אהלן כולם

מתחיל היום ספירה חדשה ורוצה לנסות לצעוד יחד..
מי מצטרף?

אמנם כבר הצטרפתי לקבוצה אבל לצערי לא התקדמתי איתם ולכן זה היום הראשון לנקיות שלי ובעז"ה עוד יבואו הרבה.

המח שלי דוהר לכל מיני מחוזות מסוכנים אני מפחד להישאר איתו לבד!

מדהים כמה קיוויתי לנהל 'יומן מסע' לכתוב בו כמה התקדמתי כל יום... אבל  אני לא זוכה לזה אני רק מעדכן כל יום באיזה שעה בדיוק נפסקה הספירה שלי. אולי אני בכלל לא עובד נכון עם כל הסיפור הזה...

משובה שלימה, תעקוב אחרי הנפילות ותבדוק אם אתה יכול לרווח קצת את מרווחי הזמן ביניהן

אני לא כל כך מצליח.

לאחר נפילה לוקח לי כמה ימים עד שהכאב שוכח והראש שלי מקבל קצת סדר.
היום אני הפוך,  קמתי ב11. המוח שלי מבולגן..
לאט לאט מתחיל למצוא את הצפון.  מרגיש טוב את כאב הנפילה.
איך זה שאני שוכח כל כך מהר איפה הייתי..  נראה לי השכחה הזאת היא חלק מההתמכרות ולכן אני צריך להזכיר לעצמי באופן קבוע מאיפה באתי..
אסירות תודה שיש קבוצה היום שתעשה לי קצת סדר בראש..

מבקש מה' שיעזור לי לסיים  רק את היום מפוכח עם קצת שפיות..

תשובה שלימה - אני ממש מציע לך להיות בקשר טלפוני יומיומי עם חברים, בייחוד כאלה שמתקדמים בתוכנית, ומציע לך גם להגיע לקבוצות חיות. עדיף להתבייש קצת עכשיו מאשר להתבייש הרבה בהמשך  :-\

דרך אגב, אתה רווק? (נשמע כך...)

לטהרני- תודה על העצה, אין לי ספק שאתה צודק אבל עדיין קשה לי להביא את עצמי לזה. בע"ה אשתדל ל תגבר על הבושה הזאת כמה שיותר מהר.

וכן אני רווק.

מצטרף אליכם ,אחרי 30 יום היה לי שבוע וחצי קשה מתחיל מ-0.
בעז"ה לא ניפול שוב.

זה בכלל לא נשלט אני יושב לי ועובר על הפורום (!) ולפתע בלי אזהרה מוקדמת האצבעות בעצמן חוזרות לגוגל נכנסות לאן שנכנסות וזהו בשתי שניות איבדתי שליטה לחלוטין על כל מה שקורה איתי. אין לי שליטה על האיברים אין לי שליטה על המח... אני לא יודע אם יש לי שליטה על הרצון..

מאז שהתחלתי לנסות להתקדם פה בעזרת הפורום לא הצלחתי לסיים יום נקי אחד. אני לא יודע אם זה בגלל שהתאווה מנסה יותר בכח לשמור על המקום שלה או שאני עמוק בנפש הבהמית מסרב להפטר ממנה. אבל זה המצב וזה ממש שובר אותי.

תהיה חזק אחי!

תשובה שלימה - חזק ואמץ ואל תתייאש!

האם לפני שהגעת לכאן כן הצלחת לשמור יותר ימים נקיים?

גם אם כן, זה עדיין לא אומר שזה לא המקום שלך.

רבי נחמן כבר דיבר על בלבול של אדם שמתחיל מהלך של תיקון ואז יש לו נפילות:

"מְּבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם, כְּשֶׁנִּכְנָס לִקְדֻשָּׁה גְבוֹהָה, כְּגוֹן כְּשֶׁמִּתְקָרֵב לְצַדִּיק הָאֱמֶת וְכַיּוֹצֵא, אֲזַי דַּיְקָא יִקְרֶה לֹוֹ מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר".

(ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קיז)

לא שאני חושב שיש לי מה לעשות זה שפה אני חולה לא אומר שיהיה לי טוב בחוץ הבודד והפרוץ להיפך זה אומר שיש יותר על מה להלחם. אבל בכל זאת זה כואב...
תודה לילה טוב.

תשובה שלמה מזדהה אם תחושת אובדן השליטה על חייך.
אני גם אבדתי לחלוטין שליטה והתאווה עשתה בי כרצונה.  התחושה הזו שאנו חסרי אונים מול התאווה ושכבר אין לנו שליטה על החיים
היא הבסיס והצעד הראשון בתוכנית הזאת.
אני מבין היום שאין לי שום יכולת להלחם בתאווה, מספיק שאני מסתכל על תאווה יותר משניה בצירוף מחשבה קטנה והמוח שלי מתחיל לייצר את הסם שלו, מכאן הדרך לנפילה קצרה ובלתי נמנעת  אני כבר לא יכול לעצור את עצמי.
ולכן בעקבות ההבנה הזאת הדבר הראשון שאני צריך לעשות הוא להפסיק לתת למוח שלי את השלוק הראשון שמדליק אותו.
אני כבר לא נלחם בתאווה אלא בורח ומוותר עליה - כי אין לי שום סיכוי מולה.
הדבר השני שאני עושה זה מטפל  בכמיהה שלי  ל"לשלוק הראשון"  (שאר הצעדים)  אני מתחיל עם שיתוף החברים בקושי שלי מה שעוזר לי לצאת קצת מהראש לי ולהשתחרר מהכמיהה. ולהתפלל לה' שישחרר אותי רק היום.

כתבתי קצת מנסיוני הדל מקווה שעשיתי מעט סדר..

בחסד ה' ובעזרת החברים והספונסר נקי רק להיום  יום אחד.
אסירות תודה על הקבוצה אתמול שטענה אותי בכוחות מחודשים.