חברים יקרים, בגלל שינויים אישיים משמעותיים שאני עובר, בעתיד הקרוב אשהה בפורום פחות. מסלול חיי עובר תהליך כזה שלא סביר שאוכל להתנהל באותו אופן שזכיתי לחלוק עימכם בשנתיים האחרונות. בהחלמה למדתי לא מעט גם על התייחסות נכונה לקשרים בינאישיים, ובצורה כזו או אחרת נקשרנו. כן, אתם, החברים והאורחים הקוראים והמגיבים ואני שותפים 'לקהילה' יחודית - מצילת חיים - וחשוב לי לא להיעלם. עבורי ועבורכם.
 
התלבטתי רבות ביחס לדרך המתאימה להישאר מחובר למרות האתגר, לאחר התייעצות החלטתי לפתוח יומן מסע משלי, כאן אשמור איתכם על קשר, אשתף במידת האפשר ואחלוק עימכם את מסלול חיי השונה. אתם מזומנים לקרוא, לכתוב, להגיב, או לשאול. אשתדל להתפנות מעת לעת (מעֵט לעֵט?!) ולחוות איתכם החלמה גם בלי המאמרים הארוכים שהתרגלתי לכתוב... ברגע שאוכל, אכתוב יותר. זו הבטחה.

אחרון חביב, בחרתי "בעיניים של אסירותודה" כשם יומן המסע שלי, כדי להזכיר לי את כינויי המחייב... שגם ברגעים מאתגרים שבוודאי עוד יבואו, אזכור שניתנת לי הבחירה להסתכל על כל ארוע, רגש או מחשבה, בעיניים של אסירותודה.. 

שיהא בהחלמה. לכולנו.

אסירות היקר,
הצטערתי לשמוע שתהיה כאן איתנו פחות.
תודה לך על כל ההשקעה במהלך השנתיים.
אתגעגע ואצפה לקרוא את הבלוג שלך.
הצלחה מרובה, יהא ה' עמך בכל אשר תלך,
אין יאוש.

אוהבים
אתגעגע

חבל חבל לכולנו !
לא יודע מה השתנה אצלך אבל מקוה שזה לטובה בשבילך !
בינתיים ההפסד כולו שלנו !
תודה תודה ......

תודה רבה על כל השירות שהיה עד עכשיו שיהיה גם בהמשך.
אוהבים! (וקצת סקרנים...)

נו מור דרמטיש

מה עם הקבוצה בחמישי לילה?

מקווה שהנסיבות משמחות,
״אל נא תעזוב אותנו״ (מפרשת השבוע שעבר)

ברכה והצלחה!

תחסר כאן מאד.
בהצלחה בהמשך הדרך.

תודה חברים. לפונים ולסתם סקרנים - תרגיעו. באמת. בלי שום דרמה. לא קרה כלום! אני פשוט נערך לקראת כיוון תעסוקתי שונה ממה שעסקתי בו עד היום וזה דבר  (מפחיד בטירוף) שמחייב את מלוא תשומת הלב שלי. ניסיתי לתמרן כמה ימים עם אותה ההתנהלות בשלל העיסוקים שלי וראיתי שזה פשוט לא מצליח. אני לא יכול לעשות הכל (חידוש!) הייתי חייב לערוך סדרי עדיפויות אחרים ממה שהתרגלתי.

כשניסיתי להשלים כמה מאמרי החלמה ולא הצלחתי להתרכז התייעצתי, הבנתי שכרגע הכתיבה בפורום הולכת לפחות, ובמקום להיעלם פשוט כתבתי שהמינון יפחת...

אגב, מדהים שבדיוק היום הגיע למייל היומי פוסט שמדבר 'על מה שאני טוב בו'... כתבתי אותו לפני לפני חצי שנה, כשהתהליך של שינוי רק החל לקרום כרעיון... לא הייתי מאמין שאהיה במקום בו הנני היום. לטובה. חברים אל תתנו לפחד להפחיד אתכם. ישנו אחד ולו מלוא הכח, גם מול פחד. 

נכון לעכשיו אמשיך עם הקבוצות השונות.

ווואו! מדהים!!!

קראתי את הפוסט שבקישורית ומאוד התרגשתי.
יש שינוי בעולם! יש תקווה!

אני מאוד שמח שההחלמה מנצחת את המחלה
זה אור עבורי בדרך שלי

אוהב
הושיעה

בתור אחד שמוכה הלם קרב מכל דבר שמצריך התקדמות בחיים שלי, אני בהחלט יכול לשמוח בשמחתך מהיציאה מהמיצר הזה.
מצער שבשל כך נאלץ לספוג ממך פחות, רצונו יעשה.
בכל אופן אני שמח שפתחת את האשכול הזה  בשביל לשתף ולשמור על קשר. בית זה בית.
מאחל לך בהצלחה בדרך החדשה. יה"ר שיהא לתועלת.
אסיר תודה ואוהב.

אסירות היקר,

שמח בשבילך.
אני בטוח שרק טוב יצמח מהמהלך.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לך על כל מה שעשית ותמשיך לעשות כאן ובכלל.
בעבורי זה היה המון וממש לא מובן מאליו.

תודה שאתה איתי בדרך.

אוהב
שמואל

תודה.
מה שתפס אותי זה דווקא שאתה מתייעץ המון ולא סומך על שיקול דעתך (צעד 2) גם היום אחרי שנים בהחלמה.

כשקראתי את הפוסט הזה עלה בזיכרוני הפסוק שקראנו בשבוע שעבר:
"אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעיניים"
וכפי שמפרש רש"י והיית מתפרש גם בלשון עבר וגם בלשון עתיד.
למדתי ממך המון אסירותודה. ממה שכתבת כאן בפורום בעיקר למרות שלא טרחתי תמיד להגיב. גם הרבה דברים לא הבנתי מיד אבל למדתי עם הזמן שכדאי לשמור אותם בפינה בראש ואחרי תקופה אני כבר אבין ואז אוכל לעשות בהם שימוש.
אני מודה לבורא עולם שהביא אותך ואותי למקום הזה ומתפלל להמשיך הלאה.
"והיית לנו לעיניים" בעיניים של אסירותודה!