אז התחלתי את המסע לפני ארבעה ימים. וזו הפעם הראשונה שאני כותב, מכיוון שלא מצאתי כלכך זמן לכך..
ההתחלה כרגע טובה מדי פעם אני כן נתקף ביצר ומצליח להתמודד מולו, כשאני אומר לעצמי בראש, שזה לא הולך להיות קל, זה לא פתאום שאין תאוות, צריך לעבוד קשה ואפילו לסבול בכדי לנצח.
מה שכן קרה בימים אלו שהייתי באיזו סיטואציה במציאות שהרגשתי שמלאה במיניות ופשוט לא ידעתי איך להתמודד איתה, זה משהו ששיגע במשך כמה זמן, לא ידעתי אם אני הכנסתי את המיניות לסיטואציה, אם הייתה שם מיניות מאנשים אחרים. כי כל הזמן אני מכניס מיניות לכל מקום, אפילו למקומות שזה לא שייך לשם. וזה הופך את ההתמודדות עם המיניות לבלתי פוסקת. כרגע אני עומד בה. אבל אין רגע מנוחה.
זה מה שהיה לי על הלב ככה בימים האחרונים. מאחלה בהצלחה לכולנו. ושנמשיך להיות חזקים ושלמים עם עצמנו כי אנחנו באמת מנסים.

זה ברור, שמה שבנאדם חושב - זה מה שהוא רואה.
אומרים שבעל חנות נעליים, אף פעם לא רואה אנשים - הוא רואה רק נעליים ועליהם גם אנשים
בעל חנות לכובעים, אף פעם לא רואה אנשים - הוא רואה רק כובעים ומתחתיהם גם אנשים
ככה זה כשהיינו עד לא מזמן כל היום בתאווה וטינופת.
לוקח קצת זמן השתחרר מזה.
יום ועוד יום, עד שנתרגל שיש בעולם עוד דברים חוץ מתאווה...

אוהבים אותך!

לא פשוט בכלל. בכל פינה זה נמצא. ותמיד יש לו מה להגיד. איך לשכנע. והוא לא פראייר בכלל, הוא יודע את העבודה. אבל בינתיים ברוך ה' אני נקי.
הגעתי לתובנה כלשהי היום, כשאנו דוחים את היצר הגוף שואל אותנו "מה ייצא לי מזה? תן להנות!" אז חשבתי להציע לו פרס פיזי בסוף כל כמות זמן כלשהי, כמו טילון גלידה אחרי שבוע נקי, או הופעה של שלמה ארצי אחרי חודש של ניצחון. הרי להיפך כבר הוצאנו את הכסף הזה בכל מיני הבטחות ונדרים ששמנו על עצמנו, שאם ניפול ניתן כך וכך כסף לצדקה וכדומה.. אז במקום להתמקד באם ניפול, ההפך, אם אני מצליח אני מפנק את עצמי, אני נותן לגוף משהו ששווה לו להתאפק בשבילו.

אני רק ביום החמישי וההרגשה היא ממש טובה, קודם כל היכולת לשלוט בעצמי, ואפילו רק חמישה ימים נותנת הרבה בטחון, ואני מרגיש טהור יותר, השקר שמתחבא בתוכי כל הזמן לאט לאט מצטמק לו, יותר קל להסתכל בעיניים של אנשים, אני לא יודע אם זו תוצאה ישירה של נקיות או גם כל מיני התפתחויות שאני עובר אבל אני בטוח שלנקיות יש קשר. יש ממש הרגשה נקיה ותמימה שמלווה אותי.
אם אני מחזיק עד מוצש אני מפנק את עצמי באוזניות חדשות ואיכותיות. משו לפנים.
פתאום נזכרתי בעקרון שאני חושב רק על היום הזה ספציפית, זה נראה לי סותר קצת למרות שגם באתגר ה90 יום יש יעדים. אשמח לשמוע מה אתם חושבים על התובנה שלי. גם ביקורת אשמח לשמוע.

מה נעשה כתב:


קח בחשבון, שלא ההבטחות אלו שיחזיקו אותך בזמנים הקשים.
המתנות וההבטחות יכולים להיות צ'ופר "נוסף" כדי להצליח במאבק. עיקר הכח שאתה מקבל זה מהפתיחות עם חברים והאתגר המתוק של ה90 יום.
תמשיך לשתף ולעדכן, ותצליח בעז"ה!

ברוך ה' אני נקי כבר 10 ימים, אין בפי מילים שיתארו את ההתרגשות מההתקדמות. תודה לכם. תודה לבורא עולם. תודה.
יש משהו שבעיני מאוד קשור אחד לשני, והוא הקשר שבין הגלישה באתרים, לבין חוסר היכולת להסתכל למישהו בעיניים (לא במובן הטכני, אבל הרבה פעמים זה מתבטא במובן הטכני). הגלישה באתרים מביאה אותי למציאות שמתחולל בתוכי איזה פיצול עמוק בין האדם שמתפקד בחוץ לאדם שקיים בפנים. וכשאני מנהל שיחה עם מישהו, האדם שמולי רואה בי את האדם שמופגן כלפי חוץ ואילו בתוכי מתחוללת סערה, שהאדם שמולי לא יודע עם מי הוא מדבר, הוא לא יודע שאני עמוק בתוך התאוות, וכל מה שאני מציג בפניו זה שקר. והדואליות הזו בתוכי, הסתירה הפנימית שמתקיימת בתוכי, מקשה עליי לתקשר עם העולם שמחוצה לי כי אני מרגיש שאני לא באמת מציג בפניו את האני השלם שלי, ואני רגיש מאוד לשקרים, אני לא יכול לשקר.
יש מאמר יפה של הרב שג"ר 'צניעות ובושה' שעוסק בנושא (ממליץ לכולם לקרוא זה בספרו נהלך ברג"ש) ומקשר את זה לחטא האדם הראשון, שרק אחרי שאכל מעץ הדעת היה צריך ללבוש בגדים, הוא כבר לא יכל לעמוד בטהרה מול האחר, היה צריך איזה מסנן. הידיעה הביאה לו את הבושה, את הצורך בלהתבייש.
כך גם גם לי, הידיעה (ידיעה בתנ"ך זה לפעמים מתקשר עם מיניות) וההתבוננות במיניות, מביאה לאותה בושה בשיח עם בני אדם, כי אז נכנסים לראש כל מיני דברים שעצם הידיעה שלהם והחשיבה עליהם מביאה לכך שבעת שיחה נורמלית רצים דברים בראש שמכניסים צורך בבושה, צורך במחסומים, אפילו שיחה עם גבר בקיצור זה משהו שאני מרגיש ממש בתוכי. מקוה שמובן.
אז עכשיו אני עובד על המישור הזה מנסה ליצור קשר עם אנשים מבלי להרע מהשקר, גם כי לאט לאט אני יוצא מוך השקר הגדול, וגם מנסה לעבוד על הפן החברתי רגשי שלי, אין לי ספק שהם קשורים.
ופעם הרב שלי אמר לי שאדם הוא יחידה אחת הכל קשור בהכל. הכאב בשוק הרגל קשור לפעמים בעמוד השידרה ולפעמים במוח, ואין לי ספק שכך גם בנפש, דברים קשורים ואחוזים זה בזה.
מאחל לכולנו שבוע טוב ונקי וחזק!! השליטה העצמית מביאה כוחות והרגשה טובה! בהצלחה!

אחחחח כמה הזדהתי איתך אח יקר ואהוב.
בעשרות אתרים ופורומים קראתי על הסימפטום הזה וכמובן שגם בחיי הרגשתי.
פעם הייתי מסתכל לאנשים עמוק לתוך העיניים, לתוך הנשמה.
היום - קשה מאוד.
תבין, אני עדיין 'מלך הכיתה'. מוקף בחברים, אהוב ע"י הרוב.
אף אחד לא יכול להתחיל להבין איזו סערה מתחוללת שם בראש. איזה התמודדויות.
והדואליות? והכפילות הזאת בפנים? הרגשת הצביעות?
כאב חד בלב!
איזה קרב אלוהים אדירים איזה קרב.

אבל אנחנו עכשיו ביחד בקרב הזה.
ואם עד עכשיו זה היה לוחמת פרט, הרי שעכשיו אנחנו כבר בתרגילי מחלקה ופלוגה וב"ה גם גדוד לוחמים אמיצים באתר הזה נלחמים כל יום רק להיום!
יישר כוח עצום לוחם יקר.
חיזקת אותי מאוד.

תודה רבה.

הייאוש הבשר הגאוה.. כמה אמת..

לאט לאט אנשים מתחילים להבין את הכינוי שלי.
עד כה הוא יצר הרבה בלבול.

יום 11 אודות לבורא יתברך. ולכם פה. אני לא יודע איך, אבל פתאום יש לי סיבה לעמוד מול התאוה, יש לי כוח לעמוד מולה, ואני מקבל את הכוח מפה, מפה שכולם שותפים, אנרגיות חזקות שנותנות לי הרבה כוח.
אתמול היתה מלחמת עולם, בחיים לא עמדתי ככה מול התאוה, כמעט כבר נשברתי, אבל הרבה ישועות ובסוף הצלחתי לעמוד מולה, הרגשה של חוזק ושל שליטה שמשפרת את הדימוי העצמי, שאני כבר לא כעלה נידף אל מול התאוה, יש לי עמוד שדרה, אני יכול להתמודד.
מאז שהתחלתי את הרצף, ההתעסקות במיניות במהלך היום רק עולה, אמנם אני לא נכנס לאתרים אבל המיניות קיימת הרבה יותר כשאני מסתובב ברחוב, וזה אוכל אותי, בכל מקום זה נפגש בי, במקומות הכי לא קשורים זה פתאום מציף אותי וקשה מאוד לחמוק מזה. ואז אני תמיד נזכר בכל מיני סרטים שבהם נגמלים מסמים, ושלב הגמילה הוא השלב שבו הסם הכי חסר וכל היום סובב סביבו, כך שאני נרגע ואומר לעצמי שזוהי הדרך, ויהיו בה קשיים, אבל זו לא סיבה להשבר, וההפך זה סימן שאתה מקדם. מקוה שאני צודק. יום טוב ובהצלחה לכל אנשי האמת שבחרו להלחם עם התאוה. ועוד פעם תודה על הכוחות הבלתי נגמרים לכם וכמובן לבורא יתברך.

שמח בשבילך על כל יום נקי, אבל תזכור שתקופה הראשונה זה קשה, המחלה משתוללת כי לקחו לה את הסם שלה, אבל בהמשך "ובעזרת חברים" אפשר להתקדם וזה נהיה יותר קל.

שלום!
ממש מזדהה איתך עם ההרגשהנשל הכפילות . מרגיש שבפנים אתה לא טוב בלשון המעטה ובחוץ אדם אחר מנסה לחפות על זה להיראות כאילו הכל בסדר. .
אני נמצא גם בתחילת הדרך ואני מרגיש שפתאום כל דבר ברחוב מצית אותי .. אני מרגיש שאני כל הזמן בורח מזה אבל בעז"ה כך אומרים המתקדמיםעם הכלים הנכונים אפשר להגיע לרגיעה. אני כל פעם שוכח ומנסה לזכור שצריך המון סבלנות..
בעז"ה שיהיה לנו עוד יום נקי. המון בהצלחה!!

תודה על התמיכה חברים! זה ממש עוזר!
אני יודע שמתארים את הנפילות כרצון להתחמקות, לברוח מההתמודדות היומיומית, ואני אכן מאמין לכך, זה נראה לי נכון, אבל כל זה היה בדיעבד, עד היום שהיה לי רצון עז ליפול ופתאום ראיתי איך זה באמת נובע מתוך רצון לחמוק מכל הקושי שאני מתמודד איתו בחוץ, איזה כניסה אל תוך עצמי בדרך השלילית של הדבר. (כי בסופו של דבר יש כניסה אל תוך עצמי שהיא בריאה, זה נגיד כמו לשון הרע, חיבור עם אנשים הוא לאו דוקא דבר רע אבל השאלה באיזו דרך אתה בוחר להתחבר אליהם אם בדרך שלילית כמו לשון הרע, או בדרך חיובית על ידי דיבורי אמת ושיתוף דברים שעל הלב..) חבר שלי שאני משתף אותו, הקריא לי שיר אתמול, 'אבות ובנים' של אביתר בנאי, "תכף אני ארצה שתלכו מפה כדי שאוכל ליפול בשקט.." וזו ממש ההרגשה שאחזה בי היום, עזבו אותי כולם, תנו לי את השקט ליפול. אבל באסירות תודה אין סוף לבורא יתברך שנותן בי כוחות לעמוד אל נגד התאוה החזקה שלא מפסיקה לסובב לי את הראש, אני נקי כבר 14 ימים! אז ממש תודה לכם חברים. ותודה לבורא עולם שנותן לנו את היכולת לעמוד מול הקשיים והתאוות ולהתמודד מולם.

'מה נעשה' - תודה על השיתוף.
אוהבים אותך!

אייי!! נפילה!!
את האמת שלא כזה קשה לי איתה, באיזה שהוא מקום אני אפילו חושב שהייתי 'צריך' נפילה "כדי להזכיר לי מי המסובב" (שולי רנד שם שם) הניקיון שלי קירב אותי לאנשים מכיוון שאין כבר סערת רגשות ושקר גדול כבר לא לגמרי מתחולל בתוכי. אבל גם ניקר אותי מאחרים מכיוון שהיה לי קצת התנשאות עליהם, מה? למה אתם לא מתמודדים? (אפילו שלא באמת ידעתי שהם נופלים, סתם שיערתי לעצמי) ותראו איזה קל זה. ופתאום, לא, זה לא קל, זה מצריך הרבה מאמץ ועבודה בלי סוף. אני מקווה שאני יגלה קצת סובלנות יותר כלפי האנשים עקב הנפילה שלי, שקצת שברה לי את תדמית המושלמות והשליטה, ושייפתח בי מקום שיוכל להכיל בתוכו דבר ראשון את הקב"ה שנמצא בכל צעד וצעד וגם את הסובבים אותי.

מלא מוטביציה מביט לעבר ההמשך! רק להיום, אני חייב לעבוד על החשיבה של 'רק להיום' יותר. אני חושב יותר מדי מחושב. רק להיום!! בעזרת ה'. ואיחול כנה לכולנו שיהיה יום טוב עם חיבור עמוק והמון בהצלחה!!

גם אני דימיינתי פעם שנפילות מסויימות הם 'נצרכות' בשבילי. אבל טעיתי בגדול.
סוף כל סוף כל נפילה שוחקת קו אדום נוסף שהייתה קיימת עד היום, ומי שחושב שנפילה יכולה להועיל - מעטה עצמו בגדול.
ולכן, אנחנו צריכים לקחת את הנפילה לתמרור אזהרה חמור, שמזהיר מפני נפילה חוזרת לתהום העמוק והאפל שאנחנו כל כך רוצים לברוח ממנו. ואז זה יכול להיות 'המקפצה' כדי לצאת מהבור שהיינו בו.

אבא! אנו חסרי אונים מול התאווה ומבקשים עזרה.
ושיהיה לכולנו עוד יום נקי ומפוכח.