שלום לכולם.
מלכתחילה חשבתי שאין טעם לשתף את כולם במסעי החדש מייד על ההתחלה, כיוון שכ"כ הרבה פעמים כבר הייתי בנקודה הזאת, אז מה הטעם שוב פעם להתחיל ולהתאכזב לעיני כולם, לפחות אשמור את האכזבה לעצמי.
אך במחשבה שנייה אמרתי לעצמי - מספיק סיכוי של אחד למאה שבזכות השיתוף זה יהיה שונה, אז לכן אני משתף.
התחלתי אתמול בכ"ט טבת, והיום אני אוחז ביום השני.
תודה לאלוקים ולשליחיו הנאמנים.

בהצלחה!
חודש טוב ונקי!
ירוחם

אוהבים,
ובהצלחה,
וצריכים לעשות הרבה פעולות שיהיה "רק להיום"

מתחיל בחסד עליון את היום השלישי.
התחלתי ביומיים האחרונים לגמוע את הספר הגדול, ומה אני יגיד לכם...
זה לא דומה לשום דבר שהכרתי עד היום.
אכן מי כהשם אלוקינו המגביהי לשבת - ומשפילי לראות, עד עומק השפלות שאנו מצויים בה, ומשם מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון...
הללו-יה.

"ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים, לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" (י כב-כג). מסביר רש"י שיש מדרגות בחושך. "חושך של אופל שלא ראו איש אחיו שלושה ימים, ועוד שלושת ימים חושך מוכפל שלא קמו איש מתחתיו, יושב אין יכול לעמוד ועומד אין יכול לישב". דברים אלו מרמזים גם על מצבו הרוחני והנפשי של האדם. כאשר בני האדם מכונסים בתוך עצמם ומנותקים מסביבתם הריהם בבחינת "לא ראו איש את אחיו". ולפעמים האדם שרוי כל כך בעצבות ובניתוק מהעולם, עד שהוא בבחינת "לא קמו איש מתחתיו" היינו אינו יכול לזוז ולשנות את מצבו, אם יושב אינו יכול לקום וכו'. לכן האדם הרוצה להאיר את נשמתו ואת חייו צריך לחוש ולראות את אחיו, לאהוב אותם, ועל זה נאמר "ולכל ישראל היה אור במושבותם"
באמצע היום ה15 בחסדו יתברך ,בכלל לא מובן מאליו. מתחיל להרגיש שמחה ואור עם כל יום של נקיות לאחר הטראומה של הנפילה האחרונה..מקווה שהשבת תכפיל את המפוקחות!

הרוצה בתשובה היקר,
בהצלחה בתהליך. אכן השיתוף הוא כלי יעיל. הכנות שלנו עם עצמנו היא שער גדול להחלמה.
כשאני מתחיל לחבר בין קצוות נפשי המפוצלת אז התשובה מתחברת להחלמה.
ואז אני מבין שאף נפילה לא סתרה לזה שאני רוצה בתשובה.
אוהב
הושיעה

מיוחד!!!
ואפשר להוסיף על המשקל הנ"ל, שחלק אחד גורר את השני, דהיינו כאשר אדם הוא בבחינת "לא ראו איש את אחיו", ממילא הוא יגיע למצב של "לא קמו איש מתחתיו" - אך אנו בחסד העליון מתפללים שלכל בני ישראל יהיה אור במושבותם.


דרך אגב, "לרבים המתעניינים" , איך אפשר ליטול את אחד מכינוייו של הקב"ה (ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה) לכינוי של חבר בפורום,
אענה שכבר דרשו חז"ל "והלכת בדרכיו" - הוי דומה לו, מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא מבקר חולים, גומל חסדים, קובר מתים וכו' ואף אנו נאמר מה הוא רוצה בתשובה אף אתה תהיה רוצה בתשובה.
ועוד י"ל, שהרי מצינו בתורה (פרשת וישלח) "ויקרא לו א-ל אלוקי ישראל". ופירש רש"י: לא שהמזבח קרוי אלהי ישראל, אלא על שם שהיה הקב"ה עמו והצילו, קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם, כלומר מי שהוא א-ל - הקב"ה - הוא לאלוקים לי ששמי ישראל.
ואף אני תפילה ותחינה לאלוקים שיהיה עימי ויצילני, ויהיה שבחו נזכר בקריאת השם, שיווכחו כולם שאכן הקב"ה הוא הרוצה בתשובה, ואני אבטל עצמי אליו, וכך לא אהיה מונע ממנו להשלים רצונו.
תודה לחולם להחלים שהואיל לצרף אותי למסעו.
ולהושיעה נא שפתח לי את הדלת לכאן.
וראשון ואחרון חביב לבורא עולם שהביא אותי, בחסד ובאהבה וברחמים גדולים אל המקום הנפלא הזה, לא כאשר עשיתי עשה לי, ולא כאשר גמלתי גמל אליי.
אוהב את כולם
הרוצה בתשובה

שבוע טוב לכל החברים!
בחסד עליון, ובזכותכם, השלמתי 4 ימי נקיות.
במהלך השבת, בה קראנו על יציאת מצרים, נזכרתי במה שכתב רבי צדוק הכהן על האקטואליות של יציאת מצרים לכל אחד מאיתנו וזה לשונו:

"ולכן נצטוינו לזכור בכל יום יציאת מצרים, ואין המכוון על הזכרה בפה בלבד, אלא שיהיה דבר זה נקבע בעומק לב כל ישראל, שבאם חס ושלום יהיה משוקע באיזה תאוה וסיאוב רחמנא ליצלן, ולא יוכל לשוות עצה בנפשו, אל יתייאש עצמו, רק שיאמין ויצפה להשם יתברך ויוציאו מהסגירו, כי יתחזק לבבו שאיננו משוקע יותר ממה שהיו אז ישראל משוקעים במ"ט שערי טומאה, והשם יתברך הוציאם משם בלי אתערותא דלתתא, כן גם לי יעזור השם יתברך, ולזה נצטוינו לזכור יציאת מצרים."  (פרי צדיק, פסח, אות כ"ד)

איחוליי לכולנו, שנזכה כל אחד מאיתנו, ליציאת מצרים הפרטית שלנו.

ברצוני לשתף בעוד שתי נקודות שהוארתי להן במהלך השבת:
א] תמיד היה קשה לי, לראות את חסד השם, במחלה שלי, ולא הבנתי מה זאת עשה השם לי, ולמה אני צריך להיות שונה ולהתמודד עם בעיה כ"כ קשה בלא הצלחה לפותרה, וכמובן שגם האשמתי את עצמי והתמרמרתי, ולמרות שידעתי שהכל חסד אלוקים,  בכל זאת היה קשה לי לתפוס זאת בנוגע לבעיה הקשה שאני מתמודד עימה.
אך עתה, משנחשפתי לשמור עיניך ולsa, וגיליתי את תוכנית 12 הצעדים - שעיקרה לחיות חיים רוחניים ולהכניס את אלוקים לחיים הפרטיים שלי,
חשבתי שכנראה כל המטרה של ההתמכרות היתה להביא אותי למצב שאינני יכול לחיות עוד עם התעלמות מאלוקים, כי אכן "אנו חסרי אונים מול התאווה, ואבדה לנו השליטה על חיינו"(צעד 1), וכך ליצור לי מחויבות לחיות עם אלוקים - "למסור את רצוננו וחיינו להשגחת אלוקים"(צעד 3) .
וא"כ מתברר למפרע שיש כאן תוכנית מחושבת של אלוקים, לקרב אותי אליו, ולהביא אותי למצב שלא תהיה לי ברירה אלא למסור עצמי אליוו.
אין מילים בפי לבטא את ההרגשה הנפלאה שזכיתי לה, כשפתאום תפסתי שכל אותם שנים שחשבתי שאני בודד, ומתמודד עם בעיה גדולה ממני,
אלוקים לא חשב כך, אלא הוא היה שם לצידי כל הזמן, וניהל אותי צעד אחר צעד בדרך אליו.

ב] ואז הוספתי לחשוב, איך אלוקים שלח לי את הפתרון - כמובן דרך שמור עיניך וsa, אך איך הוא שלח את שמור עיניך וsa אליי - דרך האינטרנט!
כלומר - האינטרנט - כלי המשחית הגדול וההרסני של דורינו, משמש לנו כמקור לריפוי והחלמה!
ואכן זוהי מידתו של אלוקינו כפי שאנו אומרים בסליחות (שני קמא)
"הלובש צדקה - ולו כמעיל עטויה, וממכה עצמה מתקן רטיה!"

שבוע טוב מלא קרבת אלוקים והחלמה לכולם.

יפה ונאה.
תודה על הבאת דברי ר' צדוק, יש בו משהו שאהבתי...
אני מרגיש בדבריו שהוא יותר "רך" משאר הספרים...
שהוא יותר "מבין" אותי. יותר מקבל אותי.
אתה גם ?

גם אני תמיד מרגיש שרבי צדוק מחייה אותי.
לא חשבתי אף פעם בהגדרות שלך.
אך עכשיו אני חושב שכנראה זו הנקודה.

בחסד אלוקים.
בזכות החברים - מהפורום, ומהקבוצות.
בזכות השיתוף.
לא בכוחי כי ממנו אני מיואש אך אלוקים עוד לא התיאש ממני.
6.

בחסדו יתברך נקי רק להיום כבר 18 ימים ומתחיל להרגיש חיות שאי אפשר לתאר במילים. חלונות הלב מתחילים להתנקות והאור מתחיל לחדור . מתפלל היום ובכל יום להישאר מפוקח. תודה לחברים בפורום על כל שיתוף- זה מחזק מאוד. בהחלמה!

שיהיה יום מחלים לכולם! קראתי היום את החיזוק היומי וממש התחברתי. הרי זה נשמע קצת מצחיק "להיכנע לתאווה" , כי כל עצם היותנו בפורום זה בשביל להפסיק לממש את התאווה ואם אני "משתמש" הוי אומר נכנעתי לתאווה. אך הבנתי שהכניעה משמעותה שאם אני נכנס להתקף הזה אז אין לי שום דרך החוצה ואז אני יבין בצורה יותר כואבת שאין לי סיכוי. לכן מראש אני לא עולה על ה"מגלשה" הזאת למטה ואני מבין שאם רק אחשוב על הגלישה הזאת אז מראש אני אבוד ולכן אני מחפש אפשרות לעקוף אותה ולא לבוא בקרב פנים אל פנים מולה. זה דומה מאוד למלחמה. כשאתה בדרך אל היעד מעבר לגבול אתה מחפש את הדרך הכי שקטה ובטוחה להגיע,כי אתה במצב נחות מהאויב שמכיר את אדמתו יותר טוב ממך, ובגלל זה גם אם יש מקום שהאויב נמצא  בדרך אתה מבצע עיקוף כדי לא להיכנס לעימות איתו פנים מול פנים, וזה בגלל שהוא במצב יתרון עליך. ובכך שאתה עוקף אותו זה הניצחון שלך עליו כי הוא לא הצליח למנוע ממך להגיע אל יעדך.
כל שכן התאווה שהשתלטה על חיינו, עד כדי כך שהיתרון שלה עלינו גדול מאוד ואין להיכנס לעימות מולה וזה יהיה הניצחון הגדול עליה. שיהיה בהחלמה! 19

בחסד אלוקים מתחיל את היום השמיני.
לא מרגיש בזה משהו מיוחד כי אצלי זה היה דבר רגיל, עוד לפני שהגעתי לתוכנית, שיש שבועיים שלום שקט, ואז התקפה.
בינתיים ממשיך להשתתף בקבוצות חיות, למרות שאני מלא לבטים כרימון, אך כנראה שלא אפסיד מלנסות.
בכל אופן דבר אחד ודאי השתנה אצלי מאז שהגעתי לכאן - לא עוד סוד אפל שרובץ על הלב שלי לבד לבד לבד.......
"קלי. מי יתן ואעשה את רצונך תמיד." (הספר הגדול עמ' 55)

באמצע היום ה 20 . מתפלל לאבא שישמור אותי נקי כל יום כי בלעדיו אני חסר אונים מול התאווה. רוצה כבר לזכות למתנת הניקיון אך בשביל דברים גדולים צריך לעבוד קשה. זוכר שלפני כל אור יש חושך ומעט מן האור דוחה הרבה מהחושך.בהצלחה לכל החברים! אוהב!