שלום לכולם

אתמול נפגשתי עם הספונסר (הנפלא!) שלי ב-SA, ודיברתי איתו על הגלישה חסרת המעצורים שלי באינטרנט. כלומר, יש לה מעצורים ברורים: יש לי רשימה של 3 פורומים (GYE הוא אחד מהם...) 1-2 אתרי חדשות, 2-4 אתרי ספורט + דף פייסבוק של אחד האתרים. וגם 2 כתובות מייל שלי.  זהו. כל גלישה (=שוטטות, כניסה לאתר שלא למטרה מיידית ומוגדרת) נותנת לי תחושה של שימוש. את חיפוש התאווה כבר לא אצליח למנוע.
כל האתרים מתעדכנים בתתדירות זו או אחרת, ויותר מידי פעמים אני "רק" צריך לראות מה התעדכן באתר זה. וזה. וזה... ואם לפני 2 דקות לא היה, אז אולי עכשיו יש. אובססיביות... :D

אז ניסינו לקבוע כמה הגדרות\כללים:
1. לבדוק האם כל האתרים אכן עולים בקנה אחד עם (לא זוכר במדוייק את המלים שלו, שהיו טובות, אשתדל לקלוע לאותו כיוון) עצמי, מה שאני רוצה מעצמי. (תשובה מהירה וחד משמעית - אתרי ספורט מכלים את זמני לריק. כל שניה שם היא אמנם שניה ללא תאווה, אך מבחינתי, זו שניה מבוזבזת המסיטה אותי מהכיוון. כעת אפשר לדון ביתר הדברים)
2. יתר האתרים: לקבוע להם זמנים, בשני מובנים:
א) כמה זמן נכון להיות באתר זה
ב) כמה פעמים ביום\שבוע (כן, יום יכול לעבור בלי שאתעדכן בחלק מאתרים אלה...) נכון להיכנס לאתרים אלה.

טוב, אז יש לי קצת עבודה:
1) לראות איזה אתרים להוציא מהרפרטואר.
2) לראות כמה פעמים צריך לאתרים שברשימה.
3) לראות כמה זמן נכון להיות בכל אתר, כשנכנסתי בלי מגמה ברורה
4) לראות כמה זמן נכון להיות בכל אתר, כשנכנסתי במגמה ברורה (רוצה להצהיר כאן על חוסר אונים, מצהירים ויוצאים! לא נשארים לראות מי עוד כאן כותב, להגיב קצת, ולבדוק כל 10 דקות בשעתיים הקרובות כמה אמפתיה\תגובות קיבלתי...)

טוב, אז נתחיל ממה שברור - הספורט בשבילי הוא הרסני, כשאני מתעניין בו באובססיביות האובססיה הזו מנהלת את חיי, והם בלתי ניתנים לניהול.

אז בעזרת ד' יתברך יוצאים לדרך, 30 יום (שמסתיימים ממש לפני יו"כ, זה בע"ה יהיה זמן מעולה לקבל על עצמי עוד 30 יום, ולא להישבר מיד אח"כ, כפי שקרה לי עם התאווה כ"כ הרבה פעמים...) מתחילים מהיום הראשון, היום הזה ממש יום ד' ח' אלול.

רק להיום - לא נכנס לאתרי ספורט!

בס"ד
אני כמה חודשים לא נכנסתי לאתרי ספורט,
אבל סליחה על מה שאומר עכשיו, הרגשתי שהאתרי ספורט טובים לי הרבה יותר בהר הזבל הזה.. משהו כמו 'גם בזבל יש דרגות'...
זה לפחות יכול להיות 'מסיח דעת' מהתאווה, ואני מדבר באופן שהאתרים האלה מצונזרים לחלוטין מדברים לא טובים.
למשל באתר ONE יש תמונות לא טובות באמצע העמוד, מחקתי אותם ע"י אדבלוק. גם את הפירסמות. אותו דבר ב-5, YNET וואלה וכו', חסמתי הכל.
ולא, אני לא מעודד את זה חלילה, אבל בשבילי זה יוצר הסחה,
ולמעשה, אולי טוב לי עם זה כי אני לא אובססיבי משהו, כלומר אני לא נכנס כל 3 דקות לראות עדכון ואני גם לא מתעדכן בכל דבר, רק ליגה אירופית פה ושם, באזור.
אף אחד לא חייב להסכים איתי, אבל אני מסכים שאני היחיד שיכול להסכים איתך...
לילה טוב ונקי

הכל תלוי במניעים. לאחד זו הצלה לשני זו סכנה. כל אחד והפעולות ההפוכות שלו...

שלום לכולם,

ראשית, תודה לכם תורת והושיע-נא על ההשתתפות.
תורת (וכל אחד אחר שיכול לקרוא את השרשור) - העבודה על הצעדים תלויה בנקיון מתאווה, וגלישה בספורט כשהיא נקיה מתאווה עדיפה ללא ספק!
אבל אצלי זו בריחה מהחיים, לא מתאווה, בדיוק כפי שהתאווה היא בריחה מהחיים. היא לא מקדמת אותי בחיים, ומפריעה לי בהתנהלות היומיומית. לא יודע לאמר אם החיים שלי "בלתי ניתנים לניהול", אך הם בהחלט לא מנוהלים. כלומר הם כן, אבל אבל רק מה שהאינטרנט והספורט מותירים. וזה לא הרבה, לכל-הפחות - לא מספיק...
אתמוללגלשתי. אמנם פחות מבד"כ, אך גלשתי.
מתחיל לספור מחדש. רק להיום, רק לעכשיו - לעבוד, לא לגלוש.לעשות רק רצון ד'!

מזדהה.. גם אני מכור למדיה (אמנם לא לספורט, אבל לכל מיני אתרי חדשות).

אני ממש מבין איך למרות שזה לא קשור להשתלטות התאווה על חיינו - זה בהחלט קשור ל"איבדנו שליטה על חיינו". זה ממש אובססיה.

אולי אנסה לעבוד על זה במקביל אליך, הולך?

שלום לכם,
גם אני סובל מזה, ושמעתי בשם מומחים שבד"כ מי שסובל מבריחה אחת, סובל מעוד כמה בריחות.
הספונסר שלי אמר לי להמתין בטיפול של זה עד צעד 11, ולכן אני לא מבזבז זמן בצעדים, ומתקדם ככל שהספונסר נותן.

ערב טוב,

גם היום היו כמה כניסות לספורט ולחדשות, אבל גילתי שאת הדחף לגלוש אני לא יכול לעצור, ועד מהרה מצאתי את עצמי (שוב...) מול היד שלי מכסה מסך שנמצא בו תאווה...
אז עצרתי, אחרי מנחה גדולה פגשתי חברותא שכבר כשבועיים לא למדנו, וישבנו ללמוד במשך כשעה (פרק כ"ט בתפארת ישראל למהר"ל. מדהים כמה שהו רלוונטי לנו! אולי אכתוב על זה במקום הראוי בפורום...).

והבנתי: אני לא צריך לברוח מהספורט, אני צריך לדבור בד'. לעשות מעשים שמאפשרים את גילויו.
מתחנן לאור!

טוב, אז צריך לחשוב האם נכון להמשיך במסע הזה, או משהו אחר (כי השבוע החולף היה די הזוי ומטורף מצידי).

והכי חשוב - לזכור: מעגל אינסופי שתחילתו עבודה וסופו מתנה, ושוב - עבודה: "קווה אל ד' חזק - ויאמץ" [הוא ית'] "ליבך". ואז, שוב: "וקווה אל ד'"

תודה על מה שכתבת. גם אני תופס את עצמי לעתים קרובות מדי מתעדכן באתרי חדשות שונים וב ושוב ושוב, במין אובססיה להיות מעודכן ולדעת מה קורה בכל רגע, כאילו שזה ישנה משהו במציאות הכללית. נתת הרבה השראה ורעיונות מה כדאי לעות בעניין. תודה!

ממהודעה הראשונה שלך נראה שאתה לא סובל אתרי ספורט כי הם מנהלים את חייך בדיוק כמו התאווה.
בתגובות האחרות שלך היה נראה יותר שאתה נכנס לתאווה מחמת הספורט.
בכל אופן, תחשוב. מה המניע שלך להיכנס לספורט?
האם את מכור לזה בדיוק כמו התאווה, או שאתה מכור לזה בגלל התאווה. [אם אתה מבין כוונתי].

מה שאני שמעתי ואני מרגיש, זה שהכל קשור, והכל חלק מהכניעה. הכניעה חייבת להיות מוחלטת, כל עוד אני משאיר לעצמי פינה - אני עוד לא נכנע באמת.

לא מעניין אותי אם זה קשור לתאווה או לא (לענ"ד זה לא. זו התמכרות מקבילה, לא קשורה, חוץ מזה ששתיהם התמכרויות).

זה כמו שאני נכנס לטפל בטינות שלי, למרות שזה לא קשור לתאווה. פשוט כי זו אובססיה אצלי, ועוד מקום שאני מרשה לעצמי להיות בריכוז עצמי.

בהצלחה!

שלום לכולם,

לא היתי פה כמה ימים, הרגשתי שזה לא לגמרי עוזר לי...

מהתבוננות בימים האחרונים אני רואה שההליכה לספורט מספקת את אותה הבריחה שהתאווה מספקת. העניין הוא הבריחה מהתמודדות עם המצאיאות...

אין לי כ"כ זמן אבל מצאתי (בפורום חדשות...) קישור לידיעה הזו (http://www.themarker.com/mobile/1.2096728) על התמכרות לטכנולוגיה (לא חושב שהם השתמשו במושג המפורש "התמכרות

אם זה יעזור למישהו, מה טוב!

רוב ברכה והצלחה!

אני שמח שזה נכון בשבילך.
אני ניסיתי ורק נפלתי מהמלחמה הזאת מול דברים שאני לא מוכן עדיין לוותר עליהם לגמרי, מכיון שזה לא תאווה, היה עליי לוותר בנתיים על הוויתור הזה והפרפקציוניזם שלי, בכדי לשמור על יום נקי נוסף.

בהצלחה