שלום חברים יקרים.

רציתי לשתף אתכם בחוויה מדהימה שעברתי לפני שבועיים.

בחודשים האחרונים עלו לי הרבה מחשבות לגבי תוכנית של 12 הצעדים. היו לי הרבה ספקות לגבי יעילות התוכנית ולגבי כשרות התוכנית מבחינה הלכתית. ולא הייתי בטוח שבאמת 12 הצעדים זו הדרך שתוציא אותי מחיי התאווה.

לפני שבועיים וחצי קיבלתי על עצמי החלטה להפסיק את הגלישה באינטרנט באופן כללי חוץ ממיילים. בזמן המבצע "צוק איתן" הייתי רתוק לאינטרנט וזה לקח ממני זמן רב. וגם ההתמכרות לאינטרנט גרמה לי עצלות בכל שטחי החיים. וגם כמובן שהגלישה האין סופית באינטרנט בסופו של דבר הביאה אותו לבקר באתרי אינטרנט "האהובים עליי במיוחד"...

ולכן ביום ראשון בשבוע (לפני שבועיים וחצי) הצלחתי בסיעתא דשמיא לעצור את עצמי ולהפסיק את הגלישה באינטרנט. ובאמת במשך השבוע הייתי יותר ערני. הספקתי לקדם הרבה דברים שרציתי. וגם הלימודים עם החברותות שלי היו יותר איכותיות והספקתי ללמוד יותר בכמות ובאיכות.

והנה הגיע יום חמישי בערב (סוף שבוע רגוע ב....) החלטתי שמגיע לי מתנה אחרי ההצלחה המסחררת של חמישה ימים ללא אינטרנט. ואמרתי לעצמי שאני אקח רק כמה דקות גלישה בחדשות וזהו!!!.ובאותו ערב נפלתי נפילה רצינית שלא היתה לי כמותה בשנה אחרונה, אתרים\צ'טים\טלפונים וכ'ו...

למחרת ביום ששי קמתי כמובן על צד שמאל. הייתי צריך להתארגן ליסוע לבית מלון לשבת עם המשפחה. לא היה לי שום חשק לנסוע לבית מלון לשבת. והתחלתי במסע האשמות הרגיל שלי. 1. אם היה לך חברותא בלילה זה לא היה קורה. 2. אם לא היית הולך לקניון ביום חמישי ולא היית רואה את כל הפריצות זה לא היה קורה. 3. אם היית מקפיד יותר ללמוד ספרי מוסר זה לא היה קורה. וכמובן קיבלתי על עצמי שאני אקח ספרי מוסר איתי לשבת לבית מלון. כדי לשוב בתשובה שלמה.

הלכתי אי שם בשעות המאוחרות של הבוקר לתפילת שחרית. כמובן שלא הייתי מרוכז בתפילה. ואז קרה לי דבר מדהים. התחלתי לשחזר את כל מה שעבר לי בראש במהלך יום חמישי, והתברר לי שבזמן הלימוד שלי עם החברותא בבוקר כבר עבר לי בראש מחשבה, שהיום בערב הולכים לחגוג... כלומר באמצע הלימוד אחרי כמעט שבוע של ניתוק מהאינטרנט התעורר בי החשק לתאווה. זאת אומרת שבערב שהגעתי למחשב זה היה ברור כבר למפרע שאני הולך לגלוש באתרי פורנוגרפיה. ואז הבנתי שיש לי בעיה מהותית באישיות.

הספר מוסר שלקחתי איתי לשבת לבית מלון זה היה "הספר הלבן" הבנתי שרק זה יכול להחזיר אותי בתשובה. השבת הזאת היתה לי אחת השבתות הרגועות של חיי. הצלחתי להבין באמת מכל הלב שיש לי בעיה פנימית שבגללה אני מכור לתאווה, וכמובן שהפסקתי להאשים את עצמי.

אמנם אני רחוק מיישום של 12 הצעדים אבל בלבי אני קרוב מאד לתוכנית של 12 הצעדים.

שבת שלום

תודה על הדברים.
חיזקת אותי בדרך.

הרעיון שאתה מתאר, שבעצם מתרחשת תנועה נפשית של הליכה אחרי התאווה, במקביל להיגיון שלנו ששולל אותה, וזו התנועה המנצחת, מובא ב"ספר הגדול" (ספר המוסר שעליו מתבסס "הספר הלבן"  :D ;D).

מוסבר שם, שלכן אני צריך הגנה שתבוא מהכוח העליון. הגנה שבאה מכוחות נפשי שלי, אינה מצליחה לנצח את אותה תופעה נפשית מוזרה, החזקה יותר מכל כוחות הרצון, השכל והרגש שלי גם יחד.

ישנו פסוק ידוע בתושב"ע של התוכנית:
"תמשיך לבוא! דברים טובים קורים!"

לילה טוב ונקי! אשמח להיות איתך בקשר! (אפשר גם בהודעות פרטיות ובטלפון).

תודה על השיתוף, זה הזכיר לי מה שאמר לי פעם חבר ותיק שאני צריך לשתף כל מחשבה תאוותנית אפילו של אלפית שניה, פשוט להאיר אותה.

זה משהו שקשה לי ליישם כי כל הזמן הראש שלי אומר, דיי לא באמת התכוונת שאתה רוצה את ההיא שם לשכב איתה, זה סתם מחשבונת טיפשית שעוברת באינסטינקט לכל גבר, ככה אני מוותר לעצמי, ואני צריך לזכור שזה יכול להעיף אותי גבוה.

תודה

ב"ה הבנתי שיש לי בעיה נפשית. או נסביר את זה כך... הבנתי בכוחות עצמי ללא שיכנוע חיצוני שאכן אני בן אדם פגוע נפשית.

מה עכשיו??? איך אני מתקדם הלאה בחיים עם התווית החדשה שהדבקתי לעצמי???

אפשר לשאול את השאלה בצורה יותר טובה...

מה עדיף. להכנס למצב החדש ולהיות חולה נפש או להשאר במצב הקודם שלי ולהיות חולה תאווה???

אשמח לתגובתכם.

אין שום עניין בלהכיר בבעיה כל עוד לא תחתור לפתרון

chaim כתב on 30 אוג' 2014 18:52:

נראה לי שאתה יודע לבד את התשובה.

לדעתי להיות חולה תאווה עדיף.
אפשר לנצח את זה.

השאלה היא האם אתה חולה תאווה. לא אם זה מה שאתה רוצה להיות.
אם בכנות הבנת שאתה חולה נפש ומכור לתאווה- אז זה המצב. לא יעזור לחפש את המטבע מתחת לאור. צריך לחפש איפה שהיא נפלה.
ככה אני מבין את המצב שלי לפחות.

(אגב אני בספק אם טכנית יש בכלל 'חולה תאווה' שאיננו מכור- בטח אם אתה מגיע מסביבה דתית ואתה  לא בן שש עשרה. עניתי רק על הדילמה התיאורטית. יכול להיות שאני טועה בשניהם- אבל בשביל זה יש פה חברה שיותר בעניינים...)

בזכות הבורא ובזכותכם אני חושב שייצא לי דבר גדול מכל מה שעבר עליי באותו סוף שבוע.

באמת... אבל באמת... הפסקתי להאשים את עצמי...

תודה. ותמשיכו לתמוך בי.

אנחנו באמת לא אנשים רעים.
אנחנו באמת לא חסרים יראת שמים.
אנחנו באמת לא בוחרים ברע.

אנחנו רק חלשים. חסרי אונים. לא מכירים דרך אחרת לשרוד מלבד...

אוהבים אותנו

אוהבים. אסירותודה על התובנה.
אל תזרק אותה, קח את זה קדימה, תפלל על נכונות, ותתחיל לצעוד. ניסים קורים כאן.

לי האסימון נפל הרבה פעמים, אבל בעטתי אותו שוב ושוב

אבל עדיין יש לי פחד...

אני לא מוכן ללכת למפגשים, לא מוכן לקחת ספונסר, לא מעונין לשנות את עצמי.

יש לי פחד מהלא ידוע... אני לא יודע מה ואיך אני יהיה או איך יהיו החיים שלי אחרי שאני אקפוץ למים...

מה עושים???

מתקדים צעד צעד.
מה הצעד הבא שלך?

צעד הבא שלי זה למסור את חיי לכוח העליון.

אני באמת רוצה למסור את חיי לכוח העליון. אבל אני מפחד...

יש לי פחד למסור את חיי לכוח העליון. אני לא יודע מה זה אומר?! ומה הולך להיות?!

אבל אני חייב למסור את חיי לכוח העליון. בעזרת הבורא ובעזרתכם אני יצליח למסור את חיי למי שצריך למסור...