בוקר טוב.
ברוח הדברים שקראתי אצל זלמן באחד הפוסטים כאן, אני רוצה להוסיף נקודה חשובה:
כשאנחנו קוראים לתאווה שלנו 'הוא' אנחנו יכולים לעשות זאת מסיבות שונות לחלוטין - הראשונה היא שהעובדה שאנחנו לא מקבלים שהכוחות האלה נמצאים בתוכנו ואנחנו אומרים 'זה לא אני, זה היצר הרע שלי', והשנייה היא שאנחנו כל כך בטוחים ביכולות ובכוחות הפנימיים שלנו, עד שכל נפילה נראית כ'כישלון' ש'הוא' הכשיל אותי, כי אני בעצמי בעצם טוב (התניא, למשל, ממליץ להתייחס אל היצר בדרך השנייה)
הבעיה היא שלפעמים, בלא לשים לב, כשאנחנו אומרים 'היצר הרע' אנחנו למעשה מטייחים את העובדה שזה כן אני, שחסר לי משהו עמוק, שדווקא נקודת האיכות שלי, זו שמחפשת קשר ועומק, זו שרוצה להרגיש רוחניות, היא שמפילה אותי.
בהצלחה לכולנו.
נ.ב.: 'למלך הזקן והכסיל' שלי, כאן בפורום אני לומד להכיר אותך יותר טוב, להכיר כיצד אתה עובד, מה הדרכים שלך לגרום לי לחשוב שאתה שולט עלי...ואתה יודע, עם הזמן אני מבין שיש לך בוס - מלך מלכי המלכים...
נתן