חבר יקר, אני שמח בשבילך על שישים היום.
איני יכול לדבר על עליך. אתאר רק את החוויה שלי, הרשה לי בבקשה לדבר בגוף ראשון:
***
להילחם בסיירת. סיירת שמירת העיניים, יש כאן את המאבק של הדור. זה השדה שבו היצר תוקף אותי בדור הזה, ניצחתי אותו - קירבתי את הגאולה!
בעבר, דמיינתי שהאמנתי בזה. חיזקתי את עצמי בכל מיני חיזוקים, ניסיתי להאמין בקלותה של תשובה (כפי שמתאר הרב קוק), ובכוחה של תשובה (כפי שמתאר ר' צדוק מלובלין), ובעוצמתה של תשובה בהשפעה על העולמות העליונים (כפי שמתאר באיגרת התשובה). זה חיזק אותי, זה נתן לי את התחושה שיש לי כוח, שאני מתקדם, שאני יכול לנצח אותו והפעם באמת, שהפעם...
יכול להיות שיש אנשים שהחיזוקים האלה נגעו עד בשורש נשמתם, אני יכול לומר שכיום, אני יודע שהיה שם זיוף יסודי.
היה בי משהו עמוק בפנים, שהרגיש שכשאני שם, מחפש בלהט את הסרט שיש בו...כשהלב פועם מהר, והמוח מרוכז כל כך, והפנים מעוותות כל כך, אני נעשה אדם חי יותר.
החוויה הזו הייתה משהו שלא יכולתי להכחיש אותו.
משהו ששנאתי, משהו שהפחיד אותי, והגעיל אותי, אבל עדיין, הוא היה חלק ממני.
לכן, ככל שקראתי יותר על העומק של החטא, ועל כך שצריך להתמודד, ועל הנזקים של החטא, הרגשתי יותר אשם.
אשם במי שאני. אני רוצה את זה. בהתחלה זה לא היה ברור, אחר כך זה חלחל עמוק פנימה: אני אדם שנוא, אדם מגעיל, אדם שראוי לפחד מהסיאוב שלו. זה מי שאני.
כל השאר, כל החיזוקים, זה רק מבחוץ.
כיום אני יודע, שאצלי, כמכור, נכונה האמרה המופיעה בספר הלבן (ספר היסוד של הארגון 'מכורים אנונימיים לתאווה') "השתמשנו בדבר טבעי כדי להשיג דבר לא טבעי'. המיניות שלי נעשתה אמצעי להשגת דברים אחרים, שהם באמת היו חזקים ועוצמתיים.
השתמשתי במין לא כי אני אוהב מין, לא כי אני אדם תאוותן, או חומרני, השתמשתי כי דרכו הרגשתי כל מיני רגשות - אצלי, למשל, יש קשר עמוק מאוד בין התאווה לבין אובדן בקרה - כשאני שם, אני סוף סוף יכול להיבלע, לא צריך להיות מחושב, לא צריך לרצות, לא צריך להיענות לרצונות של מישהו אחר...
על כן, הדימויים של הסיירת והמאבק והקרב, מבחינתי מהווים חלק מהתמונה הקשה שחוויתי אותה עד לפני שנה וכמעט חמישה חודשים.
כשאני מבין שהבעיה שלי היא לא המיניות, אני מבין ש'הקרב' שלי, אם הוא קיים, נמצא בשדה אחר לחלוטין.
לא המחשב, לא העיתונים.
הבדידות. השנאה העצמית, היאוש, התחושה שאני אדם שלא ראוי, התחושה של הפיצול הזה, החיים הכפולים, השקרים, ההסתרות, הריק הזה שאני מרגיש אחרי...
אלו הבעיות שלי.
ברגע שאני מבין שאלה הבעיות שלי, אני מסכים גם לבקש עזרה, כי אני לא יכול להתמודד לבד מול הבדידות או מול השנאה העצמית.
כשאני מבקש עזרה, אני מבין שאני מפסיק להילחם.
אני חלש.
קיבלתי גימלים.
אני רק רוצה ללמוד לחזור הביתה בשלום, ללמוד לקבל את עצמי ואת המציאות איך שהיא, לא לנסות להפעיל את כולם כדי שהם יקרינו אהבה על הבור בלי תחתית שקוראים לו האישיות שלי.
מקווה שנתתי כיוון למחשבה
שמח שאתה כאן איתי, מקווה שה' יעניק לך עוד ימי נקיון.
נתן במתנה