אהלן, שפכתי פה משהו שהתחיל כווידוי, עשה הסבה לשיחת מוטיבציה לעצמי ואין לי מושג לאן הוא המשיך..
בעז"ה שיהיה לי את הכוחות הנפשיים לקרוא את זה שוב כשהדיכאון יצוף. שבאמת זה יהיה אחד הדברים שיעזרו לי ברגעים הקשים שברור לי שיבואו.

נרשמתי לפורום אחרי תקופה ארוכה שאני בוחש בו, מסתכל על הדברים מתוך ניתוק מוחלט, של אדם שבתכל'ס התייאש. מלהיגמל, מעצמו וגם קצת מהחיים. יענו, אני לא הולך לעשות שום דבר מוחשי לדפוק לעצמי את החיים, אבל בתכל'ס חוסר העשייה תעשה את שלה. ושלא תבינו לא נכון, השכיבה על הגדר במיידי לא עושה הרבה נזקים, אבל בטווח של שנים היא הרסנית ומזעזעת.

אחרי באמת שנים שממש התייאשתי מלנסות להיגמל, קיבלתי את התקווה מחדש. שילוב של כמה דברים שקרו לי בתקופה האחרונה, עם גילוי האתר הזה, החזירו לי את ההתלהבות התמימה של נער מתבגר. שבאמת אפשר לעשות שינוי בחיים. הוא יהיה יותר קטן ממה שאני מדמיין, והוא בעיקר יהיה במישור של לקבל את עצמי ואת המציאות כמו שהיא, אבל בסוף היום, אני אהיה במקום שונה. שבאמת השינוי יבוא ממקום של בן אדם מבוגר עם ראייה מפוכחת ועם רגליים בקרקע, ועם אנרגיות של בן נוער תמים.

אחרי שנים של ציניות, בריחה מעצמי, מהמציאות, ומהעולם, אני אעשה שינוי. אני איזום ואשנה, בעזרת אנשים ולא לבד, את הבעיות שלי. מתוך לקיחת אחריות, ולא זריקה ועשיית טובה. למה? כי אכפת לי מעצמי. (בדר"כ אני לא, אבל כרגע) אני אוהב את עצמי. איך שאני, למרות שאני. כמעט כמו כל האנשים שמכירים אותי ולא מודעים לבעיות ולשנאה העצמית שלי.

ברור לי שזו אופוריה של מתחילים, אבל אני אעשה מה שצריך להיגמל. אם זה לטפל בבעיות שיש לי עם מטפל, אם זה להצטרף לקבוצות הטלפוניות, ואפילו להצטרף לקבוצות החיות. למה אם יש משהו שברור לי, ושלמדתי מהניסיון הרחב בתחום, זה שלבד אני לא אצליח. הבושה זה הקהל הביתי של החטא הזה. אני בנתיב הזה יותר מדי זמן, ודי, חאלס. אמנם הצהרה באינטרנט זה לא הדבר הכי עוצמתי שיש, אבל זה משהו. שגם אם בעוד שבוע, שבועיים, חודש ואפילו שנה, אני אתרסק, אמעך ואתייאש יהיה לי התזכורת לצד הזה שבי. שגם אם אני אהיה ציני (וברור לי שאני אהיה) אני לא אוכל להכחיש שעדיין יש בי את הצד הטוב הזה. שרוצה להפסיק. שרוצה לחיות חיים טובים יותר. משמעותיים יותר. זה לא יהיה זיכרון מעורפל, זה יהיה כאן באתר שחור על גבי לבן.

הסיבה שהפעם זה יהיה שונה, כי הפעם כבר ברור לי שזה לא איזו סתימה בשיניים, זה טיפול שורש. זה שאם לא תטפל בו כל שאר השיניים יפלו ויש מצב שייקחו איתם גם את הלסת. אני לא אוכל לעשות שינוי קוסמטי, זמני וחיצוני כמו תמיד, שקר שגם על הסביבה לא תמיד עובד, הרי בסוף כל זה נובע מבעיות שהדחקתי שנים- חרדה חברתית, ביטחון עצמי נמוך, עצלות ופסיביות, בריחה מהמציאות ע"י סרטים, אוכל, שינה וכמובן אוננות. האוננות פה היא רק סימפטום של בעיה הרבה יותר גדולה.

ברור לי שיהיו נפילות, אני לא צריך להיות מושלם, אני רק מקווה שיהיה לי את הכוחות להתמודד עם הנפילות שיבואו.
עכשיו אני בהתלהבות של התחלה, אבל אני מזכיר לעצמי שגם כשההתלהבות תפוג, לא לברוח מהמציאות. לא לסרטים, לא לאוננות ולא לנהר הרחמים העצמיים.

וכמאמר מרגול בשירה עוד יהיה לי:

יהיה לי
יהיה מה שליבי מבשר לי
עוד יהיה לי
יהיה לי קצת ממה שחסר לי
למה לא, תגיד לי למה לא
בשבילי וגם בשבילו


יום אחד אולי אפרוש כנפיים
יום אחד תראה שלא אפחד
יום אחד אולי אפרוש כנפיים
וזה יהיה כל כך נחמד

קלישאתי? חי בסרט? לא אכפת לי. שיהיה בהצלחה!

נהדר.
שמחתי לקרוא. מגיע לך לחיות.
כל הכבוד על האומץ להרשם ולכתוב.
לעניות דעתי, אתה במקום נפלא להחלמה. אם רק תמשיך הלאה.
תמסגר את אלה
"האוננות פה היא רק סימפטום של בעיה הרבה יותר גדולה."
"לבד אני לא אצליח"
"אעשה מה שצריך להיגמל"
"אני לא צריך להיות מושלם"
"אפשר לעשות שינוי בחיים"

בהצלחה רבה רבה!

שלום רב לך 'אבוד'

אתה יודע בהתחלה כתבת שלא ברור לך איזה סוג כתיבה אתה כותב, האם זה מוטיבציה בשבילך לזמנים קשים או סוג של מונולוג וכו', גם לי לא ברור, אבל מה שאני כן מזהה פה היא הכאב, והרבה. והזדיהיתי כ"כ עם הכאב הזה, האדישות למצב, והיאוש משינוי שיקרה.

ואם תשאל אותי איך אני מבחין ומזדהה כ"כ, אני יענה לך שהייתי באותו מצב בדיוק לפני שנתיים בערך, כמוני כמוך נברתי באתר תקופה עד שהעזתי לפרסם משהוא, ואח"כ לקח לי עוד תקופה עד שעליתי לקבוצה הטלפונית ועד שהגעתי לקבוצות החיות וחיי ניצלו, החיים שלי השתנו, כיום אני נקי שנה שמונה חודשים ושתים עשר יום, ויש לי אור ותקווה בחיי, אני לא שורד את היום כדי לשרוד, אלא חי אותם בחיבור לחיים ולסובב אותי, זה לא מובן מאיליו, זה נס שאלוקים עשה איתי כשחיפשתי אותו וביקשתי ממנו מספיק (הצלחתי לעשות זאת דרך עבודת 12 הצעדים בקבוצות יחד עם מכורים אחרים).

אם תרצה לשמוע קצת יותר על התהליך אשמח לשתף.

רק עוד נקודה שהייתי רוצה להוסיף בענין האתגרים החברתיים שאיתם אתה מתמודד, אני מאוד מזדהה איתך כיון שגם אני מתמודד ברמה זו או אחרת עם האתגרים האלו. בעיניי איך שני רואה היום את הדברים, השימוש שלי בתאוה היה כיון שלא יכולתי להתמודד עם החיים ברחתי לשם ולא למדתי אף פעם איך להתמודד בצורה בריאה עם החיים ואתגריהם שהם מציבים, לא למדתי איך לתקשר עם אנשים בצורה בריאה. לדוגמה אצלי זה התבטא שתמיד בין קבוצת אנשים אני מרגיש שונה רק שפעם אני מרגיש הרבה יותר חכם מוצלח וכדו' ופעם זה הפוך שאני הלוזר, בכל אופן בהחלמה לאט לאט אני לומד להתמודד עם החיים לבנות קשרים בינאישיים בצורה יעילה יותר, ומעל כל זאת לא צריך להמשיך לברוח לתאווה ולהשתמש.

תמשיך לשתף ולהיות פה.
דברים טובים יקרו לך.
אוהב!

ועכשיו אני מרגיש קצת דביל שכתבתי בעליזות כל כך.
(פווו משחרר להודות בזה...)
בכל אופן, לא שמחתי בנוגע לבעיה, שמחתי בגלל תחילת הפיתרון שלך, בעזרתו אכי"ר.
טוב, אז אני לא מבין ממש גדול. אפילו למפגש ראשון עדיין לא הלכתי (מקווה לסדנה השבוע בעז"ה)
ממה שכן הפנמתי מהשיטוט פה, מהשיחות וכו' - אתה בתחילת תהליך טוב. מקווה שאני צודק

ברוך הבא למרום מציל חיים, אני שמח שהבנת שאם לא תעשה שינוי בחיים, אתה תישאר בלי שיניים ולסת. תמשיך לבוא להתחבר אלינו הפתרון עובדת בכל גיל ומצב.

אוהבים אותך.

למרות האדם הנוראי שלפעמים אתה חושב שאתה. למרות המצבים השפלים שאתה מגיע אליהם.
כאן אנשים באמת יאהבו אותך. זה הזוי,אבל ככה אני הרגשתי כשהגעתי למקום הזה.

והעיקר זה הרצון להשתנות,להשתפר.בסוף מוצאים את הפתרון,את פתח המילוט מהמצב בו אנו כלואים.רק צריך לזרוק את השכל וללכת על הפתרונות עד הסוף,להאמין שיום אחד נמצא את פתח היציאה. להאמין (ואני ראיתי את זה בחוש) שהקב"ה מוביל אותנו יד ביד. גם בכל הפינות החשוכות שלנו, גם במבואות המטונפים של נפשנו-הקב"ה מאיר. רק צריך לחפש.

ושוב-אוהבים. חיבוק ענק.

תישאר כאן,אחי,מכאן אפשר להתחיל לחיות.

תודה רבה לכולם!
בינתיים מחזיק יפה, גם לא רואה סרטים וגם לא נופל. מקווה להמשיך כך.

כל הכבוד "אבוד",המשפט האחרון שלך שמח אותי "גם לא רואה סרטים "ואני מחזק את ידך על זה,כי אין לנו סיכויי להצליח להיגמל מההתמכרות שלנו ,בלי להתנתק מכל המדיה שקיימת סביבנו,פעם ראשונה בחיים שלי שאני מצליח להיות גמול כבר תקופה של ארבע חודשים,אך ורק בזכות שהפעם הזאת ,אני לא סומך על עצמי על הכוח שלי ,אני באמת הבנתי שאני מכור ,וכמו שכל בנאדם יודע שאם תראה שוקלד לילד קטן הוא יתחיל לבכות שהוא רוצה ,למרות שהוא לא חשב על שוקלד ,אותו דבר אצלנו ,מבחינתי אדם שמנסה להיגמל וממשיך לראות סרטים ,ולנבור ביוטיוב וכו הוא פשוט עובד על עצמו ממש ככה אני גמול כבר ארבע חודשים מכל סרט ,יוטיוב וכ'ו ורק בגלל זה אני מקבל עזרה משמים והם עוזרים לי ,סליחה אם כל הכבוד אבל איך זה אמור לעבוד להם ,אני שלא רואה כלום ,עדיין מתמודד עם יצר שמנסה להחטיא אותי ,ואני לא רואה שום סרט שום סרטון שום כלום ,יש רגעים שהיצר אני מרגיש שהוא מתאבדדדדדדדד עלי ,שם אותי למטרההההה,בבקשה מכם אנשים אם אתם רוצים שזה יצליח לפחות ארבע חודשים כמוני ,כי יותר מזה אני לא יכול להבטיח כי אני גמול רק ארבע חודשים,אז תעשו וויתור ואז הקב"ה יעזור לכם ,אני חושב שרק לפני ארבע חודשים הבנתי שאני מכור באמת ,ולצערי אני לא רואה שהחברים באתר מדברים על זה בזמן שזה השלב ראשון והבסיסי ,למי שרוצה להיגמל !!!!!!

כתבתי בסערת רגשות ,כי החברים כאן מדהימים כל כך תומכים ומעודדים אחד את השני ,אבל אני לא מפסיק לראות הודעות של אנשים עצובים שבוכים ,שהם נפלו והם לא יודעים איך הם נפלו הם מספרים שהם לא מצליחים להבין איך הם נפלו אחרי חודש של גמילה לדבריהם "ישבתי על המחשב ופתאם נמשכתי לאיזה סרטון שמשך אותי ובסוף מצאתי את עצמי עם פורנו ואותי מאונן " ברור שתיפול !!אם הייתי רואה סרטים גם אני הייתי נופל בוודאות ,אז למה שאתה לא תיפול ??מה אתה פחות מכור ממני? ? כולנו כאן כי אנחנו מכורייייםםםם!!!!ואז החברים הצדיקים מנסים לעודד אותו, ותומכים בו, שזה נפלא ,אבל מה עם לומר לו איפה הוא טועה,כדי שלא ישבר ,כי הרי ברור שהוא יפול שוב ושוב ,עד שהוא יחשוב שהוא לא מסוגל להיגמל,בזמן שמה שהיה צריך לעשות ,כמובן לעודד ולחזק ,אבל גם לומר לו תפסיק לראות סרטים !!ואם פתאם צץ לך תמונה לא יפה ונמשכת אחרי זה ,זה רק אומר שהיית באתר לא טוב!!!!אין מה לעשות !!!אתם לא מבינים כמה אני מתגעגע לסדרות שלי הייתי רואה איזה עשר סדרות במכה אני מת לראות אותם ,אבל אני יודע ,ברגע שאני יחזור לראות אותם אני יחזור לאונן ,כי אני מכור!!!!!! כשאני מדבר עם הקדוש ברוך הוא ,אני לא אומר לו אתה גדול ,אין כמוך, תעזור לי בבקשה ,סליחה??, למה שיעזור לך בגלל שאתה רוצה ומבקש ,ואם תבקש מליון שקל הוא גם צריך להביא לך כי ביקשת ????????אני מבקש מהקדוש ברוך הוא תעזור לי ,כי אני התחלתי לעזור לעצמי אני עשיתי כל מה שאני יכול כדי להיגמל ,ועדיין קשה ליייייי!!!!!ועכשיו אני מתחננן לפניך מלך רחום וחנון תעזור לי ,לעשות רצונך אמן כן יהי רצון !!

עבד היקר,

אתה כ"כ צודק... ראיתי איפשהו בספר הגדול שאחת הבעיות הכי גדולות של אלכוהוליסטים, שהם רוצים לשתות כמו ג'נטלמנים. מה הכוונה? לשתות עם טאקט, ולעצור בזמן. לדעת שהם בשליטה על השתייה כמו רוב העולם, ושהם לא חלשים יותר מאחרים.

זה בדיוק מה שהיה איתי. בתת מודע הייתי יודע שכל הסדרות והסרטים הם כמו סרטן בשבילי. עזוב אידיאולוגיות, הלכה וכו'- פשוט, ברגע שאני רואה סדרות אני כבר שבוי של האוננות. עובדה. ברגע שאני נכנס לעולם הזה, אני נשאר עד 3 בלילה ער ונופל. אין אפס. ואז נכנס ללופ עצבני של בריחה מהמציאות, עד שממש בקושי משהו חיצוני היה מוציא אותי.

רק עכשיו, שאני מרגיש שהלכתי לאיבוד כ"כ רחוק, איבדתי את השליטה עצמית בכ"כ הרבה תחומים, ושאני צעד אחד לפני נקודת האל חזור, יש לי את האומץ להודות שיש לי בעיה. ולא אכפת לי אם אנשים אחרים רואים סרטים ואין להם בעיה, (או שיש להם בעיה כמוני והם מסווים את זה יותר טוב), אצלי זה פשוט לא עובד. וזה נותן לי את הרצון ואת היכולת להשלים (לפחות בינתיים) לוותר על משהו שמבחינת אחרים הוא טריוויאלי.

ד"א, יש באתר באנגלית נושא שבדיוק מדבר על זה:
guardyoureyes.com/forum/2-What-Works-for-Me/234853-movies-and-YOU

היה כיף לראות אותך היום בקבוצה.

הגעת למקום טוב, אתה כבר לא "אבוד".

אוהב אותך
אשמח לדבר איתך בהרחבה

לילה טוב

גם אני מצטרף להנ"ל..

וואו.
דבר ראשון, תודה רבה adam1 ומתחיל שוב - וצועד לאלוקים- שמחתי להכיר אתכם.
הייתי בשוק מעצמי שבכלל באתי, או שהתקשרתי ויזמתי את הפעולות שיעזרו לי. בדר"כ אני שוכב על הגדר עד שמישהו חיצוני מועיל בטובו לעזור לי. וזה גם לא בא ממאבקים גדולים, פשוט זרימה של רגע.
היה פשוט מדהים בסדנה, ממש הרגשתי שבקטעים מסויימים אסירותודה מדבר עלי. היה גם נחמד ומעודד לראות שבסוף היום החבר'ה שבקבוצה נראים כמו קבוצה של אנשים שבאו לשמוע שיעור בבית כנסת לפני מנחה וערבית.
מה שבנוסף ממש הרשים אותי זה שכולם נחמדים לחדשים, ושמחים לנדב את הטלפון שלהם.
ובקיצור, אני נקי 4 ימים!
תודה רבה על זה שהחזרתם לי את התקווה שאפשר גם אחרת. בלי זה פשוט אין סיכוי.
אני אבוד (עוד מעט לשעבר) ואני בעז"ה נקי רק להיום.

שמח בשבילך שעשית את הקפיצה לתכנית, תמשיך לבוא.

10 ימים!

אני מסכם 10 ימים של נקיות מזה כמה חודשים, אם לא שנים! ב"ה 10 ימים לא ראיתי סרטים ולא אוננתי.

בהתחלה הייתה לי התרגשות נורא גדולה מכל התהליך, וההתלהבות מאוד עזרה לי בקשיים הראשונים, אבל ביומיים שלושה האחרונים אני מרגיש שההתלהבות לאט לאט יורדת, אני מתחיל לראות כמובן מאליו את הבונוסים הנחמדים של ההפסקה- שהייה ממושכת במציאות, התמקדות במשימות שיש לי לעשות, ביטחון עצמי וכוח רצון למשימות השונות. זה עניין של זמן עד שאני אתחיל להרגיש שאני יכול לזרוק, שאני יכול כמו כולם רק לראות איזה סרט ולהישאר במציאות ותוך 2-3 דקות במקסימום אני אגיע לפורנו ואתחיל מחדש.

נורא מתחשק לי להוריד הילוך מכל התכנית, למה אני צריך להתקשר עכשיו לאנשים, זה סתם מציק ומביך, למה אני צריך להקשיב לקבוצות הטלפוניות, זה בזבוז זמן שאני יכול לעשות משהו יותר "מועיל" או מעניין. כל היעילות והזמן שחסכתי מההפסקת האוננות פתאום לא נספר, כאילו מקודם הייתי "מר יעילות", ועכשיו אני "שורף" זמן על דברים לא חשובים כמו התוכנית. פתאום כשאתה יותר נוכח במציאות אתה קולט כמה שריפות יש לך לכבות בחיים, ומרגיש לך שזה הדבר הכי חשוב בעולם, אבל זה לא. אם לא אשאר במציאות בכל מקרה אני לא אטפל בדברים הלא סובלים דיחוי.

אז בעז"ה אני ממשיך במשנה תוקף. ואני מזכיר לעצמי שזה עניין של כמה דקות, מקסימום שעה שעתיים לחזור למצב של ההכחשה, השנאה עצמית, הרצון לברוח מהעולם והמחשבה שאין בשביל מה לקום בבוקר.
דע מאין באת, ולאן אתה הולך.