אני כרגע 27 יום ללא העבירה, רק פעם אחת ב7 שנים של ניסיונות להפסיק האחרונות הגעתי לכך,
אבל זה שלא נפלתי עד עכשיו זה ממש לא בגלל שאני גיבור, להיפך, אני די משועמם ועצוב, ובעת הפעילות הספורטיבית שאני עושה אני נחשף להמון נשים לא צנועות.
אם היצר היה מנסה להחטיא אותי הוא היה זאת בלי מאמץ, יש לו תנאים מצוינים בשביל כך.

            אז אייך עד עכשיו לא נפלתי? אין לי מושג, פשוט לא היתה לי תאווה ולכן לא נדרשתי להתנגד לה.
בגלל זה אני חושב שהסיבה היחידה שלא נפלתי היא בגלל שהקדוש ברוך הוא עושה לי נס, אני רואה את זה בעיניים, נס יותר גדול מקריעת ים סוף,
הוא פשוט מרחם עלי, הוא יודע שאני מאד רוצה להפסיק אבל זה גדול עלי, אין לי כוחות נפשים להתנגד לכזה דבר, אין לי כח להתנגד, אני מתוסכל גם ככה, לכן אני יודע שזה שאני לא חוטא זה לא בגלל שנהיתי צדיק אלא הקדוש מחזיק חזק את היצר שלא יתקוף.

אני רק מתפלל שכך זה ישאר ליתרת חיי, כי אני כבר עייפתי ממלחמות, ומהיסורים הרבים שקיבלתי בחיי בגלל העבירה הזאת, הרסתי את חיי עם העבירה הזאת, הניסיון לבנות את החיים מחדש לא פשוט בכלל.

השם יברך אותכם שתצליחו, השם יברך את עמו בתשובה שלמה.

מה שאתה אומר זה בדיוק נמרץ שלושת הצעדים הראשונים בתכנית 12 הצעדים.

אתה מכיר בכך שאין לך סיכוי מול היצר - צעד 1.

אתה מכיר בכך שיש כח גדול ממך שכן יכול לנצח - צעד 2.

אתה מוסר לידי הקב"ה את המאבק - צעד 3.

כעת אם יורשה לי, הגיע הזמן לעשות את צעד 3 במילואו ולא להסתפק בחצי. רק להתפלל לה' שיקח ממך את התאווה זה לא מספיק, ומהנסיון שלי - זה לא יקרה. ה' לא רוצה שלא תהיה לנו תאווה, אבל הוא כן רוצה שתהיה לנו בחירה חופשית ונוכל להפסיק בעצמנו. בשביל זה הוא רוצה את המפתחות לרכב של החיים שלנו. לא רק את המפתח למאבק בתאווה, אלא את הניהול של כל החיים שלנו.

לכן, מה שאני מנסה לעשות זה לתת לו לנהל את החיים שלי ולא רק את התאווה שלי.

זלמן  אני מסכים איתך
אבל מה זה אומר "לתת לה' לנהל את החיים שלי"?
אלי

זה מושג מאוד רחב, ומאוד לא פשוט לקיים אותו, אבל הוא הדרך בה יהודי מאמין אמור לחיות, והדרך היחידה שאני מכיר כדי לצאת מההתמכרות.

הנקודה היא שאני יודע בוודאות גמורה שה' מנהל את החיים שלי. זה אומר שאם נתקעתי בפקק בדרך לפגישה חשובה, אני לא מתרגז כי אני יודע בטוח שה' רצה שאני אתקע בפקק ואפסיד את הפגישה, ולמרות שאני לא מבין למה - הוא יודע הכי טוב בשבילי מה טוב לי, ואם הוא החליט שזה מה שצריך להיות - הוא הבוס.

ממילא אין פחד, ואין כעס, ואין עצבים וכן הלאה.

לא קל, אבל זאת הדרך היחידה שלי.

zalmen כתב on 19 אפר' 2012 14:48:
אם תסביר לי איך לחיות ככה בשאנטי לא אפגום יותר,תסביר לי איך ?

הלואי והייתי יכול להסביר. לצערי אני לא יכול להסביר דברים כאלו, זה דבר שיכול לבוא רק על ידי עבודה, לא על ידי הסברה. יתירה מזו, לא מספיק עבודה קלה, זה עבודה קשה מאוד. זה החלק הכי קשה, וכנראה זה הנסיון שה' שם אותי בו.

אני אוהב להרגיש שאני מנהל את העולם, וה' רוצה שאמסור לו את המפתחות. אז זה מה שאני עושה כל היום: מנסה לתת לה' את השליטה, למרות שזה מאוד מאוד קשה לי.

שבוע טוב. זלמן, אני יודע שכתבת על זה כמה פעמים, אבל תוכל בבקשה לכתוב על זה שוב בכללי - מה זה אומר, שאני מאמין שאני בכיוון? שהחיים שלי אינם מבוזבזים? שהעבודה שאני עובד בה היא רצון ה'? משהו אחר, יותר שורשי?

תודה

שבוע טוב,
ר' זלמן
יש משפט מפתח בספר הלבן , שמתמצת את מה שאתה כותב כאן
"שום דבר אינו קורה בעולמו של אלוקים לשוא" (אני מצטט בע"פ, כי הספרים שלי בדרך אילך)
אם אנו חוזרים על המשפט עד שהוא הופך להיות חלק מהתודעה שלנו, אנו בדרך החוצה.
שבוע טוב
מוטי

נתן היקר,

האמת היא שבתור יהודים מאמינים ושומרי תורה ומצוות, זה היה אמור להיות החלק הכי קל בסיפור, אבל "אמור" זה שם של דג. מה שאמור להיות לא עוזר לנו בחיים בפועל. לכן צריך עבודה רצינית מאוד על הצעד הזה.

אני לא יודע אם כדאי להגדיר כאן מטרות, או שיותר פשוט לנסות לחיות את זה בפועל בחיי היום יום. הנקודה היא שכל דבר שקורה לי בחיים הוא בהשגחה פרטית, דהיינו: שהקדוש ברוך הוא החליט שזה מה שיקרה לי, וכל מה שאני יעשה לא ישנה לא לטוב ולא לרע אפילו בטיפה.

לפעמים יותר קל להבין את זה ולפעמים זה מאוד קשה, אבל הנקודה היא אותה נקודה. כאשר אני תקוע בפקק לא מתוכנן (למרות שיצאתי הרבה לפני הזמן כדי להגיע לפגישה החשובה) ואני יודע שאני עומד להפסיד עיסקה רצינית מאוד, אני צריך להתחיל לתרגל עם עצמי את ההבנה העמוקה הכפולה:

א. ה' החליט שזה מה שיקרה לי ולכן זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות.

ב. לא משנה מה שאני יעשה - אני לא יכול לשנות את התוצאה. לכן, כל העצבים והכעס, והנסיון להחליף נתיבים כל שלוש שניות, והצפירות והסיגריה שהדלקתי - לא משרתות את המטרה.

לפעמים זה יותר קשה, כי הסעיף השני לא קיים ואז צריך להבין באמת ובתמים רק דבר אחד: ה' הוא המנהל והוא יודע מה טוב לי. אני עושה את המוטל עליי, וה' לוקח אחריות על כל השאר.

אם אני מוסר בידיו את חיי - יש לי סיכוי להחלים. לא כי אני נהיה יותר חכם, אלא כיון שאז הוא לוקח אחריות עלי.