הלבה המאכלת כל חלק טובה ומשמידה את כל הנקרה בדרכה, ממשיכה לפעפע בתוכי וטרם כבתה. ספק אם אי פעם תכבה. אולם, הר הגעש היצרי נאטם לבינתיים, אף אם רק באופן חיצוני. 70 ימים של חסד, לראשונה לאחר 25 שנים, אינם הישג שניתן להתעלם ממנו. והזכות נזקפת לטובת האתר הזה, שהצליח להביא למפנה המיוחל, לאחר אינספור כישלונות. יצא לי לאחרונה להרהר רבות בצום עשרה בטבת. צום זה מדגיש, כי לא רק על מפלות וכישלונות יש להתאבל, כי אם גם אל תחילתן והורתן. אנחנו נמצאים על פסגת הר תלול. אם נתחיל לרדת מהפסגה, אף מתוך סקרנות, הרי מה כבר יכול לקרות? אם נבדוק שילוב מעניין וחדש של מילות מפתח באינטרנט לאן כבר נגיע? ובכן, קרוב לוודאי שבשלב הבא נמצא את עצמנו מתדרדרים אל התהום. אף אם נצליח לעצור לרגע, את הנפילה שכבר התחילה, למספר דקות, שעות, או אף ימים, הרי שכוחנו לבסוף לא יעמוד לנו בשביל לעצור את ההתרסקות הכואבת והכמעט בלתי נמנעת. לכן, אסור לנו לרדת מפסגת ההר. כולנו יודעים עד כמה זה כמעט בלתי אפשרי לטפס עליו בחזרה. בואו ואף לא נביט בתהום ובמראות האסורים, פן נביא עלינו במו עינינו את החורבן. חזקו ואמצו ומי ייתן וניגאל ביד חזקה וזרוע נטויה מהאוייב שבתוכנו ונזכה לגאולה שלמה. אישית וציבורית.
