חברים יקרים,

למרות שאינני מכיר אף אחד מכם אני חש אהבה והערכה רבה לכל מי שנמצא בקהילה הזו.

לפני כשבועיים התחלתי את המסע האישי שלי בן ה-90 יום. כמובן זה התחיל עם החדווה האופיינית להתחלה חדשה. אבל הבעיה המרכזית הייתה באגו העצום שהתמלאתי בימים הראשונים.

הייתה לי מן תחושת התנשאות מול כל החברים שנמצאים פה בפורום וכותבים הודעות 'מתבכיינות' בסגנון: 'אוי נפלתי שוב, מה אני עושה?' או 'אבא רחם עלי' ועוד. ההתנשאות הזו גרמה לי להיות פזיז, גס וחסר עדינות. סמכתי על עצמי ולא ידעתי שהשבועיים הנקיים הללו עצמם הם לא יותר מאשר פח יקוש. כי הגאווה העצמית הזיחה את הדעת שלי ואז הנפילה באה בהפתעה ועוצמת הכאב כפולה..

כעת אני מנסה לאסוף את עצמי שוב אחרי הנפילה של אתמול בלילה ושל עכשיו... זה השתלט עלי ואני נכנעתי כמעט מבלי להילחם! אפשר להכין חומצת לימון עם הצריבה שאני מרגיש כעת... לא מאחל לאף אחד!

זה קשה מאוד להתחיל מחדש אבל אפשרי כי 'אין מצב אבוד'!

לא לא, אני ממש לא מתכוון לעורר רחמים עלי ואפילו אינני מצפה לתגובה כל שהיא. החלטתי להתחיל את המסע מחדש אבל עם ראש כפוף וכנוע, מתוך ביטול פנימי וענווה. אני מתכוון להשתמש בבמה הזו לצורך המחויבות האישית שלי למסע בן ה90 יום.

זה יעבוד ככה: בכל יום עבודה שלי (אני עובד ממשרד אישי) אני מתכוון להיכנס לפוסט הזו ולשתף על ההתמודדות שהייתה ביום החולף, לספר במה התקדמתי במשימות 'שמור עיניך' וכמובן לספר (בעיקר בשבילי) שעוד יום אני נקי.

תודה לכם חברים, ותודה כמובן לשמור עינך - הארגון היהודי החשוב ביותר בדורנו!

זהו להיום.

אוהבים

מזדהה עם התחושה הזאת. יש קטע בקיסר נפל על הראש, אחרי שהקיסר-הלמה נופל לתהום, האיש הגדול והטוב שמציל אותו נופל בעצמו, ואז הקיסר-הלמה הולך במן התנשאות כזאת, כאילו, הי, אני לא בסיפור הזה, זה בעיהשך', ואז פתאום הוא נופל גם וקולט שהוא באותו תהום בדיוק ואין לו בדיוק ברירה.
ככה גם אני, אחרי שאני יום נקי אני מסתכל על עצמי במראה ואומר, מה, אני מכור? לא, אין מצב. ולא מבין מה אני בכלל עושה בסביבה הזאת. ואז בסיבוב הבא מבין מאוד.

אוהבים,
מזדהה מאוד..

הרבה הצלחה.

לילה טוב חברים יקרים!

פתחתי את העיסוק שלי בנושא 'שמור עיניך' בקריאת המייל היומי. זה היה כתיבה של 'סוד הכניעה' שמשמש פה אבא רוחני ומודל למאות אנשים בפורום. וזה כמובן, הכניס אותי לאווירה...

ובכן, כפי שכתבתי בתחילת השרשור, אני מתכווין להוסיף מידי יום עבודה שלי תגובה קצרה שבה אשתף אתכם במסע האישי שלי בדרך ל90 נקייים והיום הוא הראשון שלי.

לא הייתה לי התמודדות מיוחדת קשה, הייתי עסוק וטרוד מהבוקר עד עכשיו בניהול העסק שלי בפתרון בעיות וכו' ומלבד מחשבה אחת לא לעניין שהתגנבה אלי, לא היה לי נסיון כל כך קשה.


אבל------


אין חכם כבעל הנסיון ולכן ברור לי שהקלות הזו עשוייה להתנפץ לי בפנים ולהתחלף בהמשך לנסיונות קשים מנשוא, ולכן אני משתדל לנטוע במחשבתי כניעה וענווה כלפי חברים נוספים בפורום וגם כמוהן כלפי הקב"ה ורצונו.

אסיים באפיזודה קטנה:

היום נכנסתי לווינט והייתה שם כתבה לא לעניין בנושא לא צנוע, בשבריר של רגע פשוט הסרתי את המבט שלי ...

טוב סורי, אני מוכרח להפסק העיינייים שלי פשוט נעצמות מעייפות לכן אני אסתפק בשורות אלו ואמשיך בהזדמונות הראשונה אספר את הכול

ביי בינתיים

שלום וברוך הבא ל"מועדון-המכורים".

תודה על השיתוף.

גם אני "הבטחתי" לעצמי לשתף כל יום במסע האישי שלי אבל הבורא רצה אחרת. מסיבות שאינן תלויות בי כבר זמן רב שלא עידכנתי.

שלום חבר,

החזרת אותי אחורה לביקור הראשון שלי באתר של שמור עיניך (זה היה קודם פתיחת האתר בעברית). היום, במבט אחורה אני יכול לראות עד כמה כל המחלה שלי היא מחלת האגו והריכוז העצמי. כשאני נזכר באותו סיבוב שעשיתי כאן, אני די נגעל מעצמי. לא ייאמן איך אדם שהחיים שלו דוהרים לכיוון האבדון וכל מה שהוא עשה כדי לעצור את הרכב לא הצליח, מסוגל לזלזל בצורה כל כך גסה בכל מה שלא נראה לו, אבל זה בדיוק מה שעשיתי.

כבר ידעתי אז שיש דבר כזה שנקרא התמכרות למין ואז נכנסתי לראות מה יש לעשות עם הדבר הזה. נכנסתי, עשיתי סיבוב באתר והמשכתי הלאה. 12 הצעדים? מסיונרים הזויים. טבלת התשעים יום? בדיחה ילדותית. לא ראיתי שיש להם מה לתת לי. צחקתי בלב כאשר ראיתי את התארים של אלו שמצחיקים להחזיק בנקיות בטבלה, ובאמת שזלזלתי באלו שהוכתרו בתארים המפוקפקים "צדיק גמור", "עובד ה'" וכן הלאה. 12 הצעדים היו נראים בעיניי לא קשורים בכלל לבעיה שלי, ובודאי שהם לא מתאימים לי. אז העדפתי לסגור את האתר ולהמשיך הלאה בחיים. ההכחשה חזרה לעבוד במלוא העוצמה ובתוך דקה כבר שכחתי שהייתי כאן בכלל.

כאשר התרסקתי אחר כך וחזרתי על ארבע, הייתי מוכן לעשות הכל כדי להחלים, או כמו שהחברים הוותיקים אומרים, הסכמתי להוציא את הצמר גפן מהאזניים ולהכניס אותו לפה. אז הסכמתי להצטרף לקבוצות ולהתחיל לעבוד על הצעדים, ונרשמתי לטבלת התשעים יום ועשיתי כל מה שאמרו לי, אבל לקח לי הרבה זמן להבין שהזלזול הזה הוא לא היה דבר נפרד מהמחלה ואפילו לא תופעת לוואי שלה אלא המחלה עצמה. המחלה הזאת היא מחלת הריכוז העצמי, וכאשר אני מרוכז בעצמי - אני כמובן לא יכול לראות את זה בכלל, כי אני לא רואה כלום חוץ מאשר את עצמי.

האלכוהוליסטים הראשונים שהחלימו הבינו שאנחנו סובלים ממחלה בעלת שלושה צדדים: נפשי, רוחני ופיזי. אין דבר פחות רוחני מאשר אדם המרוכז בעצמו כפי שאני מרוכז בעצמי כאשר אני משתמש בתאווה, ולכן חלק גדול מהצעדים להחלמה עוסקים בהקטנת האגו. זה מתחיל בהודאה שאני חסר אונים, וממשיך בעשיית חשבון נפש של הפגמים שלי וכמובן בחשיפתם בפני אדם נוסף, עד הצעדים המתקדמים יותר של כפרה בפני מי שפגעתי בו ועזרה לאחרים ללא כל תמורה.

זאת גם המתנה הגדולה ביותר של התכנית, כאשר ביחד עם השחרור מהשעבוד לתאווה אנחנו משתחררים מהאגו שלנו ומהריכוז העצמי שלנו, ובעצם אנחנו משתחררים מעצמנו.

עבורי, כאדם שגדל בחוג המשוכנע ללא ספק שיש לו את התשובות לכל השאלות (ואולי בעצם כל חוג חושב כך?), הקושי לקבל את הפיתרון של 12 הצעדים שנכתבו בידי גויים, היה עצום. כל כולי התמרדתי נגד האפשרות שיש משהו שאני לא יודע ועוד יותר נגד הרעיון שאקשיב למישהו אחר שיגיד לי מה לעשות. כאשר הובסתי על ידי התאווה, הייתי מוכן להיכנע ללא תנאים, כניעה כפולה: גם מול התאווה וגם מול הפיתרון. הפסקתי להילחם בתאווה כי הבנתי שאין לי סיכוי מולה, ומאידך הפסקתי להתמרד נגד הפיתרון כי הבנתי שיש לי סיכוי איתו.

שלום חברים ושבוע טוב!

סוד הכניעה  - תודה על תגובתך. אתה איש יקר שכותב בחסד ומחזק מאוד!

מתנת הנקיון - אכן כשתבתי את ההחלטה לשתף מידי יום עבודה שלי בהתקדמות, ידעתי שאני נוטל עלי דבר גדול ואפשר שלא אעמוד בו, אבל למרות זאת העדפתי כן לכתוב את זה על מנת למצות את האפשרות הזו (חיזוק מהרבים) ככל שאוכל, בנוסף לעובדה שכל החלטה טובה שמפרסמים אותה, עצם הפרסום מהווה נתינת כח לעמוד בהחלטה ולהתמיד בה.

ועכשיו לעניין:

יום שישי ושבת עברו עלי בטוב יחסית, תחושה של חודש אלול מרחפת באוויר. ויש רצון להמשיך ולהתמיד בתוכנית.

הצעדים המעשיים: קראתי את המדריך המלא קריאה ראשונית, אני מתכנן לקרוא שוב ביתר ריכוז ולהוציא ממנו נקודות מעשיות. בנוסף, הורדתי את הדפדפן K9 לאייפון ואני מתחיל ללמוד אותו. עדיין לא בצעתי את החסימה של הsafari ושאר התוכנות ה'בעיתיות' כי אני עדיין לומד את הK9.

משימות להשבוע:

1. ביצוע חסימה של האייפון + הפקדת סיסמה אצת גבאי הסיסמאות של שמור עיניך.

2. התחברות לאינטרנט רימון.

3. התקנת תוכנה על המחשב הנייד שלי (שמלווה אותי רוב היום) שתעשה ניטור על דפים בעייתים. בשלב זה אתקשר עם חבר מהקהילה שיקבל את הדיווח (לצערי, קשה לי לבקש זאת מרעייתי)

נתראה מחר אי"ה עם עוד יום נקי ושמח בעזרת ה'!

תודה לכולם, היו חזקים, ה' איתנו!

עוד יום נקי. איזה כיף.

מאחל לכולנו רק אושר אמיתי.

אלול שמייח

איזה כיף,
זה הכי חשוב.

אל תדאג אם נפלתי קמתי יעבור יום ועוד יוםלבסוף תתחזק בהצלחה ממני חיים

העיניים נעצמות, נרדם עוד רגע.

פתאום אני נזכר שאני צריך לעדכן בפורום שהיה לי יום נקי והכל בסדר.

זה לא היה קל, אבל תפסתי את עצמי, לקחתי ספר קודש הבטתי בו חזק, לחשתי תפילה ובעיניים חצי עצומות אני כותב

לילה טוב לכולם

יום נקי.

יופי,

כבר שמונה ימים נקיים.

זה נשמע טוב, אבל את המלכודת דבש הזו אני כבר מכיר.

החדווה של ההתחלה כבר מתחילה לפוג ואת מקומה תופסת אפרוריות יומיומית מכבידה.

אהיה פרקטי: מניתוח 8 הימים החולפים, הדבר העיקרי שעזר לי להחזיק זה העובדה שהייתי מאוד עסוק וסדר היום שלי היה עמוס עד אפס.

לכן מסקנת הביינים שלי: להמשיך להיות עסוק! פרוייקט עסקי חדש, שיעורי תורה והשפעה על הזולת, בילוי טהור עם הילדים וכו' וכו' העיקר שהרגע של חולשה הבא לא יימצא אותך בריקנות. זה לא יהיה נעים, הוא עלול להשתלט.

עד כאן. להיום.

נ.ב: בל"נ, כאשר התאווה תנסה לתקוף, אני אתפלל על אחד מחברי הפורום שהוא יעמוד בבהצלחה בנסיונות שלו. מרגיש לי שזה יעבוד גם עבורי. בע"ה!

יום כייפי לכולם.

אוהב!

יום טוב ונקי חבר,

באמת ריקנות ושעמום מאוד מפריעים להחלמה, וזה נכון שלהיות עסוק מועיל.
עכשיו צריך לחשוב מה יקרה ברגע שלא תהיה עסוק. גם אם אין התקפה.
תוכנית פעולה בשביל מצב שבתוך התקפה, ספק אם יעבוד. גם אם התוכנית טובה.

יום נקי לך.