ב"ה זכיתי לשבור שיא, עד היום השיא שלי היה שבועיים נקיים, ב"ה זכיתי להיות 29 יום(בע"ה מחר 30) נקי, אך הדבר נבע למעשה מהסיבה שבגללה רובנו עושים את זה- שעמום. ב"ה התחלתי מכינה קדם צבאית ואנחנו מאוד עסוקים, כל היום, 6:30 אני קם, 21:30 נגמר הלו"ז(וגם אז לא בדיוק, כי יש עוד מלא דברים להכין) , ואחרי כל יום כזה אתה כל כך עייף ומסופק מהדברים שעשית(בין אם זה עיתים לתורה, ובין אם זה ענייני העולם הזה- ספורט למשל) שלא חושבים בכלל על התאווה. עכשיו חזרתי הביתה לחג, ביום ראשון הבא בע"ה אנחנו אמורים לחזור למכינה, ואני צריך לשרוד את השבוע הזה, ואני בכלל לא בטוח שאצליח, 4 שבועות הצלחתי יחסית בקלות ב"ה, ועכשיו זה מתחיל באמת להיות קשה, כאילו אני מתגעגע לתאווה, כאילו אני רוצה "רק עוד פעם אחת" , החצי דקה הזאת שכיף לך ואז אתה סובל כל כך הרבה, עדיין זה נוצץ, עדיין זה עטוף בעטיפה יפה , למרות שזה מכיל רק רע. לא יודע מה לעשות, היום ב"ה נסעתי לירושלים , חשבתי זה יתן לי אנרגיות רוחניות להתמודד עם זה, טעיתי, אני מתמודד עם התאווה הזאת כל דקה, זה כבר נהיה ממש ממש קשה! עזבו 90 יום, איך אני שורד את השבוע הקרוב?! אם אשרוד את השבוע הקרוב הדרך ל90 יום כבר סלולה, כי אני חוזר למכינה ואנחנו מתחילים בהכי אינטסיביות, 12 ימים מכינה, יומיים בית(שישי שבת) שגם בהם אהיה גמור מעייפות ולא אחשוב על התאווה, רק השבוע הזה, זה מה שאני צריך לשרוד! שבוע אחד! עברתי ארבעה, וזה נראה כאילו קל, אבל לא! זה קשה מנשוא!
בבקשה חיזוקים