שלום חברים יקרים
שמי כנפי נשרים ואני מכור.
היום נשברתי - גיליתי שב17 ימים הנקיים האחרונים שלי היו פעמים ששיקרתי לעצמי, הבושה מאיפוס טבלת מסע ה90 יום, הבושה מהליכה לפרטנר המקסים שלי ולשתף אותו שנפלתי - שוב.
התחלתי ללכת על החבל הדק המפריד בין הגדרת "מעידה" להגדרת "נפילה" וכך המשכתי לספק את התאווה ומצד שני לא הפסקתי את המסע.
אתמול (ראשון) בקבוצה הטלפונית הפתוחה החבר אסירותודה שנקי כבר 9 שנים 11 חודשים ויום (בתקווה שהוא עדיין נקי) אמר שהתאווה היא בתוכי (הכוונה לכל אחד מאיתנו), היא לא חלק חיצוני אלי - שמידי פעם אני מנצח ומידי פעם היא מנצחת - אלא היא=אני, ותפקידי הוא להתגבר עליה באופן יומיומי - כמו שאומר הרמב"ם בהקדמה למסכת אבות "דע כי נפש האדם אחת היא", התאווה היא חלק בלתי נפרד ממני.
גיליתי אתמול (והיום זה בא לידי ביטוי בצורה ההכי חזקה) שיש בי רצון לסיים את התקופה של 90 הימים הנקיים בכדי "להיפטר" מהתאווה - אבל גיליתי שזה לא עובד ככה, המסע של 90 הימים בא לעזור לי לראות כמה זמן כבר הורגלתי בלי לברוח לתאווה בכל פעם שקשה לי, ובעצם להוריד את ההרגל הקודם ולהתחיל צורת הרגל חדשה - ולא להעלים את התאווה ממני - זה לעולם לא יקרה.

אז...
מתחיל מחדש ומתפלל להצליח הפעם.
הולך לישון ומודה על התובנות שהגעתי אליהם,
מודה על אישה מדהימה שתומכת בי למרות שהיא לא יודעת על מה עובר עלי,
מודה על פרטנר שבאמת אכפת לו,
ומודה לאלוקים שתמיד עוזר לי.
מודה גם על הזמן הזה שאני נקי - במיוחד במחשבה.

בסייעתא דשמייא

בהצלחה חבר יקר!

אני אמנם חדש בהחלמה, אבל מהמעט שגיליתי פה אני יודע שיש פתרון לכל אחד,
ולא רק כסיסמה.

הלוואי שה' יעזור לך, כל יום רק להיום.

בהצלחה!

אוהבים!

בתכנית אוהבים לצטט את איינשטיין שאמר, ש"לעשות כל פעם את אותו דבר ולצפות לתוצאות שונות היא צורה של חוסר שפיות"....

אם אני מבין שהדרך הקודמת לא עבדה, ואני צריך דרך חדשה, זו ממש התקדמות בשבילי.

גאה בך,אתה תצליח!
עוד תפרוש כנפי נשרים ותעלה מעלה בעזרת ה'!
שבע יפול צדיק וקם עלה והצלח!
חיזקת אותי מאוד עם התובנות!
אוהב שולח חיבוק מחזק.

כל הכבוד חבר יקר על הכנות והאמת הזאת שהיא בכלל לא פשוטה ולא מובנת מאליה !!!


בהצלחה רבה במלחמת החיים שלנו !!!

תודה רבה לכם חברים יקרים
מאוד מחמם את הלב...
כמובן שהיום הראשון של הנקיות עובר עלי בקושי לא מבוטל (כל הזמן יש לי קול בראש שאומר לי להשתמש בגלל שזה לא ישנה כ"כ את ספירת הימים).

אני רוצה לשתף אתכם בתובנה נוספת היום (למרות שהיא לא שלי):
בתוכנית פורטיפיי (התוכנית החדשה) שפורסמה באתר (אגב, אני מאוד ממליץ לנסות אותה) ישנה הצעה למספר שלבים שעלינו לעשות על מנת להתגבר על הכמיהה לשימוש בפורנו ולא לחזור למעגל ההתמכרות (במקור זה הראשי תיבות של המילה STAR אבל אני עשיתי גירסה בעברית בשבילי ואני שמח לשתף אותה איתכם).
מוכנים? הראשי תיבות הם צקרש"ת (קל לזכור אותם לדעתי כי הן האותיות האחרונות באלף בית וזה סימן שאלו הדברים שאנחנו צריכים לעשות כשלא נשאר כבר שום דבר אחר והגענו לשלב האחרון לפני הנפילה).
וזה הולך כך:
צ- צעד אחורה והתבונן על המצב שאתה נמצא בו.
ק- קח כמה נשימות עמוקות (הנשימות עוזרות לסדר את ההורמונים שמופרשים במוח וגורמים לתשוקה לצרוך את התאווה ועכשיו).
ר- רשום בדימיונך מול עיניך מה המטרה שלך ומה חשוב לך באמת.
ש- שחרר את האנרגיות שנמצאות בך בדרך חיובית.
ת- תהנה מעוד רגע נקי

אז עמדתי שוב ליפול, וממש רגע לפני שצרכתי עוד מנה של תאווה - ביצעתי את השלבים האלה (לקח לי בערך בין שתים לשלוש דקות בשביל לממש את כל הצעדים) והנה אני עכשיו מודה על עוד רגע נקי ומתפלל להישאר שפוי עד לסוף היום.


נ.ב
ישנו מחקר שאני זוכר שקראתי אבל לא הצלחתי לזכור מאיפה (טהרני היקר, אשמח ותפרסם את המקור המדויק ), ככה שאני לא זוכר את המקור במדויק אבל אני מקווה שאצליח לקלוע לדברים הנכונים.
כל יום המוח חושב בערך כ10,000 מחשבות במשך היום, אך כ95% מאותן מחשבות - הן המחשבות שחשבנו אתמול (כלומר המוח כמעט ולא מחדש מחשבות אלא מציף מחשבות ישנות).
אז אני מתנחם שע"פ זה - היום הראשון בהחלמה צריך להיות ההכי קשה

תודה לכם חברים על התמיכה

שלום חברים, מעדכן שוב.
הייתה לי שוב נפילה ושוב קמתי.
"אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך ה' אור לי" (מיכה ז', ח').
ב"ה היום אני סופר את היום הרביעי לנקיות ומתפלל לעוד יום נקי

אוהבים אותך!!!
הכנות שלך תביא אותך רחוק
אנחנו אתך לאורך כל הדרך

אוהבים!
תמשיך לבוא, דברים טובים קורים למתמידים!

הייתי השבת בעירך (עניין של הרגע האחרון), ולא הספקתי להודיע, מקווה לפגוש אותך בהזדמנות אחרת...

לגבי המחקרים - לא איש מחקרים אנוכי. כל ימי גודלתי בין הדוסים ולא יצאתי מארבע אמות של תורה, ספרות חרדית ומוסיקה חסידית (לאחרונה זה קצת משתנה...).

בחוויה האישית שלי, היום הראשון של ספירה מחודשת הוא דווקא לא הכי קשה. להיפך, יש בו את התחושה הטובה ש"הפעם זה יהיה אחרת" (בתחילת המסע הנוכחי שלי, הרגשתי קושי דווקא ביום השלישי. עיין בהודעה הראשונה ביומן המסע שלי. זכור לי לאחרונה עוד חבר ששיתף בכך. "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים"...).

ובכל אופן, אחד הדברים המיוחדים פה בתכנית, אם אני מאמץ כראוי את הכלים שלה, הוא שקושי לא כבר לא מרתיע אותי, או לפחות הרבה פחות מרתיע אותי. זה אולי לא נעים לי ולא כיף לי וגם קשה לי - אבל יש לי נכונות לעבור את זה, ואני מתפלל שזה בצורה נכונה ככל הניתן - בהתקדמות, אך לא בשלימות.

בהצלחה בימים הקשים ובימים ה"קלים" (שלפעמים הם הכי מסוכנים, כי יש בהם הרבה הכחשה. "אני בכלל כבר לא בקטע של תאווה! זהו. זה מאחוריי! אני כבר נקי המון זמן! אין מצב בעולם שאני חוזר לזה!" וכיוצא בדיבורים פנימיים אלה).

תודה רבה לב
טהרני - פעם הבאה תתקשר
אצלי היום הראשון הוא קשה בגלל שהאיפוס הוא כמעט חסר חשיבות וקל שוב להגיע ליום הראשון - אז קל שוב ליפול.

בכל מקרה, הודעה משמחת חברים סופסוף יצאתי מהכחשה והחלטתי להיכנס לקבוצות של 12 הצעדים בעיר שלי - הצעד ההכי קשה שלי היה לעמוד מול חבר שלי (שגדול ממני בשנתיים בישיבה) והוא אחד מהמארגנים של הקבוצה בעיר ולהגיד לו "אני מכור".
עצם המחשבה והפחד עצרו אותי מלעשות את הצעד הזה - ואתמול בלילה קיבלתי אומץ בחסדי שמים ודיברתי איתו כמה שעות (שהרגישו כדקות) והוא קיבל אותי בזרועות מושטות ובצורה ההכי לא שופטת, גיליתי בו פן חדש שלא הכרתי לפני כן
איך עשיתי את זה והתגברתי על הפחד מחשיפה? ישבתי שלשום מול דף ועט ופשוט כתבתי:
"שמי כנפי נשרים אני גר בעיר **** ואני נשוי, בזמן האחרון עשיתי התקדמות משמעותית בהחלמה אבל אני מרגיש מחוץ לדלת כאשר המפתח ביד שלי ואין לי את האומץ להיכנס. אם אכנס סביר להניח שאתקדם בהחלמה (כמו שכל קודמיי התקדמו), סביר להניח שאהיה בעל יותר טוב, סביר להניח שאעבוד את ה' בצורה יותר בריאה, סביר להניח שאהיה אמיתי עם עצמי.
ואם לא אכנס אז: יכול להיות שאצליח לבד להתקדם, יכול להיות שהכלים שהספקתי לקבל עד עכשיו יעזרו לי להישאר נקי והכי חשוב ללא חשיפה (שזה החלק שמפחיד אותי), ומצד שני - יכול להיות שאפול, יכול להיות שהכלים שעד עכשיי השתמשתי בהם לא יעזרו לי להתקדם בהחלמה.
מה עדיף לי? להיחשף ולהתקדם בהחלמה או לא להיחשף ולהסתכן בנפילה ונפילות חוזרות כמו ב15 השנים האחרונות?
עדיף ספק בושה היום מחוסר הבנה של החברים בקבוצה אך להתקדם בהחלמה, מאשר ספק בושה ביומי האחרון למול אלוהיי ולמול אשתי ונכדיי כאשר אני במחלה.

שמי כנפי נשרים ואני מכור - היום אני סופר את יומי השישי לנקיון - דבר שמאוד לא מובן מאליו.
אסירותודה לבורא עולם על המקומות שהוא מביא אותי אליהם ועל המקומות שהוא מציל אותי מהם.
ואסירותודה לחברים ששותפים איתי לדרך ושומעים את הקול שלי כל יום במשך שעות באהבה, בהקשבה ובהבנה.

וואו! איזה צעד רציני!
שתזכה להתקדם עוד הרבה בהחלמה!

תודה יהושע
שלום חברים יקרים,
סטטוס מצב: היום בחסדי שמים גדולים ובמאמץ לא פשוט אני סופר שבוע שלם של נקיות בשני הרבדים במוח ובמעשה
אני רוצה לשתף אתכם במקרה שקרה לי ביום ראשון:
הייתי בעיר אחרת וחטפתי קלקול קיבה - המצב שלי היה קטסטרופלי עד כדי כך ששקלתי האם להתפלל מנחה בישיבה או בעמידה...
בעודי נוסע באוטובוס לתחנה שממנה אקח אוטובוס הביתה אני קולט שהגוף שלי (למרות שהוא שבר כלי מעוך שברוב הזמן העיניים עצומות מהכאב), העיניים שלי תרות אחרי תאווה ברחוב - התמלאתי בפליאה עצומה!!! גם כאשר אני גוסס ובקושי מסוגל לזוז הגוף שלי כמה ללגום עוד מראה ועוד מחשבה???
ההבנה הזאת הכניסה אותי לפרופורציות וישר התחלתי את התהליך שלי (צקרש"ת שפרסמתי למעלה) כאשר אני עוצם עיניים מתעלם מהרצון לראות וללגום ופשוט מחכה שהתאווה תדעך - והיא דעכה לאחר כמה דקות (כמובן תקפה שוב בהמשך אך כבר הייתי בקשר עם האנשים הנכונים).
אני זוכר שבאותם רגעים אומללים אני מתפלל לרבש"ע ומדקלם את צעד אחד: אינני יכול לעשות זאת לבד, התאווה גדולה ממני והיחיד שגדול מהתאווה אבא יקר זה אתה - אנא עזור לי וקח ממני את התאווה הזאת, אנא עזור לי להחלים ותן לי כוחות להתגבר מעל הכאב הפיזי שלי מהקלקול קיבה ומהכאב הנפשי שלי מהתאווה ותן בי כוחות חדשים.
כאשר הייתי באוטובוס בדרך הבייתה נרדמתי וכשהתעוררתי - התעוררתי עם כוחות חדשים, חייכתי והודתי לבורא עולם שנתן לי כוחות.
כאשר ירדתי מהאוטובוס ירדתי בתחנה הלא נכונה (עוד 3 דקות הליכה לבית), בעודי מתחיל את הצעדה לבית אני שומע קול מופנה לעברי, "צדיק - צדיק" (במלעיל) אני מסתובב ורואה אדם מבוגר על כסא גלגלים באמצע עליה באמצע הכביש תקוע, אינו יכול להתקדם וכוחותיו מותשים וביקש ממני לעזור לו.
נרתמתי לעזור לו וקידמתי אותו עד למקום שרצה ובדרך פרצה בי שמחה והתרגשות לא ברורה - קיבלתי כוחות חדשים, כעת צריך לפעול משהו עם הכוחות האלו
עוד תובנה שעלתה בי - הרבה פעמים אני תקוע במקום מסוכן נטול כוחות ונטול יכולת להתקדם לבד - ומה שאני זקוק וצריך לעשות הוא פשוט לבקש עזרה ממי שיש לו כוחות מחודשים.

תודה על הקריאה
ובהחלמה

תודה רבה על השיתוף!
אני גם גיליתי שהרבה פעמים בגלל (!) שלא טוב לי (פיזית/רוחנית/רגשית) העיניים שלי פתאום מתחילות לחפש תאווה מסביבי.
אתמול הייתי הטרמפ ופתאום עלתה לי המחשבה שבא לי לאונן. לא הייתי עושה את זה (לפחות בטרמפ עצמו.. אולי אחרי...) וגם שיתפתי בסמס, אבל התחלתי לחשוב מה פתאום עולה בי הדחף הזה ואז שמתי לב - אני עייף מאוד - וזה הדרך שלי להתמודד עם זה, לאונן(?!?!?!).

תודה רבה יהושע - אוהב
שיתוף קטן - פעם הייתי בביקור ברטורנו ואני זוכר שהם נתנו לנו שם כלי לניבוי נפילות - הכלי נקרא עכב"ר
ע- עייף
כ- כועס
ב- בודד
ר- רעב
למקרה ולא הכרת וגם לשיתוף עם מי שלא מכיר - כלי העוזר בהחלמה

שלומות חברים למסע,
בחסדי שמים מרובים ובאופן לא ברור מאליו בכלל אני סופר רק להיום 8 ימים נקיים!!!
כמה עדכונים: אתמול התוודתי מול ראש הישיבה (צעד מאוד לא ברור מאליו - פשוט ראש הישיבה תומך מאוד ב12 הצעדים והוא מכיר את אופי הדור שהרוב נופלים - וגם נשואים) - גם הוא קיבל אותי בזרועות מושטות מחבקות ואוהבות.
בהחלט המקום לשתף אסירותודה לטהרני ולהכל לטובה על ההקשבה המרובה ועל העצות המועילות
וכך יצא שאתמול בפעם הראשונה הייתי בקבוצה חיה - היה מאוד מיוחד - מתפלל להתמיד.
בע"ה היום אתחיל עם הספונסר הזמני צעד 1 ומקווה להחלמה והצלחה.

תודה רבה לכם על האהבה המרובה

איזה יופי שהגעת לקבוצתך הראשונה!
מאחל המון הצלחה בהמשך הדרך!

טוב שיש ראשי ישיבה שמכירים את אופי הדור
וטוב שיש ראשי ישיבה שתומכים מאוד ב-12 הצעדים...

נ.ב. עכב"ר מוזכר בפירוט בספר הלבן, כאחד מ"אמצעי ההפעלה" של ההתמכרות. מאחל לך ש"יהיה הוא (והספר הגדול) ספרך ותלמדהו בכל מקום" (כך כתב הרמב"ם לתלמידו על ספר "משנה תורה". ההשוואה אולי מקוממת כאן חברים, אבל אצלי באופן אישי, אם לא אלמד ישר והפוך את הספרים של התכנית, לא אוכל ללמוד תורה כראוי, ובוודאי שלא לקיימה כראוי).