיים רק היום....... (והיום הכי קשה לי)

שוקי

הכי חשוב לא להתיאש. נרשמת לאתר כי נמאס לך מהרפש ואתה רוצה להשאר נקי.

תמיד כשקשה לי ומתחילות מחשבות לא חיוביות אני נכנס לאתר, קורא מה יש לאחרים לאמר וכותב קצת משל עצמי. התראפיה שבשיתוף עושה את שלה.


בהצלחה רבה

אלי,

תודה רבה אבל האמת שאני לא יודע לכתוב ועל מה אני אכתוב על זה שקשה לי נו קשה לכולם אני לא יודע לכתוב מעבר לזה שהיום קשה לי ואני מת מפחד כן אתה צודק נמאס לי אבל לא ברור לי איך אני מחזיק מעמד אני חושב שלצערי חסרה לי האמונה שזה יכול להצליח לי...

אשריך שמואל, אלוקים נתן לך מתנה מופלאה. אני מאחל לך שתשמור עליה בכל חוסר הכח שיש לך. תבורך.

אני חושב שלשמואל, גם אם הוא לא יסכים איתי, יש המון כח באמתחתו ובפנימותו אשר לאט לאט נחשפת, וכולנו נהנים ממנה, כל חברי הפורום אני בטוח שמרגישים את הכח העצום של חבר שעם כל צרותיו ובעיותיו, מצליח להחזיק את הראש מעל המים ולשחות כמו גדול!

בהצלחה

משוש
הכח שלי היום הוא להבין שאני חסר כח לחלוטין,
ורק אלוקים שלו מלא הכח יכול להושיעני,
נראה לי שאסירותודה התכוון למשהו כזה,
בברכה
מוטי

מתחבר עם כל מילה מדבריו של שוקי.

מי יתן יום יבא ואוכל גם אני להזמין את כולכם למסיבת "יומולדת" שלי ואוכל להגיד בברור ובקול רם: "אני בן שנה"

לע"ע מסתבך קצת עם מספור הימים.

שני דברים עדיין מקשים על מספור הימים.

הנפילה האחרונה היתה בער"ח אלול אך מאז היו "לגימות" שאני לא בטוח אם זה באמת "לגימות" או נפילות  של ממש.

התקשרתי למס' לא ראוי רק בשביל לשמוע פתיח ולקבל SMS. מיד לאחר מכן (לאחר שמיעת הפתיח) ניתקתי.

וגם ראיתי קרי בשנתי.

אם יוכלו המומחים "לנתח" את הדברים אשמח לדעת אפה אני אוחז

שמואל יקירי,

סליחה על התגובה המאוחרת. עוברים עליי ימים עמוסים ורק חסד אלוקים שומר אותי נקי ושפוי - וגם מאושר. מאושר עבורי ומאושר עבורך שזכית במתנה הנפלאה הזאת של השפיות. זה לא מובן מאליו.

כאן אני משתדל להזכיר לעצמי שהדרך היחידה לעבוד את הצעדים היא "רק להיום". וכמובן לזכור שאני צריך לעבוד על הצעדים כאילו הכל תלוי בי, ולבטוח באלוקים כאילו הכל תלוי בו. אני לבד לא יכול אבל בלעדיי אלוקים לא יעשה.

חזק ואמץ בכניעתך, זכיתי להכיר אותך בחצי השנה האחרונה וגם לקבל המון תועלת מהשיחות איתך.

תודה על הכל. באהבה.

shuki כתב on 27 אוג' 2012 13:39:


שוקי

כולנו פה מאותה סיבה, ועדיין כותבים את התחושות שלנו

תכתוב ותשתף. מה יש לך להפסיד? מקסימום לא יגיבו  :-X

עצם השיתוף חשוב כי הוא משחרר לחץ.

מאחל המון הצלחה בדרך

אלוקים נתן לך מתנה נפלאה. תבורך!
ירבו ימיך ותזכה להמשיך מאורך על כל סביבתך!
אותי לימדו שכדי להצליח צריך לחפש עקבות של נעלים גדולות וללכת בעקבותיהן.
אני מודה לאלוקים על הזכות ללכת על העקבות שלך.
נעם

אלי ושוקי, אנא הרשו לי לכתוב על הנושא שאתם מעלים, למרות שהוא קצת חורג מנושא הפוסט עצמו - ויסלח לי שמואל.

לא חייבים להיות במצב הזה ולא חייבים לשתף רק בקשיים. הפוסט הזה עצמו הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך. חצי שנה זה לא המון זמן, ודי קל לי לזכור את שמואל בתחילת דרכו משתף בחשש בדיוק כמוכם. מה שעבד עבורו זה גם מה שעבד עבורי ומה שיכול לעבוד עבורכם. ישנה דרך חיים פשוטה - אם כי לא בהכרח קלה - שמתחילה בהכרה במציאות שאני חסר אונים מול התאווה.

חוסר האמונה בכך שאני יכול להצליח הפעם - הוא מה שהיה עבורי דווקא קרן האור הראשונה. דווקא הכניעה של עצמי, הביאה אותי להכרה שכח גדול ממני יוכל להחזיר אותי לשפיות. בהתחלה הכח הגדול ממני היה הפסיכולוג, אחר כך הקבוצה ולבסוף הבנתי שיש רק אחד שבאמת יכול להחזיר אותי לשפיות - אבא היקר, אלוקים המלווה אותי בכל צעד.

אני מאחל לכם את מה שאני מאחל לעצמי ומה שאני מאחל לשמואל: להתקדם בעבודה על דרך חיים רוחנית ולזכות בשחרור מכבלי התאווה.

חברי היקרים,

שמחתי והתרגשתי לקרוא את תגובתכם.
אני מאחל לכל אחד ואחד מכם להמשיך ולצבור תקופות נקיות אמיתית ארוכות תוך עבודה אמיתית על התוכנית הנפלאה שזכיתי להכיר בחצי שנה האחרונה.

תודה מיוחדת לסוד הכניעה - היית שליח נאמן ללמד אותי קמצוץ מסוד הכניעה, דבר שעזר לי רבות.