מאז הפריקה הגדולה בפורום "הצג את עצמך" לא כתבתי פה, אבל אני ברוך השם נקי כבר 15 ימים. לא יאומן שאחרי תקופה שבה הייתי שקוע עד צוואר בתאווה אני מצליח להישאר נקי, וגם עכשיו אני אומר לעצמי- תחזיק חזק היום...
מצד שני, אני מרגיש שלא באמת עשיתי שום תהליך- אמנם פעם אחת הקשבתי בקבוצה טלפונית ואני קורא כאן בפורום מידי יום (אני חושב שזה נותן לי המון גם ממקום פחות מודע, זה פשוט גורם למערכת להישאר מודעת לכל הסביבה), אבל אני לא מרגיש מחובר יותר להשם, ולא עובר תהליך עמוק כמו שאר החברים פה (אין לי אפילו את הספר הלבן עדיין).
זה מפחיד אותי קצת, כי זה מרגיש כאילו גם אני אכתוב פה עוד מעט, חבר'ה נפלתי ... (ואני יודע שאני צריך לחשוב רק על היום אבל ככה אני, רואה למרחקים  ארוכים)
בקיצור אני צריך שיגידו לי שהיו פה אנשים שעשו את זה בלי ספונסר ובלי קבוצות חיות. פשוט. כמו מכורים לעישון שפסוק הפסיקו ביום אחד.

אין ספק שאני מרגיש יותר טוב עם עצמי, שזה כבר חיזוק, והספורט שהתחלתי לעשות טוב לי וממלא אותי.
בע"ה.

יש פה,
לדוגמה אני.
לא ספונסר, לא קבוצות חיות ולא טלפוניות,
ואפילו שיחות עם חברים מהפורום לא כ״כ מתחבר אלי.
כמו שהכשל היה דיסקרטי, כך גם ההחלמה.
אבל - זה לא קורה ביום אחד. יש עבודה אישית ממושכת, וזה שווה את זה.
בהצלחה

אני החזקתי תקופה יפה בלי הכל. ובתוך התקופה ראיתי שאני עומד לקרוס ואז התחברתי לכל התכנית.

כיום אני מודה לאלוקים על כל רגע בהחלמה.
החיים יותר יפים מאשר קודם.

גם אני החזקתי תקופות יפות ומכובדות ללא תוכנית ספונסר וחברים.
סיפרתי לעצמי שזה עבודה מתמשכת,  לאט לאט התאווה תדעך.

זה לא עבד.

נמאס לי מהעבודה המתמשכת הזו, הנפילות שקרו אחרי תקופות היובש הארוכות ריסקו אותי, אז התחלתי לחיות את הצעדים של התוכנית.

רק להיום אני חי כבר197 יום ומודה לאלוקים ומתפלל לסיים גם את היום הזה בנקיות. 

קראתי לא מזמן באחד הספרים על אחד שהחזיק תקופה ארוכה נקי, אבל הכל היה בצורה של , לא תאווה, באיזה שהוא שלב נמאס לו מהלא לא לא, והוא נפל, על מלא. כל הקטע של התוכנית זה לא רק שהיא תוכנית מניעה, גדרות מסביב למכתש של החיים שאני מת לחזור אליו, אלא תוכנית שממלאת, שמכווינה, שמוציאה מכל השבילים הגורמים לחזור. אני אומר את זה בעיקר לעצמי, כי מרגיש שאני עולה מהדלת האחורית על מסלול שהסוף שלו ידוע מראש. מתפלל לנכונות.
ואני, אישית, מאז ומתמיד ועדיין מחפש את תוכנית הכפתור האחד. לסיים את הסיפור הזה, ראבק, בלי כל העליות מורדות שיתופים קבוצות חפירות נבירות רגשות פעולות, ללחוץ, ולהיות כזה אחד בדיוק כמו כל הפנטזיות שלי, בלי תאווה, שלם, בתזוג, חיים יפים ושמחים, ושכל מה שמונע ממני להיות מה שאני הכי טוב נעלם. אני לא מקבל את זה שעם כל תקופת הנקיות אני עדין לא המושלם שפינטזתי עליו. היה ברור לי שהדפקט היחיד שמונע ממני להיות התדמית המושלמת שלי בעיני ובעיני האחרים היא רק הבאג הזה שזורק אותי לשימוש כל חודש שבוע יום תלוי בנסיבות, ואז ברגע שהבאג יטופל, זהו הכל יהיה פרפקט, חלון ראווה, ומסלול המראה לחיים יפים כאלה, ספיישל להוליווד. מסתבר שזה אחרת. מתפלל לנכונות וקבלה. ונוכחות, לא לברוח מהחיים האלה, להיות כאן, להיות איפה שאני עכשיו, איפה שאלוהים מניח אותי, לקבל בשלווה, ולהיות עם אומץ ותבונה.
אמן. אוהבים.

יום 18.. המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית.

אני מבין מאמירותיכם שכראה שאין באמת מוצא ארוך טווח בלי חוויה משמעותית של התוכנית
לקחתי. אשתדל גם להשתתף בקבוצות הטלפוניות.
לא תמיד מצליח לי דווקא בימי ראשון וחמישי. יש קבוצות שניתן להיכנס ובעיקר להאזין בימים אחרים?

תודה לכולם ושבת שלום

איש

שבת שלום איש

וכמאמר הכתוב וח"י בהם ...

מאחל לך שלא תחזור אף פעם למספר הזה 

שבת שלום

לשאלתך איש טוב:
יש קבוצות כמעט בכל יום,
אני רק מציע לך שתמשיך לקרוא באתר, זה גם מעולה!
במקום להכנס לאתרים שעד היום התרגלת אליהם, ישר כשיש לך רצון כזה עצור! תכנס לכאן, או שתסגור הכול ותלך.
אוהבים!
הרבה הצלחה!

21 ימים ליציאה לחופשי. אני מרגיש שהתאווה מנסה לתקוף בכל כוחה (תופעות לוואי של נסיון גמילה...) בעיקר כאני לבד ליד המחשב,
ואני לרוב פשוט נכנס לפה, קורא קצת בפורומים עד יעבור זעם.
ברוך השם שהכיר לי אתכם.

ישר כח!

22 ימים. ויותר מתמיד אני מרגיש שהתאווה עוד שניה מתפוצצת בתוכי.
אני מרגיש שאני צעד מנפילה. חוסר תשומת לב קטנה ואני במדרון.
אין לי באמת מה לעשות חוץ מלהכנס לפורום- וזה מה שאני עושה עד שבעזרת השם יתברך הכל יתקרר.
בכלל אבסורד- אני מול מחשב לא חסום.
תתפללו בשבילי.

אולי הגיע הזמן להתקדם ולהרים טלפון?

נפלתי.

קשה לישמוע, אבל מוכר ???

שלחתי לך מייל

אוהב