שלום וברכה לכולם
זהו פוסט קשה בשבילי לכתוב ויש בו נושא טעון מאוד אם קשה לכם תעברו הלאה .
היה לי כ"כ קשה היום ועדיין קשה מאוד חיבוטי הנפש הם קשים מנשוא.האם אני עושה את הדבר הנכון?אולי יש דרך אחרת?[אשמח אם מישהו יראה לי] הרי זה כ"כ קשה .אם אני אפול ?הסטיסטיקה היא לא משהו [רק להסתכל בלוח של התשעים יום לראות כמה אנשים היו הרבה ימים נקיים ונפלו .היום בקבוצה החיה שאלתי כמה אנשים שם כמה זמן הם מנסים עם הכל ועדיין נופלים והתשובות לא היו מעודדות בלשון המעטה .אני יודע שאני יכול להפריך את מה שכתבתי עד עכשיו בשניה אבל זה כ"כ מייסר וכואב בנפש .אני אף פעם לא התמודדתי [לפחות לא בשנים האחרונות]עם כאב נפשי כזה עמוק וזה כל כך קשה!!!
היום אחר הצהריים הרגשתי שאני נופל ולמרות שידעתי מה הפיתרון שזהו פשוט לפנות לאלוקים שהרי אני בוודאי לא יכול אבל אני לא רוצה !אני רוצה ליפול !אני רוצה ליהנות ממה שאני רגיל אליו !אני לא רוצה שהוא ייקח את זה ממני ! כיף לי ליהנות מהריגוש, כיף לי בפנטזיה .אני לא רוצה לפנות איליו! שהרי אני יודע שהוא יעזור ורק הוא יכול [עובדה שהוא עזר כשפניתי איליו] אבל כל כולי אומר לעצמי לא !!!! אתה לא יכול .אני יודע שזה נשמע קשה ,אני יודע שלדבר ככה זה כביכול טאבו,שהרי אנחנו צריכים לפחות לרצות טוב וכאן אני מודה בפה מלא אני לא רוצה וזה מפחיד לאן הגעתי .ישנם שיחשבו שזה ילדותי אבל אין לי שליטה על זה כרגע .
ניסתי לחשוב כמה היה רע לפני השבוע,כמה נזק לי ולמשפחתי,כמה הרגשה של זבל ,ניסתי להתקשר לחברים,ניסתי להתקשר לספונסר [הוא לא ענה ולא חזר אליי עדיין]ניסתי להירגע ולא לחשוב כלום ,אפילו התפללתי קצת [ואודה שמייד הפסקתי]אבל עדיין קשה אני עדיין בתוך המערבולת המטורפת הזאת רוצה ,לא רוצה ,יודע שאלוקים הוא היחיד שיכול לעזור לי שהרי אני בוודאי לא יכול אבל אני עדיין לא רוצה .
אני מרגיש כמו תינוק שלוקחים לו את המוצץ וזה נמצא מולו והוא רק רואה ובוכה ובוכה.
חלק ממני אומר איך התדרדרת כל כך שאפילו לרצות לרצות אתה לא מסוגל אבל גם זה לא עוזר.
יכול להיות שהאגו והאני הגדול שלי פשוט לא מוכן לקבל את זה שאין לי שליטה אולי אבל זה כ"כ קשה

אשמח על תגובותיכם אני באמת מעריך ואוהב את כולם פה על האיכפתיות על התגובות על העידוד ועל זה שאתם פה באמת רוצים לעזור לעצמכם  ולאחרים.
אלוקי הראני את הדרך הנכונה ותן לי את הכח לפנות אליך אפילו אם כ"כ קשה לי לרצות אותך,ובבקשה למה כ" קשה עשה שיהיה קצת יותר קל.
אוהב אבי

זה נכון, הסטטיסטיקה לא לטובתנו, אבל זה נכון לגבי הרבה דברים בחיים, ובכל זאת אנחנו ממשיכים. אין ספק שמאוד קשה לוותר ומאוד קשה להתמיד, אבל מי שמוכן להתמיד ולוותר מצליח. זאת עובדה.

הדברים שאתה מתאר הם מאוד מכורים והרבה חברים מתארים את זה בתחילת הדרך שלהם. לכן כתוב בספרות של התכנית שבהתחלה צריך פשוט להמשיך הלאה או בשפה של הספר הלבן "להביא את הגוף". אנחנו מכריחים את עצמנו להגיע לקבוצות ולעשות את הצעדים ולהישאר במפוכחות, ולאט לאט הערפל מתחיל להתבהר.

avi408 כתב on 11 ספט' 2014 08:45:



אלו בדיוק הנקודות שלמדתי בתכנית, החלום שאני רוצה תמיד טוב, הוא חלק מהמחלה שלי מהאישיות שבחרתי לפצל, כדי לא לקחת אחריות על מעשיה  של השנייה.
אין שני מוישל'ך, יש רק אחד, אחד שאוהב ללמוד תורה, אוהב את אשתו והילדים, ואוהב גם תאווה.
פעמים שאני רוצה במה שטוב לי, ולפעמים במה שעושה לי רע. השקר הוא שאני לא אוהב את זה, שזה השד ממונטה קריסטו, שהתנחל בטעות בלב שלי.
כל עוד שהמשכתי להכחיש את הצד שבי שאוהב את התאווה הזאת, המשכתי להשתמש.
כשהפסקתי להילחם במי שאני, זכיתי לשחרור.
כן, האגו שלי לא מוכן לקבל את זה, חלומות הילדות שלי אף פעם לא היו להיות סקסוהוליסט (ואפילו לא בהחלמה.)
להיות ראש ישיבה היה האופציה האחרונה מבחינתי,(אם שאר המשרות החשובות באמת יתפסו.)
בהחלמה למדתי להתחיל להקשיב למה שאלוהים רוצה שאהיה, ולא למה שאני מדמיין.
מאחל לך שתמצא ותקבל את המקום שאלוהים מתכנן עבורך.
אוהב

שלום לך וברוך הנמצא. במהלך הזמן שחלף מאז באתי להחלמה למדתי שזו זכות גדולה לבוא הנה וזו זכות עצומה עוד יותר להישאר כאן. רבים וטובים לא מצליחים לבוא, ורבים וטובים שבאו לא זכו להישאר. השגעת הזו - כן לא אולי - מורידה אותנו מהדעת. אני לא מכיר אותך כדי לומר לך מה נכון לך, או איזו דרך מתאימה לך, אבל אם אתה מכור יש סיכוי שהדרך שאתה מתחיל כעת תסייע לך מאוד.

רבות נכתב בפורום על הבעיות שהשכל גורם לנו ועל הסיבות שכדאי לנו לפטר אותו. שנים חשבתי שאני מבין ויודע מה טוב ונכון לי, בתהליך איטי למדתי שאין לי מושג. מי אמר שקל יותר טוב, היו לי אתגרים עמוקים ומשמעותיים שלימדו אותי בלי סוף ומילאו את 'חשבון הבנק' שלי במזומנים... למדתי שמה שחסר לי הוא - כח. ולכן הדבר שהכי כדאי לי לבקש ממנו הוא שיתן לי ברוב טובו כח לכל מה שהוא מזמן לי.

בהחלמה.

אתחיל מהדברים הטובים כבר 13 ימים נקי ,כבר הכנסתי את הקבוצות ללו"ז והולך קבוע,עברתי כבר שתי סופש"ים בנקיות,קראתי המון[ואני ממשיך לקרוא ],אני מדבר עם חברים מפה ומהקבוצות[תמיד אשמח להיות בקשר עם עוד אנשים],בקשר צפוף עם הספונסר ,כותב ,מרגיש ופונה לאלוקים [ולהפתעתי הוא תמיד עונה לפעמים צריך קצת להיות נודניק ולהבין שרק הוא יכול אבל בגדול הוא איתי],מקשיב לספונסר המשוגע שלי ולמרות שלפעמים [כמעט תמיד]אני מתקומם על מה שהוא אומר אבל נעשה ונשמע זה מושג ישן ויהודי,להפתעתי הצלחתי לעזור לאחרים גם ,ובאופן כללי מתחבר יותר לעובדה שאני חולה לכל החיים ויהיו תקופות קשות יותר ופחות.
ועכשיו לקשיים ,קשה לי עדיין לפנות לאלוקים [כשאני מתגבר הוא עונה]לא קל להבין ולקבל את זה שאני כבר לא עושה את זה בעצמי אלא מוסר את זה הלאה [השוותי את המין האנושי למסך פלזמה חדיש ומשוכלל אבל הוא לא שווה כלום בלי להיות מחובר למסוף או כל חיבור אלקטרוני אחר, התפקיד שלנו הוא בסך הכל להתחבר למקור ואז נגיע לתכלית. הבעיה היא שהחיבור תמיד רופף והקליטה לא משהו]אבל זה קשה לאדם שנחשב בעיני עצמו למוצלח ותמיד שולט בעיניינים,התאווה מגיעה תמיד בערמומיות פעם זה בחנות פעם זה בדרך חזור משיעור ,מהתפילה,וסתם מתי שאתה לא מצפה לו,המחשבה תמיד מנקרת אולי יש משהו אחר[קשה להישאר בהיי של הבאסה והדיכאון ולמרות המחשבות על שנמאס מהחיים ובא לי תאונת דרכים אחרי כל נפילה וסתם כך,ומי אמר שאני צריך את זה הנה אני נקי [זה כל כך לא נכון שהרי בלי זה לא הצלחתי אבל התאווה מנקרת] הגלים של הקושי הם כל כך גדולים שלפעמים אני צריך פשוט לצבוט את עצמי ולהירגע בשביל שיהיהלי בכלל ראש לשניה לחשוב [ולפעמים צעדים יותר דרסטים].
ביום חמישי האחרון הלכתי לחנות והייתה שם ניסיון גדול והיא אפילו אמרה לי שלום כזה שלפני שבועיים לא היה לי סיכוי להגיד לא דיברתי עם הספונסר שלי ושאלתי אותו מה עושים שהרי אין סיכוי שפעם הבאה אני אסתובב לכיוון השני [וזה קרה בכפולות במוצאי שבת ואני עדיין מצטמרר איך יכולתי לפספס את מה שפיספסתי אתמול בלילה]והוא שאל אותי אם אני מכיר את הכלל של השלוש שניות? אמרתי לו בוודאי שלוקח שלוש שניות לזהות שזה רעל .הוא אמר לי אז אתה לא מבין מה צריך לעשות בשלוש שניות הראשונות  שניה ראשונה כשמזהים ניסיון מסובבים את הראש 180 מעלות שניה שניה מתפללים לאלוקים שיעזור לי להתגבר על הניסיון ושניה שלישית מתפללים על הניסיון לא משנה עם זה אישה חיה או פוסטר או סרט שהרי היא גם בת של מישהו ומישהי  ויכול להיות שיש לה בעל או ילדים ולכל אחד יש את הקשיים שלהם הוא אמר תתפלל עליה שיהיה לה טוב שהיא תצליח בחיים עם הקשיים שלה .אני התקוממתי [אודה שהייתי בוטה ואמרתי אני אתפלל על הפרוצה הזאת שמגרה אותי ??!!] על זאתי שרוצה אותי מה אני משוגע אני מכיר אותה?? אכפת לי ממנה בכלל ? אבל הוא התעקש ואני צריך להקשיב לו למרות הקושי ולתדהמתי זה עבד!!! במקום שהיא תהיה האובייקט התורן שתתן לי את מה שבא לי פתאום מצאתי את עצמי מתפלל עליהן [על כל הנשים שראיתי] ורוצה שהן תצלחנה בחיים ותוכלנה לחיות חיים טובים יותר והן כרגע לא אצלי אובייקטים אלא אנשים עם רגשות וקשיים והתמודדויות והצלחות ונפילות כמו כולם .זה מדהים עד כמה הוא צדק הספונסר המשוגע שלי שאומר לי שכל מה שמעל הכתפיים שלי נגוע וחולה ובמצב שלי עדיף לי ללכת לפרחח ברחוב שידריך אותי איך לחיות מאשר שאני אסמוך על עצמי [מאוד מאוד פוגע אבל תכלס הוא צודק].
ניסיתי להרחיב את מה שהוא אמר על כל פעם שיש תאווה[אודה שעדיין אני מקבל הודעות עם הצעות מפתות מהעבר הלא רחוק וסתם זכרונות]ואני מתפלל עליהן וראה איזה פלא זה עובד שהן כבר לא אובייקטים מיניים אלא אנשים !!! וזה חותך את התאווה בתשעים אחוז .
מדהים אלוקים איך התדרדרתי כל כך להפוך כל דבר לתאווה כמה נהייתי חולה ורחוק ממך ואפילו לא שמתי לב תודה לך אלוקי שהארת את עיני עכשיו ושלחת את השליחים הנכונים שיפתחו ויאירו את עיני.
תודה שהשארת אותי נקי עד עכשיו ובבקשה עזור לי להשאר נקי רק להיום!!

מדהים לקרוא.
התוכנית עובדת אם עושים פעולות.
בכל מקרה צריך לזכור שכל זה טוב לאותו רגע בלבד,  אצלי רגע אחרי שניצחתי את התאווה היא מציצה לי ממקום אחר,  היא אצלי ולא הולכת לשום מקום.

תודה אבי
כיף לקרוא את ההתקדמות שלך
תמשיך לבוא, זה עובד.

אבי
תודה על הפוסט.
התוכנית באמת אומרת לנו כל הזמן להיזכר מאיפה באנו ולאן אנו לא רוצים לחזור.
במקום  להסתכל על הנפילות האפשריות, אני מתבונן בנס הבלתי פסוק שאני יכול לראות אצל חברים וותיקים.
למרות הנטייה הקבועה לחזור חזרה למטה, למדתי שהעיקר בתוכנית בשבילי זה הניסיוון כח ותקוה
אוהב
לב טהור
נקי מערב תשעה באב
מזכיר לעצמי כי היום בו יצאתי מקבוצה חיה זה יום ההולדת שלי היום בו הרגשתי כי נולדתי מחדש

אוהבים, אחי.
שמח לראות את המלים שלך, את הכנות שלך, ובעיקר את הנכונות. והפתיחות.
כל אחד מהם הוא נכס. שמור עלהם, ותפלל עליהם
אתה מעורר אצלי הרבה תחושות של תחילת הדרך, כל הלמעלה למטה, והרצון והשכחה.
הרבה הזדהות.
אין ספק, יקירי, אתה בדרך הנכונה.
כל יום רק להיום.
ותודה לאלוקים שאפשר אחרת. פלא.

לי מאוד עוזר לזכור למה באתי הנה, ולה אני לא רוצה את הח**, ואת זה שאני רוצה חיים ולחיות.
חבר שיתף פעם שלו עוזר לראות איך בכל ההתנהלות שלו הוא מתנהג כמו מכור, הרי את הכאב המנגנון שלנו משכיח ברגע האמת וגם ברגע שלפניו, כשהוא רואה ומזהה, הוא מזיז את עצמו בלי קשר לכל התירוצים, קיצור- מה שאמרו כאן גם קודם.
הרבה הצלחה.

תודה על השיתוף. שום דבר לא מובן מאליו.

אין הזדמנות שניה לעשות רושם ראשון. אלוקים נתן לך מתנה שאתה מוכן לעשות היום, אל תוותר על זה.

הכותרת של המסע שלי הוא האם אני בדרך הנכנונה וכשמו כן הוא חוסר בהירות, טשטוש, חוסר אונים ,אני שרגיל הייתי לשלוט תמיד בכל מה שנעשה אצלי ומסביבי [לא במובן הרע אלא פשוט לנהל הכל]צריך להתרגל למצב חדש שבו אין לי שליטה בכלל. להתרגל לעשות דברים שאני לא מסכים איתם ,להתרגל שיש אחרים שהם הקובעים מה יהיה איתי ועד כמה שזה נשמע מוזר למסור לאלוקים את הכל ולהבין שאני חסר אונים זה מאוד קשה .
קשה מעוד לאבד את מה שהיית רגיל אליו,אני הייתי רגיל למצב שכשיש קשיים אני מתמודד איתם דרך בריחה,לטמון את הראש בחול ,ללכת לתאווה על כל שלוחותיה שזה כבר נהיה חלק ממני ואני ניצב כבר 17 יום בלי זה ואני מרגיש כאב עצום ,כאב של ריקנות ממה שאין לי ,אני כל כך מתגעגע למה שהיה ויודע שמה שהיה כבר לא יהיה ,אני כבר לא מכיר את האני שמתחת  לכל השכבות של התאווה שכיסו את האני הפנימי וכשזה מתחיל לצוץ אני פשוט מפחד להסתכל ולהתמודד.
אני עושה את כל הצעדים הנדרשים והספונסר אומר שזה נורמאלי שזה יכול לקרות אבל זה עדיין קשה .
אתמול בלילה הלכתי לקנות ספרייט ופתאום שמתי לב שזה מביא לי פלאשבאק למה שהייתי עושה כשהייתי יוצא ואני יודע שאני אצטרך לוותר גם על זה וזה כל כך קשה לחשוב על זה שאני אצטרך לוותר על כל כך הרבה דברים שלא יביאו אותי חזרה למצב הקודם  ,כאילו מה רע בספרייט אבל אני יודע שאם זה יגרור אותי לשם אני אצטרך לוותר.
אשמח לשמוע את דעתכם על דרכים להתמוד עם הריקנות והקושי [שיכול להיות שהוא התחלתי ] של להתחבר למה שאני עושה .
אני כל כך שמח ואסיר תודה לאלוקים שהביא אותי למצב שאני נמצא בו למרות הקושי למצב שאני נקי כבר 17 יום .
בתפילה לעוד יום נוסף של נקיות .
באהבה
אבי

אוהבים אותך אבי!

מתחבר למה שאתה מתאר. זה נקרא בלשון המכורים 'קריז'.
החדשות הטובות הם שקריז זה גל. אמנם קשה ולא נעים אך גל שעובר, ותאמין לי הוא בסוף עובר. ויש תקווה. כי בהמשך הדרך הגלים פוחתים ונהיים חלשים יותר וגם יש יותר מרווח בין גל לגל.

מה עכשיו? להוריד את הראש. לוותר. להתחבר לחברים. לבקש כוחות מהכוח העליון. ולהרפות. לקבל את המצב. לחבק את עצמי. ללמד על עצמי זכות. לצעוד. לצמוח. ולזכור ש- "כשהגלים מתחזקים מתגלים החזקים"...

אוהבים אותך

היי
מזדהה עם מה שאתה מתאר.
חוויתי כאלו רגעים
הרגיע אותי לשמוע שזה התהליך.
הגוף עובר שינוי וככל שאני ער לזה זה ברכה וזה אומר שהיום אני חיייייייייייי
בהחלמה

יום עשרים ! וואו כזה  קצת זמן וכזה קושי !
אני נקי כבר עשרים יום וכל יום הוא יותר קשה מהשני .אני עושה את כל מה שהספונסר מבקש [וזה לא מעט] כותב, מתפלל ,מתקשר, יורד על הברכיים ,מתחנן לאלוקים שיעזור ,מתנתק מהדברים שמורידים אותי למטה,אבל כלום ההרגשות הם כל כך עוצמתיות ,כל כך אמיתיות ,כל כך מושכות שכבר אין לי כח !!!
החברותא שלי בדרך הזאת כבר לא איתי ,ואני מנסה לחשוב האם זה כעס?האם זה בגידה?למה אלוקים עושה לי את זה ? האם זה הוכחה שאי  אפשר ?או שזה אלוקים אומר לי נראה אותך עושה את המסלול לבד? האם הוא נותן בי אמון ?האם אני סמכתי על אדם ולא עליו?זה כל כך כואב החיבוטי נפש הללו . אני יושב וכותב עכשיו ובדעתי כבר לצאת .... האם אני באמת רוצה לצאת ? אולי לא כן לא כן לא ואני כל כך מבולבל לא יודע את הדרך הטובה בשבילי עכשיו אני מרגיש שאם אני נופל אז זהו אבל אולי צריך קצת לשחרר קיטור ? אני מנסה בכח להירגע ולא לעשות את מה שאני רוצה את מה שהגוף שלי אומר פשוט תעשה אל תחשוב .
למה ?????????????????????????
ראש השנה בפתח אבל לא אכפת לי מנסה לחשוב איך תמיד הרגשתי אחרי אבל ההרגשות של לפני מגיעות וזה כל כך עוצמתי .אני יושב וקורא את מה שכתבתי מנסה להתחבר אבל נראה שאני במצב של אין קליטה פשוט מכונה כמו שתמיד הייתי .
אני יודע שרק הוא יכול לעצור אותי ורק הוא יכול אבל אני כועס על זה לא רוצה שמישהו ישלוט לי על החיים לא רוצה להיות כפוף לאחרים !! זה נשמע מזעזע אבל אני לא יכול לעשות משהו בדבר .
אני כל כך חולה אבל אם יש דבר אחד שמעודד אותי עכשיו זה שזה מפריע לי !!!!לפני עשרים ואחד יום פשוט עשיתי ולא חשבתי לא ניסתי לעצור את עצמי .
סליחה על הפוסט הזה אבל אולי זה יעצור אותי [אין לי אשליות אבל אלוקים יכול לעשות הכל והוא שלח לי את הספונסר  ] אני כותב את זה  בעצתו ומפרסם את זה בעצתי אולי ירחם המרחם!
בכאב ובאהבה
אבי
יצאתי לא היה לי כח להתמודד אבל אלוקים עשה לי נס פניתי פניה לא נכונה [או נכונה ]והייתי צריך ליסוע עוד עשרים דקות [אורטוסטרדות פה בארה"ב] ופתאום היה לי כח להגיע לחניון ששם אני מדבר עם אלוקים, ירדתי על הברכיים ופשוט התחננתי אליו אלי אל תעזבני !!אל תשליכני מלפניך !!! ומשום מקום קיבלתי כוחות לומר אלי אני עושה את זה בשבילך !!!קח את הקרבן הזה שאני מקריב את עצמי !!אני רוצה את הקשר הזה איתך קח קח קח !!!
אני בבית

יום 22 במסע הזה!!!
לא קל ישנם קשיים רבים ,ישנם זמנים שאני אומר לעצמי למה אתה צריך את זה ?למה בכלל התחלתי ? הרי אין סיכוי .אבל מאתמול אני מנסה לעשות סדר ולמפות את הקשיים ואת ההצלחות ,סוג של סיכום ביניים לתקופה הזאת  .
לפני עשרים ושלוש ימים דברים אפילו לא הפריעו לי שהיום מפריעים לי וזה סימן טוב ומעודד ממתי הפריע לי שיש לי ניסיון ?ממתי הפריע לי שאין לי קשר אמיתי עם אלוקים?ממתי בכלל שמתי לב שאשתי צריכה את כולי ואני הייתי שקוע בדברים אחרים ?מתי ילדיי "זכו" בפעם האחרונה לאבא שפשוט ישב וישמע את "השטויות" שלהם? מתי הייתי מוכן בפעם האחרונה להיכנע בפני מישהו?
העבודה היא לא קלה אבל אני מתחיל לראות תוצאות אמנם קטנות אבל תוצאות הקשר שלי עם אלוקים הוא אמיתי יותר ,שליו יותר, אני כבר לא דורש ממנו כאילו  שהוא חייב לי משהו ,אלא באמת מבקש ממנו שהרי רק הוא יכול ,אמנם בהתחלה לא רציתי את הקשר הזה איתו ,לא רציתי לפנות אליו [זה נשמע רע אני יודע ] אבל זה לא כל כך גרוע עכשיו ואפילו אם אודה על האמת אפילו נחמד.
הספונסר שלי לא עושה לי חיים קלים הוא מעביד אותי בפרך ,אפילו כשאני אומר לו אני לא יכול הוא אומר לי תעשה ואל תבלבל לי את המח אתה תמיד יכול ללכת [חוסר התחשבות מוחלטת אבל הוא כנראה יודע מה הוא עושה והראיה לכך היא שאני עדיין פה] לחשוף את עצמי בפני אחרים,לכתוב את הסיפור שלי ולומר את זה לאחרים נראה לי פשוט טירוף אבל....
לרדת על הברכיים ולהרגיש כמו איזה מוחמד נשמע לי כל כך בנאלי [עד שנתקעתי ופלא שזה עזר ]  לפעמים בא לי פשוט להפסיק אבל אז אני אומר לעצמי הרי לבד אתה לא יכול ולחזור למצב הקודם זה פשוט לא אופציה!!! זה לחיות או למות!!! אז מה נשאר ,אין לי ברירה אלא להמשיך.
אני רוצה לשתף אתכם בשתי כלים שמאוד עובדים לפחות אצלי.
1."להרעיל את התאווה" זה עובד ככה לכל אחד יש את ההרגשה הנוראה הזאת איך  נתפסנו,איך הרגשנו  כשמנו לב איפה אנחנו נמצאים,או חלילה המשטרה הייתה בדלת....[אצל מישהו שאני מכיר]ופשוט כל פעם שהתאווה תוקפת לנסות לחוות את ההרגשה הזאת עוד הפעם.
2."חוק השלוש שניות" [כתבתי על זה אבל אני מרגיש צורך נוסף לכתוב את זה לעצמי]  מרגע ששמנו לב לתאווה או לנסיון שניה ראשונה אני מסובב את הראש 180 מעלות [לא 360 :P] שניה שנייה מתפלל על עצמי לאלוקים תפילה קצרה אנא אלוקים עזור לי אני לא יכול לבד,ושניה שלישית להתפלל אל הנסיון שהרי יש לה גם חיים ,הורים אולי בעל,אולי ילדים וכולנו צריכים את אלוקים.
מדהים איך שהכלים הללו מורידים את רמת הניסיון
אני יושב כאן וכותב את הפוסט הזה ויודע שלמרות הקושי ,למרות הזמנים שזה בלתי נסבל ,למרות שזה לא מובן בכלל מה שאני עושה אבל פשוט עושה ,ושמח שאני עושה את זה ,אני עושה את הדבר הנכון וזה נותן מנוחת הנפש, אני יודע שישנו סיכוי ואני לא לבד, אני עם אלוקים ולמרות שהוא מסתיר את פניו ממני לא פעם ולא פעמיים הוא שם!!
תודה לך אלוקים על העשרים ושתים מתנות נפלאות שנתת לי תן לי בבקשה עוד יום במתנה גמורה !!!
באהבה ובהערכה רבה לכולכם פה
אבי