אני קורא הרבה מאמרים ומחקרים רפואיים שאוננות מרגיעה את האדם, וכן מפקסת אותו אלא שאותם מאמרים מתנים זאת באוננות נשלטת של מספר פעמים נמוך בשבוע למשל. שאלתי היא, אם נניח אני מצליח להוכיח לעצמי שאני לא מכור, בהנחה ואני מצליח להתגבר במשך 90 יום על הרצון לאונן, כמובן מבלי להתייחס לפן הדתי שבעניין שחשוב לדתיים שמבינינו, (גם לרגיעות המפש יש מקום בהלכה!) יש בעייה בלחזור לאונן בצורה נשלטת כאורח חיים? או במילים אחרות, האם יש לי אישית קושי בלהתגבר על הרצון לאונן יותר מחבריי שלא מכירים את הפורום?הרי לאונן פעמיים בשבוע אני בטוח שזה לא המצאה שלי..

האם אתה חילוני?
האם יש כמוני פה?

אם אני הייתי יכול לשלוט על זה ורק פעמיים בשבוע הייתי מאונן
ובו זמנית מצליח לקיים יייחסי מין נורמלים עם אשתי
לא הייתי פה כנראה
אני לא מצליח לשלוט על זה כרגע
אז מנסה בכלל לא
מה יקרה בהמשך  ?

טהור
לא יודע איך זה עובד אצל אחרים..
אצלי עצם המושג אוננות פירושו מוות!
בלי קשר לעניין הדתי, הדבר הזה הרג אותי! שבר אותי לרסיסים! אחרי כל פעם רציתי למות! זה ממש הכאב הכי גדול בחיי!
כמו שכתב רונדו, כך גם אצלי.. כשאני בזה אין לי יכולת לשלוט על כך! זה מעבר לכוחותיי ויכולתי זה פשוט גדול עלי!!!

הטהור היקר
לא כל כך הבנתי מה שאלתך
למאי נפקא מינה
האם אתה רוצה שיתנו לך גושפנקה לאונן
אם כן בבקשה
אף אחד פה לא ינסה לעצור בך
בהצלחה

אין בעיה גם לחזור לגנוב בצורה נשלטת כאורח חיים
בחירה שלך

מי בכלל קבע שמס' פעמים בשבוע זה בסדר? אולי בחודש? אולי בשנה? ואולי ביום? (לא בשעה. אל תגזים) כל עוד אני שולט במעשי אז למה לא? בכיף!

קיצורם של דברים. כל עוד לא אפסיק טוטאלית אין סיכוי שאשאר "הטהור מהעיר" או שאזכה ל"מתנת-הנקיון"

בס"ד
מה יש לומר עוד?

ב"ה

הטהור מהעיר האם יש לך תשובה על השאלה למה צריך אוננות כדי להרגיע ולפקס אותי ? למה אני לא יכול להיות רגוע ומפוקס בלי זה ?

כי אתה מכור אחי היקר!!!

אני לא מחפש גושפנקא לאונן, והדימוי של אוננות עם גניבה לא נראה לי קשור כשאני מאונן אני ממש לא מרגיש גנב אני ממש לא פוגע ומציק לאיש ולא לוקח משהו שאינו שלי, ובהתייחס לתגובה האחרונה, מה לעשות אני מתפקס ומתמרכז יותר טוב אחרי אוננות מאשר לפני, ומדהים הוא, שאצלי אוננות היא תחליף למנוחה! השאלה שלי היא עקרונית, האם ייתכן מצב של אוננות ופורקן מבלי להיסחף להתמכרות? אני שואל את השאלה הזו כי בזכות שמירה על נקיון כבר תקופה ארוכה ב"ה, גיליתי שהייתי על גבול המכור אם לא מכור, השאלה שלי היא עד מתי אני יהיה כזה, האם זה טבוע בדמי ובמוחי? האם כל החיים אני ייאלץ להתמודד עם זה? מתי יגיע שלב בו אני יהיה רגוע שהעסק בשליטה ושלא נסחפתי?
אני יודע שזה "עצת היצר" שמנסה להחליש ולייאש, ומבחינת הניקיון כל יום הוא לגופו וההמשך לא רלוונטי, השאלה ברובד התיאורטי, מתי אני יידע שנפטרתי מההרגל של אוננות ושאני תחת שליטה,

טהור יקר, הייתי מציע לך לשאול את עצמך היכן כן אוננות דומה לגניבה, אשתף אותך בתשובות שנתתי לעצמי. אקדים ואומר שאני גנב. עד גיל שמונה לא הייתי מסוגל לראות משהו שרציתי ולא להעביר אותו לרשותי... בנוסף, בפוסט הזה אני חופר. כהוגן.

ראשית, גניבה נעשית בהסתר, האוננות גם. וכן, אני לקחתי, כששחזרתי מה עבר לי בראש בזמן האוננות קלטתי שכמעט תמיד הייתי זקוק לתמונה, מראה, לסוג של חיבור, עבורי זה לקחת, 'להתמזג' עם הדמות בדמיוני.

אני יודע שכן פגעתי, היזק ראיה הוא נזק שיש לו ערך ממוני. משלמים עליו. כל מי שהתאוויתי בגללה, כל מי שאוננתי בגלל המראה שלה, לא היתה שייכת לי, גם אם היא לא ראשת איש... היא בת של מישהו, אחות של... לא שלי. (בדמיוני, כן)

והיא הפכה לאובייקט בגללי, במבטים שלי. אם היא יודעת ומסכימה, היא נחשבת כמחטיאה את הרבים ותשלם על כך, לא?  (נכון, אני חולה, והמעשים שלי לא חטא. היא לא. אלא אם היא כן חולה) ואם היא לא יודעת, ואינה מסכימה, בוודאי שזו פגיעה. אף אדם לא אוהב שעושים לו 'החפצה' - הופכים אותו לחפץ, לאובייקט. הרי לא הייתי רוצה שזה מה שיעשו עם הבת שלי...

וביחס לרוגע וההתפקסות שלאחר השימוש. זו ההתמכרות. הצורך להתפקס. התחושה הזו היא התלות בחומר שמשתחרר במוח. בדיוק מה שיאמר לך כל מסומם. הייתי חייב השראה.. אני זקוק 'לאורות', אני מכיר מישהו שבלי 'תידלוק' של כמה כוסיות לא מסוגל לדבר לפני ציבור, והוא איש ציבור שמעת לעת חייב לדבר, ולשתות...

לגבי תיאוריות, הספונסר שלי לימד אותי שכדאי להשאיר אותן כשמן. תיאוריות... פעם אחר פעם הוא חזר באוזני על המשפט המדהים הבא - כשתבין, תבין. כשתדע, תדע.

אמרת האוננות היא תחליף למנוחה.
הזכרת לי משהו שרבי נחמן אומר, ותסלח לי, שמנוחה לפעמים דוחה את התאווה.
כמו כן ידוע שבשביל להחלים צריך לדעת גם מתי לישון... אסור להיות עייף...

כמו ששיכור אלכוהליסט מחלים לעולם לא יכול לשתות כמו ג'נטלמן, לא יכול לעבור את הלגימה הראשונה בלי להתגלגל בחוצות. כך הסקסוהוליסט, שיכור המין, לא יכול לחזור להשתמש באופן מבוקר, כמו ג'נטלמן.
אתה לא בטוח שאתה מכור, נראה לך שאתה שולט בזה. גם זה יעבור. זה נקרא הכחשה.
‏
אוהבים אותך טהור

חביבי
עם כל הכאב והצער
אתה מכור מכור מכור
ועם כל הקושי והתסכול
זה לעולם לעולם לעולם
ואין מה לעשות, זו מחלה כרונית סופנית
חייבים לטפל בה עכשיו עכשיו עכשיו
כל יום רק להיום
בהצלחה
אחיך המכור (שלא מחפש שותפים לצרה)

היטבת להגדיר את זה
ובהקשר הזה אביא את הפסוק
"הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו"
ההתמכרות שלנו ממתינה לנו בפתח רק שניתן לה דריסת רגל בתוכינו ומיד אנו נאבד בחזרה את השליטה על המושכות.