טוב האמת שלא בדיוק מכאן. . . מתחיל היום ה -5 (בלי האתר קשה לי להיזכר מתי הייתה הנפילה/קפיצת ראש האחרונה)

התחלתי קצת פוסט קודם של המסע הארוך ביותר, אבל המסע ההוא לא נגמר טוב
התנתקתי מהאתר, מהקבוצות הטלפוניות...כמו מישהו שקיפל את המפרש והכניס את המשוטים לסירה ועכשיו הוא נסחף לו בים.

כשהגעתי, סוד הכניעה אמר לי שנדרשת מחוייבות של 100% והאמת שהתכוונתי לזה, רק שהעצלנות, הייאוש, הדיכאון, הכעס הפעילו אצלי את מנגנון הבריחה הכל כך טוב.
להוסיף לזה שפתאום הייתי בלי פלאפון פרטי  (של ההחלמה) חודש, להוסיף קצת (הרבה) ריבים בבית בוגדנות של המשפחה הרחוקה, סטרס בעבודה, ואכזבה עצמית על כל הדברים שאני רוצה לעשות ולא מספיק.

מתחת לערימת התירוצים המאוד יפה הזו (אני מודה, התאמצתי למצוא כל שביב של רגש שלילי שעבר אותי) קיימת העובדה שזה לא משנה כלום!!!
אני חולה/מכור/חלש אופי (כל התשובות נכונות).

אז נתחיל מההתחלה...שלום אני קורא לעצמי ניובודי (בשונה מנובדי - אפאחד) ואני מכור לתאווה,למציצנות, פורנוגרפיה, אלכוהול, אוננות, הסתכלות ברחוב, פנטזיות ושאר מרעין בישין
טוב אז התשובה בקבוצה היא "אוהבים אותך ניובודי"...אהבה...מושג קצת קשה לי אחרי שהתאמצתי שנים לסרס אותו ולהגביל אותו לאיזור הלחציים ובמקביל להאדיר אותו כמושא הצורך הגדול ביותר שלי...אז למה אוהבים אותי? כי אם הם או אני לא יאהבו אותי אז אני לא אוהב את החלק הזה בי, ואם אני לא חי איתו בשלום אז יש לי טינות, שמובילות לכעסים ולהרי געש מתפרצים וכו'

טוב, מקווה שהמסע הזה לא יגמר כמו ההוא (או בכלל)
בינתיים לא מכוחי עדיין "נקי" עובדה שיכולה להשתנות בכל רגע נתון ממיגוון סיבות ואבל רק אחת מהן אמיתית, שחשבתי שיש לי אונים, בניגוד לחוסר אונים

ניובדי שמח שחזרת!
דאגתי לך!
מאחל לך הרבה הצלחה והחלמה!
שלח לי הודעה בפרטי עם המספר העדכני, אם תרצה.

התגעגעתי ניובודי. היית חסר מאד מקווה מאד שאתה בסדר ושתהיה עןד יותר.
אוהב.

ברוך השב ניובאדי ידידי היקר
חסרת לי
יהי שובך לברכה

אוהבים אותך חבר יקר.

רק להיום.. זה יום חדש!

בהחלמה

היום ה- 11 יוצא לדרך

עבדו את השם בשמחה, שמחה זה לא nice to have בעבודת השם, זה תנאי החרכי שבלעדיו העבודה איננה עבודת השם חס ושלום.
נו אז הבוקר הילד שלי בכה ממתי שקמתי באיחור ואד שהנחתי אותו בזרועות הגננת שלא הבינה איך ולמה ילד כזה שמח בוכה, הסברתי לה...זה שיניים....נו טוב

אז למה בראש שלי אני עדיין מחוץ לגן מחבק את הילד הבוכה שלי כשעננים שחורים מכסים ממעל (מה הקטע הזה באמצע הקיץ והשרבים?)
האם הדרך לנפילה הבאה קרובה משאני רוצה לחשוב? למרות שאני יודע שהדרך לנפילה הבאה היא רק כמה שניות של חוסר תשומת לב, קצת גאווה (מה שנקרא בפי העם ריכוז עצמי) איזו פגיעה והופ אני בדרך הנכונה (בציניות שזה גם משהו רעיל שעלי להיפתר ממנו).

מקווה לכתוב עוד קצת במשך היום אבל עכשיו חייב לחזור לעבודה (כתבתי ומחקתי כבר פעמיים פה, והפעם הקדמת הייתה הרבה יותר ארוכה).

אני חושב שדרך טובה להתמודד עם העצבות זה על ידי תפילת השלווה: תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, אומץ לשנות את אשר ביכולתי, ואת התבונה להבחין בין השניים.
ברגע שהאדם מקבל את זה שהוא לא יכול לשנות הכל אז הוא נהיה שליו יותר ושמח יותר.
וההרגשה הזאת מתחזקת מאד כשהאדם יודע שמי שקובע את הדברים האלה זה אבא שבשמים שדואג לו ושומר עליו.
אוהב חולה אהבה

newbody, שמח בהתקדמותך ובחזרתך להשתתפות פעילה בפורום!

יום 12 בעיצומו מקווה שהשם יחזיק אותי חזק שלא אפול, רוצה לעשות פעולות שיחברו אותי למקור החיים האינסופי הזה "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית



צודק במובן מסויים, חוסר אונים כללי יכול להוביל גם לייאוש, במיוחד שהשאלה הכל כך נוקבת מנקרת במוח "למה אני? למה דווקא לי יש את הנסיון הזה", לכן לדעתי זה צריך להעשות ביחד עם תזכורת תמידית שאותו כח שכן יש לו יכולת להחזיר לי את השפיות גם אוהב אותי.

אני נכנסתי לפורום בגלל שנשארתי לבד במשרד, עם מחשבים פתוחים וללא שליטה עצמית, אני נמשך "לגלוש" למחוזות נכר אבל גם יודע מה המחיר (השפיות, החיים) והוא יקר לי, למרות שברגע של חוסר שיקול דעת (או אפילו חוסר דעת) מחשבה כזו לא תעבור אפילו בחלק הכי נידח של המוח שלי, איפשהו החוט שמחבר את הדעת למוח רופף ולפעמים אין תקשורת.

כשאני נשאר ללא אנשים מסביבי זה מצב כזה פרטי, במיוחד אם אני יודע כמה זמן יש לי להיות לבד (אז אני מוציא אותו על כתיבה כאן).

אתמול אחרי הקבוצה דיברתי עם חבר, הסכמנו שהמעשה עצמו כן עושה לנו טוב, כלומר האוננות כן מהנה אותנו ההבדל, הסיבות שאנחנו רוצים להפסיק הן:
1. זה אסור (סיבה יפה אבל לא ממש מספיקה, לא בדורנו)
2. זה לוקח המון זמן יקר לריק (גם ההחלמה למי שמתעסק בה באינטנסיביות, ושלא יהיו טעויות, מי שרוצה להחלים צריך להתעסק בזה כאילו הוא מאושפז עכשיו באיכילוב עם אינפוזיות מחוברות לו והדבר היחידי שיש לו לעשות במשך היום זה להחלים, אני לא מתנהג ככה ואולי בגלל זה אני גם לא מצליח לצבור תקופת נקיות משמעותית....כן כן כל יום רק להיום אבל אחרי כמה שנים ה"רק להיום" נהייה יותר קל)
3. זה משפיע לנו על המשפחה (הוא סיפר שהזוגיות שלו פורחת מאז שהוא בתוכנית ואצלי זה בהחלט מוריד לי את סף האגרסיות כלפי אשתי והילדים ככה שכולם מרוצים...בערך, ורוב הזמן לא תמיד).
4. אני אישית יודע שלחור הארנב הזה אין את ארץ הפלאות בצד השני, כמו שכתוב על ספירת מלכות "רגליה יורדות מוות" ואני הגעתי ממש קרות וממש עמוק במחילה הזו.

נו אז אנחנו מחלימים ב"ה אפשר לטפוח על השכם למרוח חיוך על הפנים ולהמשיך כרגיל, זהו שלא, יום שלא עבדתי על ההחלמה זה יום שבו נהייתי יותר חולה, לא מזמן נפטר מישהו מהמשפחה היותר רחוקה שלי, הוא היה חולה 35 שנה בצורה חמורה, ובצורה יותר קלה כל חייו, אחד המחלות שלו הייתה הסכרת, היא הייתה כל כך חמורה שהיה אסור לו לצרוך סוכר בכלל, אבל כשמישהו אכל משהו מתוק בסביבתו הוא היה אוכל גם, למרות שהוא כמעט איבד את הראיה בגלל הסוכרת, הוא יודע מה התוצאות, הוא חווה אותן על בשרו ממש, ובכל זאת זה לא הספיק בכדי למנוע ממנו לאכול, הוא התעסק רק בהחלמה של הגוף ולא בהחלמה של הנפש והרוח ולכן הוא נכשל גם בהחלמה הגופנית ובסוף נפטר.

אני גם מתנהג כמוהו לצערי, וידיעת הסוף לא מצליחה להפחיד אותי מספיק בכדי להפסיק, אני צריך משהו יותר גדול ממני ומהפחד שלי בכדי להפסיק, משהו חזק יותר, כי אחרת אני נידון לכישלון

רק להיום אני לא יעבוד במקום העבודה שלי אלא אצל הקב"ה ואנסה להבין מה הוא רוצה שאני אעשה עם הזמן היקר מפז שהוא נותן לי על האדמה הזו

newbody כתב on 20 מאי 2014 10:42:


תודה newbody על הדברים והתובנות. כמה טוב שחזרת לפורום!

יום 17 בדרך

האמת שלא כל כך מובן לי איך אני עדיין נקי, ממש לא בכוחי... דווקא כל המרכיבים של מתכון הנפילה נמצאים, לחץ בעבודה, הילד שלי גילה את כוחו של הבכי לקנות לו כל מה שהוא רוצה מההורים,מעבר דירה, פתיחת עסק, החלפת רכב...הכל מתנקז לחודש אחד שבו אין לי זמן אפילו לחשוב עשר זקות ביום על החלמה, ואיך שהוא כל יום לפני השינה אני מדבר על זה עם אשתי וזה משחרר, כשיש מישהו לדבר איתו על הבעיות שלך, גם חבר שטורח ומתקשר אלי בערך פעם ביום מצליח להחזיק אותי מעל המים... זה אולי המינימום ההכרחי אבל לא המצב הרצוי...


המטרה היום לעסוק בהחלמה לפחות רבע שעה רצופה

אוהבים אותך חבר

שמח בשבילך על טו"ב ימים. ושהראש מעל למים.
גם אני הייתי רוצה להתקשר אליך.  אבל... אתה יודע 

אוהב
הושיעה

הטוב לא נמשך לנצח

כשמקבלים שכר ללא עבודה  זה הארה מלמעלה, ואם לא מנצלים את זה לקידום אישי זה נעלם ואתה נשאר בלי כלום מזה.
מקווה לסיים את היום נקי, אתמול זה לא קרה, גם שלשום לא...זה לא קרה כי לא עבדתי, נהנתי מהאור בלי לנצל אותו, וכמו שכולם יודעים אחרי יום שלם בשמש בלילה פתאום נהייה קר, קר מאוד.

נו טוב, ואז חוזר הריכוז העצמי ברמה גבוהה, כועס על אשתי, כועס על התינוק והתינוקת שבוכים כשאני מתפלל שחרית בבית, כועס על בית הכנסת שהמניין לא בדיוק בשעה שמתאים לי, כועס על השעון המעורר שהוא על רטט ולא העיר אותי היום, וגם שכחתי אותו בסלון מחובר למטען, כועס על הבת הגדולה שהיא ילדה עדיין על זה שהיא לא יודעת להסתדר לבד בבוקר, כועס על משאית הבטון שעיכבה אותי בדרך לעבודה ולא נסעה יותר מ-65 קמ"ש בכביש חד מסלולי, כועס על המשטרה שבגללם אני פוחד לעקוף על פס לבן, כועס על החייל במחסום ששאל אותי יותר מידי שאלות במקום לתת לי לעבור מייד, כועס על בעל הדירה החדש שלא נותן לי את הדירה בחינם חודש לפני שאני ישפץ, כועס על כולם והכל.... .... ... אבל בחוץ, המסכה... חיוך מרוח על הפנים, שלום לך חייל נחמד שיהיה לך יום מקסים, גם נהג המשאית הפלסטינאצי, שתגיע בביטחה ליעדך...

בעבודה מנסה להפגין אפקטיביות אבל בפועל אפקטיבי כמו קליפת בננה בלי הבננה בפנים.

ביום יום אני אישית לא מרגיש חיבור מיוחד לאבא אוהב, באמת... אבל אחרי נפילה חטאשז"ל אני מרגיש את הנתק, וזה כואב (פיזית ונפשית וריגשית), לא ברמה של לבכות אבל ברמה של להתחיל לחשוב מה לכל הרוחות אני עושה כאן, אני רק מקלקל, ובכלל העולם היה מקום יותר טוב בלעדי, אז למה החזרת לי נשמתי? בשביל מה? הרי אני בוגד באמונתך עם כל מעשה כזה, לא, אני לא מדוכא, הקור שאני מרגיש קשור לחוסר חום, הבוס שלי רוצה להרים שמפניה לכבוד תערוכה מוצלחה, עבורי היומיים האחרונים היו מיותרים לחלוטין.

מחכה לכמה רגעים של שפיות, בינתיים יושב ומחכה שכיוון הרוח שוב ישתנה, רק להיום אני רוצה להשאר נקי.

וואו איזה בוסט,
קיבלתי מחמאה מהבוס שלי שתקופה ארוכה אני מרגיש כאילו שהוא מחכה להזדמנות לפטר אותי

זה בהחלט שיפר לי את מצב הרוח פלאים

newbody כתב on 29 מאי 2014 12:27:


newbody, אין על הניסוחים שלך!...