שלום לכולם.

החלטתי לפתוח יומן מסע שבו אוכל לשתף ולחלוק מה שעובר עליי כי זה יעזור לי במסעי להחלמה וכי מועט הוא הזמן שיש לי לדבר בפלאפון עם חברים אז אני מקווה שהכתיבה תשלים לי את החוסר הזה...

נקי ברוך ה' 27 ימים.
אסירותודה עצומה לה' על החסד הזה. לא זוכר זמן כזה של נקיות בעשר שנים האחרונות לפני התוכנית, ולא זוכר הרגשה של חיים כמו שיש לי בזמן האחרון.

רציתי לשתף במעידה מאתמול:
אתמול בלילה ראיתי סרט. לא הצלחתי לעמוד מול הרצון לראות סרט (וכבר הרגשתי מה עומד מאחורי רצון זה אך לא מצאתי כוחות כדי לדבר עם מישהו) וראיתי סרט וכמובן הייתה שחקנית יפה בסרט והתאוויתי נורא...

בהרבה סייעתא דשמייא לא נפלתי אך אני מרגיש כ"כ גרוע (בא לי למות מהמועקה והכאב שיש לי בלב - שוב העדפתי ביצה טובענית ומסריחה כשכבר הגעתי למים חיים) ובמקום מסוכן (חושש שאני הולך ליפול היום) ומשתף אתכם בזה.

אני רוצה למסור חוסר אונים מול התאווה. ברגע שעולה רצון התאווה על פני השטח אני רואה בחוש איך שאני מפנה לה את כסא המלוכה בלי אפשרות לעשות אחרת (עבד כי ימלוך...) ואז אני רק יכול להתפלל שלא ייגמר רע כי זה כבר לא בשליטתי בכלל. איבדתי שליטה על עצמי ברגע שהתאווה דרשה את המושכות.

חסר אונים מול רגשות קשים של ייאוש מעצמי של ריקנות משמימה של הרגשה כללית שאני לא בסדר שאני אפס חסר ערך.

למרות שאני חולה ומכור לתאווה ולמרות שאני במקום קשה מבחינה נפשית/רגשית אני מקבל את עצמי באהבה ובשלימות.

אני מבקש מה' שיעזור לי לחיות שוב (תשוב תחייני...). בבקשה עזור לי לחיות שוב. לא רוצה מוות נפשי (המוות עלה בחלונינו...). רוצה לחיות. ולמרות שנתת לי המון ואני לא הערכתי כראוי והשלכתי נפשי מנגד אני אוהב את עצמי ואני יודע שאתה אוהב אותי ומצטער בצערי. עזור לי לחיות. עזור לי למצוא בך את מה שאני מחפש בתאווה. תן לי שפיות, בבקשה.

יום טוב לכולם

אוהבים מאוד! תודה על הכנות.
מאחל לך הצלחה בהתמדה ביומן המסע.
כשעשיתי זאת זה מאוד עזר לי.

גם אני עברתי אתמול משהו בסגנון (עיין ביומן המסע שלי, ואז יהיו לי יותר צפיות, במיוחד אם חברים אחרים שקוראים את הודעתי אליך גם יעשו זאת ). בעקבות כך, ובעקבות דברים אחרים, לצערי, אני ביום של בריחה ושינה כל היום.

אני יכול לומר מהניסיון שלי, כעת ובזמנים אחרים, שאחרי מעידה אני לא כמו לפניה. המצב הרוחני שלי רגיש ושברירי יותר. ובלשון התכנית, אני כבר לא על קרקע רוחנית מוצקה כל כך. עליי לעשות פעולות בכדי לשוב ולהתחבר יותר. מבקש מאלוקים את הנכונות לעשות זאת, ומודה לו על הקצת שכן עשיתי הבוקר - עדכון מפורט בפורום, השתתפות בקבוצה טלפונית וקצת קריאה בספרות.

תודה רבה על החיזוק טהרני.

רציתי לשתף אתכם בנס שאירע עימי אתמול.

אחרי שיום א' מעדתי (ראה לעיל) יום שני היה סיוטי. רציתי כ"כ ליפול.
הייתי במקום נפשי קשה מאוד - מחשבות והרגשות של "אתה לא בסדר, אתה לא עושה מה שצריך בשום תחום בחייך, אתה חי בבועה יש דברים לעשות ואתה בלפלנד אתה לא מצליח לעבוד כמו שצריך היום, אתה רוצה שיפטרו אותך?..." נראה לי שהכיוון מובן...
מחשבות רגשות אלו מילאו אותי כ"כ בנוסף לעייפות, תאווה מטורפת ולשאר קשיים שאינני זוכר כרגע, בקיצור לא יכולתי עם זה ורציתי כבר ליפול ולהתנתק קצת מהקושי הזה.

פתחתי מעגלים, כתבתי בפורום וכתבתי במחברת אך עדיין הייתי שם... לא נפלתי אך לגמרי שם. לא הצלחתי להשתחרר...

חבר אמר לי לכתוב לה' את מה שאני רוצה לבקש ממנו ואכן כתבתי. זה ממש שפך אותי הביא אותי למקום קצת יותר מיושב אך עדיין לא השתחררתי. אך המשכתי לבקש מה' למרות שלא ראיתי סיכוי
אם אני מגיע למקום כזה ולא מצליח לקבל את עצמי אפילו בקצת זה נפילה ודאית מבחינתי.

באיזשהו שלב אחרי שסגרתי מעגל כבר לא היה לי כח והלכתי לשירותים בעבודה כדי ליפול עם איזה תקווה קלושה שלא אפול (גם תקווה זו התעטפה בהמון יאוש: "אז אינצל עכשיו, אפול עוד רבע שעה מה עשיתי בזה?")

בקיצור כבר כתבתי בפלאפון בגוגל מילה שדרכה אני יכול להתחיל מסע אל עבר ה"מופלא הנעים והכיפי..."

ואז התחילה הפגנה בקירבי :"לא רוצה למות! לא רוצה למות!" מה שהתחיל ב"קול ענות חלושה" המשיך ב"הולך וחזק מאוד..."
מצאתי את עצמי מתבכיין לקול הזה: "אבל קשה לי אין לי כח יותר. די. כמה אפשר לסחוב?רוצה ליפול" והקול הזה מחזיר: "לא מעניין אותי. טפס על קירות מצידי... לא רוצה למות! לא רוצה למות!" אני יודע שסיסמאות וכל מיני טיפים כאלה לא עוזרים לי אף-פעם כמעט אז אני מכיר בסייעתא דשמייא המטורפת שהייתה פה.

יצאתי מהשירותים משוחרר (נפשית התכוונתי...) חזרתי לעבוד ובאמת הצלחתי לעבוד...
(בדר"כ גם אם אני ניצול פעם אחת אני חוזר לעבוד ואז כל דקה כנצח ואני נופל אחרי כמה זמן...)
פינקתי את עצמי בגלידה ישבתי לעבוד ועשיתי רק דברים שמתחשק לי יותר לעשות אותם ("שחרר אותי מהפדנטיות הזאת עכשיו אני מתפנק קצת כדי לא להגיע למקום קשה עם עצמי שוב" אמרתי לעצמי)

בקיצור, מדהים.

תודה לה' על החסד הגדול.

מקווה שיהיה לכם לעזר שיש סיכוי לא רק טכנית להישאר נקי אלא גם להשתחרר ועוד ממקום קשה כ"כ. הזוי לגמרי.

תודה רבה לתוכנית ולכם.

נקי 28 ימים - וממש מעריך את זה במיוחד את המעבר בין 27 ל28...
לא מובן מאליו. לא מובן...

אוהב אותכם יום חי.

גם אחרי ששמעתי את זה פעם אחת, לקרוא את זה שוב עושה לי טוב...
תודה על השיתוף!

שלום לכולם שמי גד ואני מכור לתאווה.

משתף מקורות השעות האחרונות...

קורס... קורס זו המילה המתאימה...
ראיתי עכשיו כמעט שעתיים פורנו. בא לי למות. מפוצץ בכימיקלים. מרגיש מסומם. במימד אחר. רוצה רק עוד פורנו או יותר מזה...

ריבונו של עולם, אני חסר אונים. אין לי שום שליטה ברצון להשתמש והדקות שאני כותב עכשיו ולא משתמש זה חסד גמור... איבדתי את השליטה על חיי, ראיתי במחשב פורנו בסלון ליד חדרי השינה של אשתי וילדיי...
לא מסוגל לעצור.
אני יודע שאני לא רע וברור לי שאינני רוצה בזה וזה לא בשליטתי.

אתה מסוגל לעצור את זה, אתה אוהב אותי ומצטער יותר ממני כי אתה רואה בצורה אמיתית את השטות שאני טובע בה ואני עיוור...

עזור לי לקבל את עצמי ככה, חולה וכואב ובמקום קשה מאוד. עזור לי לקבל את עצמי...

בבקשה, תן לי טיפת שפיות לישון עכשיו ולא ללכת שוב לשם... רק להיום להישאר כמו שאני עכשיו ולא ליפול יותר...

מרגיש קצת יותר טוב עכשיו,

אוהב אותכם. רוצה לחיות,

גד.

השם יהיה איתך. גם ברגעים האיומים הללו. נסה להאמין לאלו (ואני ביניהם) שהיו ויצאו משם. - אפשר אחרת. אהבתי את הכינוי ואת שם המסע. על עצמי למדתי שלמרות שאינני יכול להימלט מהצל שלי, יש זמן אחד ביום שאינני מרגיש בו. שהוא לא רודף אותי: כשאני בדיוק מתחת השמש אני לא רואה את הצל שלי אחורי - העבר, ואני לא רואה את הצל שלי גם מלפני - העתיד - הוא מתחתי - אני בהווה. כאן ועכשיו. בהחלמה.

תודה רבה אסירותודה.
על העידוד ועל המסר החזק...
אהבתי

נפלתי הבוקר (אההההההההההה!!!!!) וכולי שקוע במצב נפשי של ייאוש וחוסר כח לחיים,למציאות, לעצמי...

מרגיש מתוסכל ממורמר מיואש.
מרגיש שנמאס לי מהכל.

אני מאוד אוהב לנסוע באוטו כי יש לי הזדמנות לדבר עם אנשים בפלאפון...
היום נסעתי באוטו אבל לא רציתי לדבר עם אף אחד אז פשוט עשיתי מה שבעבר הייתי עושה. מוציא הכל ובצעקות באוטו (לבד באוטו)...
כל ביטויי הרגש הכי קשים מותרים...
וזה ממש עזר לי להשתחרר.
צעקתי כמו משוגע (דיייי! נמאס!!!! אהההה למה אני מכור לחרא הזה, נשבר כבר מהזבל הזה נמאס לי מעצמי וכו') ונתתי לרגשות שלי מקום.

עכשיו אני בעבודה, מקווה להגיע היום בערב לקבוצה ולשאוף אוויר צח לפני ההתמודדיות שלפניי...

רציתי לשתף שאני בלחץ ובמקום של חוסר ערך בעבודה ובמעבר דירה השבוע. מפוחד ומאוים ורואה שחורות...

אין לי רצון לבקש מה' שום דבר...
אני יודע שהוא אוהב אותי מאוד, אבל אני אוהב את עצמי פחות...

איזה שביזות
בא לי למות...

שיהיה יום טוב

אוהב אתכם ומרגיש טוב יותר,

גד.

שלום, שמי גד ואני מכור לתאווה.

אתמול נפלתי ארבע ( ) פעמים בחצי יום.

לא נראה לי שצריך לתאר יותר מידי את ההרגשה. כולנו מכירים את זה....

עם זאת, רציתי לפרט את הרגשתי:
מוות נפשי זה הכי קרוב למצב הנפשי שלי אתמול. פשוט חי מת. מתהלך כאחד האדם אך נמצא בעומק התוהו... מיואש מהכל... רוצה לחדול, פשוט לא להיות...
הרגשתי נורא. ברחתי לשם כי לא יכולתי להכיל את כל מה שהיה בי:
הרגשה קשה של לחץ חוסר ערך עצמי שנאה עצמית הרגשתי מבוקר מואשם רדוף מלא במתחים חרדות ולחצים...
בעקבות ההרגשות האלו וחוסר בפעולות בימים האחרונים פתאום כל אישה בעבודה תפסה לי יותר מקום במרחב הנפשי, הפיתוי נהיה גדול יותר ויותר והאובססיה הפסיבית (לאחרונה) הפכה להיות דינאמית מאוד.
נכלאתי במוסרות בכבלים בשרשראות של ברזל והתאווה לקחה את המושכות... הרגשתי שאני לא פה... מדבר ברקע, מנסה למנוע אבל נפגש בקיר איתן של רצון שחזק ממני.
בקשה מה' שנייה לפני אך אני כבר שם, כ"כ רוצה את זה. לא רואה דבר אחר...
רוצה להתנתק מכל הקולות המתחים החרדות- החרדות הטכניות שהופכות לחרדות קיום בגלל האופי המשתלט והאגו הגדול...
רוצה להיות מוכל בלי שום ביקורת, בחיוך, בשמחה, באהבה, לא משנה מה יש בי או אין בי לא משנה מה הספקתי הצלחתי עשיתי. מתקבל ככה כמו שאני ואיך שאני גם עם הקשיים והמצבי רוח והקטנות...
"בא, כמו שאתה, אהוב, רצוי, מוכל, בא אני אחבק אותך חיבוק עוטף ותרגיש מיד חי ושלם כ"כ, בא אליי..."
חיבוק דב....

עד השנייה אח"כ... קול דממה דקה.
מפוצץ כימיקלים מסומם וכ"כ לבד ומת !!!
אין יכולת להכיל כלום. רק רצון לחדול עוטף אותי. מציע לי לברוח שוב לאותו מקום שיתן לי חיות ושלימות. רק לא להתמודד עם המחשבות הקשות על עצמי, עם הלחצים שעולים מיד ביתר שאת. גדולים יותר מוחלטים. מקיפים ועוטפים. לא משאירים טיפת אור...

אני: "שיט, לא מאמין שאני בחרא הזה שוב... איזה שביזות. אההההההההההההההההה"
אני: " טוב, אתה כבר מאחר לעבודה והשקר שכתבת לכולם כסיבת עיכובך (אני עם השיפוצניק סוגרים דברים אגיע ב-...) , תחמת אותו בהודעה לכולם עד לפני חצי שעה"
אני: "*** אמק, חרא, *********** ..."
התאווה: " וואי אוהבים, איזה קושי וכאב..."
אני:" סתמי י******, זה הכל בגללך, מה זה הזבל הזה? מי המציא את ההתמכרות הזו? גיהנום. לא יכלת לתת לי התמכרות לאיזה...עוגיית עבאדי או משהו...מה זה החרא הזה?"
תאווה: " וואי, ממש קשה, איך אתה מתמודד עם הכל? כ"כ קשה
אני:" טוב, עבודה אתה כבר באיחור מטורף ולא סיימת את מה שאמרת שתסיים, למה אתה מבטיח סתם, ישר נותן תאריך של סיום הזוי מה אתה סופרמן? שיט, שכחתי שאשתי אמרה לי לסגור עם מנקה ועם החבר'ה לחנוכת בית, אין לי כח לזה כבר..."
התאווה:"אתה כ"כ עמוס, איך תצליח לעשות הכל? הבוס עוד פעם יחשוב לפטר אותך, אשתך כבר בלחץ אטומי ואתה לא מתפקד ובקושי ישנת איך אתה מצפה לתפקד"
אני: "..." אין כח, מיואש מתוסכל וממורמר... המחשב פתוח לפניי...
התאווה: "כ"כ עמוס...."
אני:"שיט, שיט.ה' עזור לי להשתחרר" מעלה כבר משהו למסך...
התאווה:"אתה בסדר?צריך משהו?אני פה בשבילך, כל דבר..."
אני:"... שיט, שיט שיט. טוב, מה את מציעה?"
התאווה:"חחחחחחח"

באמת משביז...
מבקש מה' שפיות רק להיום.

יום חי לכולם

אהבתי את הדו שיח... חחח.
מכיר את זה טוב מדי...

כ"כ כואב.
כ"כ מצחיק.
כ"כ מבכי.

עוד אחד מהפרדוקסים בחיים-בתוכנית שלנו,
אני יכול לצחוק מאותו דבר שאפשר פשט להתמוגג עליו בדמעות כואבות.

אבל, כן זה בדיוק מה שאני עובר בימים האחרונים בצורה מטורפת שלא היתה לי מאז שהגעתי לתוכנית [חוץ מההשתמשות עצמה,,נו נו איזה נקיון,, אפילו לא טכני,,]

אוהב,

הוי אריאל,,,

שלום חברים יקרים.
נחמד מאוד להיות פה שוב.

רציתי לשתף שאני, בחסד ה', חי!!!
עם כל המשתמע מכך.
אני נקי 90 ימים סה"כ וכמעט שנה בתוכנית ואני פשוט חי.

הייאוש והחידלון הנוראיים שעטפו אותי באופן קבוע לפני שהגעתי לתוכנית התחלפו בתקווה. ונוספה הרבה שמחה תוכן ומשמעות לחיי.

רק להיום, אשתי אומרת שעד לא מזמן היא ספדה לזוגיות שהיא קיוותה שתהיה ולא הייתה והיום היא אומרת שהיא חווה זוגיות מדהימה ומתפתחת ושמחה גדולה ושנינו מרגישים שזה רק ההתחלה.

בעבודה הייתי על סף פיטורין, היה לי קשה הייתי בדריכות אינסופית וכל הזמן הערך העצמי שלי היה על הכף. היום, אסירותודה עצומה, אני הרבה יותר נינוח, מקבל, משמיע את קולי והדריכות מתח ופחדים פחתו בצורה משמעותית. כיף לי בעבודה (מהההה?) ועם הצוות.

חשוב אולי מכל אלו, אני מרגיש מחובר לעצמי. החוסר שקט התמידי והרגשות שניהלו אותי עדיין קיימים אבל מוכלים בחסד ה' לא מובן ואני לא מנוהל מהם כמו פעם. אני חי איתם בשלום.
חשוב לי מה הנפש שלי אומרת ואני משתדל להפחית ממנה עומסים ולעשות לה טוב מאהבה וכמובן בגלל שאחרת, היא תתבע את עלבונה ואמצא את עצמי משומש....
זה לא מובן מאליו בשבילי בכלל. כל חיי התנכרתי אליה, לרגשות ולכל מה שתחת השכל (אין חדש תחת השכל). למעשה, לא נתתי ליגיטימציה לרגשות והם היו לא רלוונטיים עבורי. ניסיתי לתכנת אותם למה שחשבתי שנכון... פשוט לא הבנתי את עצמי ולא נתתי לעצמי מקום. לא יכולתי...
אסירותודה ה' נותן לי בחסד גדול ללמוד את עצמי מחדש ולהתחבר לנפש שלי האהבה.

מודה לה' על החסד הזה על התקווה על הנקיות על החיבור לעצמי ועל חיים. פשוט חיים.

רוצה לזכור שרק להיום אני מכור ואני מוצא את המפלט שלי בתאווה. אני חסר אונים מול ערך עצמי חוסר קבלה עצמית וצורך בשליטה. יש לי קשיים והתמודדויות רבות ואני מבקש מה' נכונות לוותר על התאווה ואני מבקש עזרה לא לברוח מעצמי ומהמציאות רק להיום...

תודה לכם על התמיכה ושיהיה יום טוב

מזל טוב !!

איזה בשורות משמחות !

כיף לראות שחברים שנטשו כאן לא נפלו רק עולים לאט לאט על דרך.

תודה לקל.

נזכר בך חבר ואוהב,,

איזה כייף לראות אותך פה, תמשיך לשתף ולהתחבר אלינו ושמח שאתה מרגיש טוב עם התכנית.

נפלא. תודה!

כיף לפגוש אותך גם בפורום...
אוהבים אותך ואת הצל שלך!...