בס״ד

סוף סוף הבנתי,
ללכת על מטרות קטנות ולוותר לעצמי כשאני ממש לחוץ ליפול זה ממש קל, אבל לא ככה יוצאים מההתמכרות...
מעכשיו אני פשוט כל יום נשאר נקי ״רק להיום״, כל יום! כל היום! וכל הלילה!

ברגע שקלטתי מה שכתבו פה הרבה בפורום ״אם נתנו לי את האתגר הזה של ההתמכרות, כנראה שאני יכול לעמוד בזה.״
והבנתי - אני באמת יכול! אז למה אני תמיד מוותר?!

התיכנון לזמן הקרוב הוא כזה -
א. אני מתחיל לעבוד על 12 הצעדים כדי לשנות את חיי, אני באמת התאהבתי ברעיון הזה. את התוצאות של זה אני אוכל לראות רק בעוד הרבה זמן.
ב. אבל על מנת לראות תוצאות מיידיות אני צריך כבר עכשיו להבין שאני לא נידון לכישלון! אני בלתי ניתן לעצירה (נכון, צריך תמיד להשתדל ולא להישאר שאנן).
ג. תמיד להיות בקשר עם החבר׳ה מהקבוצה הטלפונית ומהפורום. שיוכלו לעזור לי בעיתות משבר.
ד. למלא את החסך הזה שנפער לי פתאום באמצע החיים, את זה אני ממלא בלימוד תורה, אפילו אם אני לא מרוכז, אז אני מינימום קורא תהילים...

חבר׳ה, לא משנה מה.
הפעם- אני מנצח! וכשנפלתי לפני יומיים, זו הייתה הנפילה האחרונה בחיים שלי.

נ.ב. אם למישהו יש עוד עצה להציע לי שיאמר עכשיו ולא חלילה מאוחר מידי.

ערב טוב
כל הכבוד על התכנון והתוכנית
מאחל לך לעלות על דרך ולהשתמש בכלים ברגעים שאינם קלים
מנסיון אישי ארוך וכואב הייתי מציע לך (וזה מהתוכנית.עד כמה שזכור לי..תקנו אותי אם אני טועה)  לא להצהיר הצהרות .של מהיום לא אפול יותר אלא לדבר על רק להיום . כל יום חדש רק להיום.(זה גם נגד עין הר..)
בהצלחה אחי
                               

כל פעם שאני נופל אני אומר עשיתי משהו לא בסדר נוריד פילטר נתקין פעם הבאה זה יסתדר אבל זה לא פשוט כמו שמתארים.מילים זה רק מילים,וקשה להתחרות מול משהו שדי שולט בך אתה צריך לעשות את זה בשקט בשקט

בס״ד

חבר׳ה, נפלתי...
אבל מיד קמתי (בשונה מאד מהפעמים האחרונות שנפלתי).
אני ממשיך באותה נימה חיובית- לרוץ על המטרה:
רק להיום לא להתייאש.

חברים יקרים,

יפה אמרתם - אני לא שולט בעצמי.  אני לא שולט בעצמי... אני לא שולט בעצמי... אני לא שולט בעצמי...

אז אם כך, אז אין תקווה, לא?

אז זהו שיש תקווה, אני צריך רק לצעוק לעזרה לשמוע בקול מי שיכול לעזור לי ורק אז אני אתרפא.
איך עושים זאת?
כמה עצות:

1. המנעות. - תמנע מצפייה במראות לא ראויים (אינטרנט / פלאפון / ברחוב)
2. תהיה עסור תמיד - תעסיק את עצמך בפעילויות (עדיף עם עוד אנשים מסביב) - אל תשאיר לעצמך זמן פנוי.
3. פעילות ספורטיבית מאומצת.
4. תקרא את המייל היומי.
5. תתחיל לקרוא על תוכנית 12 הצעדים באתר: "שמור עיניך". (אם תרצה אפשר לשלוח לך באימייל).
6. ידע הוא לא כוח. (מבלי לעבוד באמת לא מגיעים לשום מקום)  - תצטרף לקבוצות תמיכה טלפוניות או/ ו מפגשים.
7. קח לעצמך חברים טלפוניים שתוכל ליצור עימם קשר ישיר באימייל / בטלפון בכל מקרה שלא יהיה.



בהצלחה לכולנו

שמואל

סליחה ידידי על ההתערבות אבל אתה כותב שאם יש למישהו הצעות אז שיציע.

אתה יודע שאני לא אוהב להפחיד ולקרר התלהבות, אבל קצת בכל זאת כשאין ברירה. תראה, אתה "רץ" על תשעים יום, ואתה כותב שהפעם אתה "בטוח מנצח" ועוד כמה הצהרות כאלו, שהם לא בדיוק עולות בקנה אחד עם הצעד הראשון והבסיסי ביותר של הצעדים - כניעה.

אז אם יש לך שיטה אחרת - זה בסדר גמור וזאת זכותך לעבוד בה, ואני מקווה מאוד שגם תצליח. אבל אם אתה כותב שאתה הולך לעבוד על הצעדים - אז זה לא בדיוק מסתדר כי אתה רחוק מאוד מכניעה. כניעה פירושה בדיוק הפוך מכל מה שכתבת בהודעה שלך.

שוב: אני לא בא לומר לך מה נכון לעשות, אלא רק לומר שזה לא מתאים עם השיטה שאתה מציין.

כך או כך, שיהיה לך המון המון הצלחה!

בס"ד

אני חייב להודות בעקבות דבריך זלמן (וגם אמרת לי את אותו דבר היום בטלפון), שאני לא כל כך בטוח מה אני אמור לעשות כדי באמת להצליח.
הרי לפי מה ששמעתי פה שוב ושוב אני אמור לתת את הטוב ביותר במה שנמצא בשליטתי, ולוותר על מה שלא נמצא בשליטתי.

לא היה לי ברור במאה אחוז שכניעה פירושה: "זה ב100 אחוז לא בשליטתי".
ועכשיו, בעקבות דבריך, אני רוצה לתקן -
אני סומך על הקב"ה ב100 אחוז, כי לי אין סיכוי בעצמי, ולו יש את הכוח להציל אותי.
כל עוד הדברים נמצאים אצלו, אני סומך עליו לגמרי שיעשה לי דברים שלבסוף תמיד יובילו לטוב.

אגב - יש סיכוי שמה שהקב"ה רואה כדבר טוב, זה שאני אפול? יכול להיות שהוא מעוניין שאני לא אפסיק אף פעם?
הרי אם כל נפילה שמגיעה אלי היא ממנו, כאשר המושכות אצלו, אז מתי זה יגמר?

בעשיה בודאי אתה צריך לעשות את המקסימום הנדרש ממך, אבל בגישה אתה צריך שינוי.

נכון שאתה צריך כל יום להיות בכוננות ולעשות הכל כדי לא ליפול, אבל בגישה אתה לא יכול לבוא בגישה של "נקי לתשעים יום בטוח", ולהגיד "נכנעתי". זה לא הולך ביחד.

הכניעה פירושה שכבר ניסיתי הכל וספרתי מאה פעם ותמיד התרסקתי ולכן אין לי סיכוי להגיע לתשעים יום. ודווקא לכן אני פונה לה' ומבקש ממנו שיעזור לי רק היום. בלי חשבונות של מה יהיה כשאגיע הביתה או מה יקרה ביום רביעי אחרי הצהריים כשאצא לרחוב. כל החשבונות האלו הם היפך מכניעה ובודאי היפך ממסירת החיים לה'.

אני מרים ידיים ומוותר על הצורך להיות בשליטה. אני אפילו מוותר על הצורך לכבוש את הטבלה ולהגיע ללוח הכבוד. אני יודע שאין לי סיכוי ונותן לה' לנהל את החיים שלי.

להגיד שהנפילה היא כאשר המושכות הם בידיים של הקב"ה זה לא מדוייק. הלוואי והייתי יכול להגיד שהמושכות של החיים שלי הם בידיים של הקב"ה או שנכנעתי לחלוטין. אז אם יש נפילה - זה בדרך כלל אומר את ההיפך: שאין כניעה ושהמושכות לא בידיים שלו.

נראה לי שכך הם פני הדברים:

בעבר אני נפלתי לא בגלל הנסיונות שהיו ברחוב / באינטרנט, אלא רק בגללי. - אני הבעיה !!!
כיום כשאני מנסה להיכנע ולמסור את כל חיי לקב"ה, ובכך הקב"ה יפתור לי את הבעיה שהיתה בעצם אני,
ככל שאני אכנע יותר וככל שאמסור את חיי לקב"ה בצורה מוחלטת יותר, כך הקב"ה ילחם בשבילי נגד יותר כוח תאווה (שנמצא בי).
מה שתלוי בי זו רק מידת הכניעה ומסירת חיי לקב"ה, לא יותר !!!
השאר, בהתאם לכמה שנכנעתי, הקב"ה יעשה.

כיום אני ממש מתחיל להרגיש את זה בחוש, שאני פחות מתמגנט למראות לא ראויים וכאני מתמגנט, באופן אוטומטי, אני מייד מסיר מבט.
מבלי אפילו לחשוב על זה !!!
ההסבר הוא שזה בכלל לא אני, אלא הקב"ה נלחם בשבילי !!!

בהצלחה לכולנו

שמואל.

זלמן,

אם הקב"ה ייקח ממני את התאווה לעוד יום, אז מחר אמורים לחלוף 90 יום של "נקיות".
אני לא יודע מה זאת הטבלה וגם לא לוח הכבוד, אך אני יודע שהיום משעה 5:30 עד 15:12 (שעון ישראל) הקב"ה נלחם בשבילי ונשארתי "נקי" לעוד 10 שעות.
אמנם לפני מספר ימים ניסיתי להירשם לטבלה, אך החלטתי שעדיף שהשאר מחוץ לה וגם לוח הכבוד לא כ"כ קורץ לי.
אבל "מחר" כן קורץ לי ואני מתפלל לא רק להישאר "נקי" גם מחר, אלא שהעלאה עוד שלב או עוד צעד או עוד פסיעה בדרך לשפיות המיוחלת.