עוד שבת בבית, ועוד סיבוב של נסיונות.
קיצרתי לעצמי את החמשוש, כך שאצטרך להתמודד עם הרבה פחות שעות של מאבק, אבל מנסיוני מספיקה שעה אחת פנויה כדי ליפול מאיגרא רמא. בעזרת ה', עד כניסת השבת הכל ילך למישרין, ומצאת השבת והלאה אצטרך לברוח חזרה לצבא מהר ככל האפשר.
אם לא הכל ילך למישרין, אני אשוב להודעה הזו ואדווח על כישלון. אני מקווה שהרתע הטבעי ממעשה כזה יתן קונטרה חיובית להתמודדות עצמה.
בהצלחה לי, ושבת שלום לכולם.

שבוע טוב אוד,

נשמע שאתה עמוק במלחמה.
אתה יודע מתי אני הפסקתי להילחם? כשהבנתי שהאוייב זה אני בעצמי. הרצון שלי בעצמי. החלומות הרטובים שלי בעצמי...

אני לא נכנס לפילוסופיה של הדברים. כי בעולם התיאוריה הכל יכול להיות "בבחינת" נכון.
תכל'ס, כשהייתי מוכן להודות שיש לי בעיה שהיא גדולה עלי, ואני לא יכול להתמודד איתה מתוך כוחותי בעצמי, אז קיבלתי את ההזדמנות לבקש עזרה.
ביקשתי עזרה מחברים, ביקשתי עזרה מאלוקים, התנהגתי בענווה כמו אדם שאין לו שליטה מלאה על מעשיו, וראה זה פלא - קיבלתי שחרור מסויים מהאובססיה.

במוצ"ש שעבר הרגשתי שיש בי די כוח לצפות באיזה סדרה ישראלית עם אשתי. ואחר כך הרגשתי שיש לי כוח לאתרי חדשות. ואחרי זה הקלתי לעצמי עוד כמה גדרות וקווים. ואז הרגשתי שאני יכול להיכנס לפורנו בלי לצפות בפורנו.... היה באסה.

הלקח שלי, לא לסמוך על עצמי. וברגע שמגיע הגירוי הכי קטן, והתחושה שהכל בשליטה, ואני כם יכול, זה הזמן בדיוק להרים טלפון לחבר כמוני, חבר מהפורום או מהתוכנית, ולהודות בפניו שאני לבד לא יכול.

בחזרה אליך חבר יקר,
אני לא מכיר אותך. בחיים לא אומר לך מה לחשוב ומה לעשות.
רק מציע לך להיות עם כנות לבחון את עצמך, פתיחות לרעיונות חדשים, ונכונות לעשות את הדבר הבא הנכון שיצא לך מהבירור הכנה.

אוהבים אותך