שלום חברים, הכינוי שלי 'דבוק בה'' ואני מכור למין ולתאווה. אני מודה בכל ליבי לאלוקים שעם כל ההתמכרות הזאת הוא משאיר אותי נקי ברצף(!!) 111 ימים, כל יום רק להיום. מתפלל ומתחנן לפניו ית' שהנס ימשיך עוד קצת ויתן לי עוד יום אחד.

אני לא ממש יודע באיזה צורה להתחיל את האשכול הזה, אכנס כאן מדי פעם ואכתוב על המסע שלי (תודה לחבר שקרא לזה מסע.. זה ממש ככה) מה שאני לומד ומקבל בתכנית הזאת, מקווה שיהיה לעזר.

נתחיל מלפני חודשיים בערך.

זה היה במוצאי שבת. נכנסתי מאד לריכוז עצמי והרגשתי רע עם כל העולם הזה. כמו שהתכנית אומרת, הרמתי טלפון לחבר, שיתפתי בכנות ועזר לי לשעה בערך..
היה לילה קשה. קמתי מוקדם בבוקר ושיקרתי שאני לא מרגיש טוב ולא הגעתי לחברותא, כמובן שהחוסר כנות לא הועיל.
בשלב מסויים כשאני מתהפך במיטה עם המון רחמים עצמיים ורצון להתאדות מהעולם הזה כמובן שהפנטזיה של התאווה צצה..
לא רציתי להרים שום טלפון רק להכנס בעצמי עוד ועוד.
ביקשתי קצת מאלוקים שיעזור לי, אבל כמובן שאלוקים לא נדחף כשלא רוצים אותו ולכן התאווה לא ברחה לשום מקום. לא נאריך אבל בסוף הייתה לי מעידה רצינית ביותר - ממש בנס לא נפלתי והרמתי טלפון לספונסר בתור עזרה ראשונה.

מה שלמדתי מהמעידה הזאת הוא שכל עוד אני לא מרגיש את החוסר אונים בעצמות, כשהתאווה מגיעה זה כמו אש שחייב לפעול, אין תירוץ שאני עצלן וכו' זה לא קיים כשאני מבין שזה אש. כל עוד אני לא שם אין לי מה להמשיך.

והתחלתי לפעול.. בימים שאחר כך כתבתי המון, שיתפתי, כל הדברים שאני הכי מתבייש בהם, להבין מה התאווה הזאת עושה לי, לא רוצה להכנס לפרטים במקום ציבורי זה, אבל זה היה איום ונורא. פתאום נפלה בי ההכרה שאין לי גבול אדום אמיתי, פשוט אין. כל מה שבניתי בייזע ובדמעות, ברגע שנפל המסך זה פשוט לא קיים. הבנתי שאני יכול להגיע(והגעתי בעבר) למקומות חשוכים ואפלים שבני אדם לא נמצאים שם!
זאת הייתה חוויה מאד חזקה של הצעד הראשון. נחזור למשל של האש - אני כמו חבית גדולה שמלאה בבנזין, כל מבט, כל פנטזיה כל דבר הכי קטן של תאווה זה כמו שאדליק גפרור ליד החבית. או שזה יתפוצץ או שלא.. אני מתפלל לאלוקים לזכור את זה כל יום.
כשאני יוצא קצת מההכחשה שלי אני לא צריך לבצע את הצעד הראשון, הצעד הראשון משיג אותי, כלשון הספר הלבן.

מזדהה עם כל מילה, ואני גם צריך לזכור המשל של ה"חבית" בנזין זה חזק,
תודה על הכנות והשיתוף

שלום חברים.

אני נוסע לכמה ימים למקום מרוחק בלי טלפון וחברים וכנראה שיש שם הרבה תאווה.

מתפלל לאלוקים להשאר מחובר אליו בכל צורה שהיא.

פסח כשר שמח ונקי לכולנו!

מתפללים עליך.
ה' ישמור צאתך, שהותך ובואך בע"ה.
תחזור מהר ומחוזק.

שלום חברים, המשך פסח נקי לכולנו.

בעוד כשעה אחזור למקום מושבי אחרי כמה ימים של ניתוק.
מצד אחד ניתוק, בלי טלפון ובלי חברים, חג לחוץ במיוחד, ועם המון תאווה חיה, ומצד שני חיבור גדול לאלוקים.

לפני זמן מה שלחתי מייל לספונסר שלי איך היה וכו' וכמובן שכמכור שרואה רק רע כתבתי כמה לא הייתי מחובר, כמה היה קשה, כמה רע וכו'

האמת היא שיש לי אסירות תודה ענקית לאלוקים על הקרבה אליו בימים קשים. אסירות תודה על נקיון שבאמת לא מובן מאליו, המון טריגרים והמון תשוקה לתאווה ובסה"כ הייתי מחובר אליו והוא השאיר אותי נקי!
אסירות תודה שלא נגררתי לנהל את ההצגה למורות שהרגשתי שכל התפאורה והבלאט הולכים לטמיון..

מתפלל לפניו יתברך לחזור שפוי ולהתקדם בדרך העולה בית א-ל ו(להמשיך)לא להקשיב לראש החולה והאנוכי.

שלום חברים.

ממש קשה לי. כל החג הזה הרגשתי לא נוכח בכלל בכל מה שקורה סביבי, קמתי בשעות לא שעות ובכלל המצב רוח בקרשים. יש לי ממש בעיות רציניות ברגשות.
אני מאד מפחד להשתמש היום, כבר יש את הציפור הקטנה שלוחשת שכמה סירטונים ותמונות ישכיחו ממני הכל ויספקו לי את כל מה שחסר לי.
אני מתפלל לפניך אבא שבשמים, יהיה מה שיהיה תן לי למצוא את מה שאני מחפש בך. ותן לי לעבור את היום הזה נקי ופחות או יותר מפוכח.

אוהבים

אוהבים, מזדהה. מתפלל לוותר

דבוק רק בשבילנו [החברים בקבוצות הטלפוניות] תשאר נקי, המפוקחות שלך חשובה לנו מאד
בהצלחה אוהבים מאד

אוהבים דבוק- בהחלמה.

חזק ואמץ בכניעתך. ידידי, כך חשבת לפני גם לפני ש... ואז השלכת את הסמארטפון... ישנו אחד ולו מלוא הכח. מי יתן ותמצא אותו עכשיו. בהחלמה.

אוהבים אח יקר!! כמה שאתה צודק, אני מזדהה איתך, חבל שלא קראתי את דבריך לפני שנפלתי...
תאמין לי שלא כדאי לך ללכת אחרי המחשבות הזרות האלו... עשה פעולות!!!
רק זה מה שיכול לעזור, לפתוח מעגלים, לשתף, לכתוב, לקרוא...
ועוד משהו- תאמין לי שעדיף יום מבוזבז שלא עשית כלום אבל נמנעת מלפעול על התאווה... היום אני מתחיל להבין זאת!
בהצלחה, מקווה לשמוע בשורות טובות!

ערב טוב חברים יקרים!

ממש כייף ומחמם את הלב לקרוא את התגובות כאן, תודה רבה על התמיכה!

לפני יומיים הייתה לי מעידה, היה מאד קשה, והרגשתי כמו איזה סיר לחץ שהמעידה בפועל הייתה סה"כ הפקק שהתשחרר.
עכשיו בימים האלו זה קשה יותר, אני משלם במזומן על הדבר הזה, כל הזמן חוזרים לי מחשבות משם. זה מאד מחזק אצלי את העניין של הכניעה. אם במצבים רגילים אולי כן הייתי מרשה לעצמי קצת תאווה ''פרווה'', היום אין דברים כאלו! אני מאד מרגיש את המשל של החברים הוותיקים על המחבלת המתאבדת, לא להתקרב לשם ויהי מה!

אסירות תודה לאלוקים - 4 חודשים ו12 ימים נקיין - לא מובן מאליו!!

לפני כמה שבועות נפלתי אחרי כמה חודשים טובים של נקיון.

היה קשה מאד, כמו שכתבתי למעלה, הסיר לחץ ביעבע וביעבע ובסוף התפוצץ ובגדול. עשיתי כל מה שאני יכול ופשוט לא הצלחתי להשאר נקי כמה ימים.
אסירות תודה חבר האיר את עיני ורק להיום אני נקי 12 ימים מרגיש אחרת לגמרי.

בעז"ה אכתוב על זה פוסט נפרד.

הרבה זמן שלא היה לי גישה לפורום הזה, אסירות תודה שעכשיו יש.

אוהבים! איתך בדרך!