אחי ורעי לדרך,
בחיל וברעדה, בפחד ומורא. בהודאה על העבר, ובתפילה על העתיד.
אני מסיים היום 90 יום.
בימים אלו זכיתי לראשונה, להתנתק מהתאווה בצורות שונות. זכיתי להתחיל להאמין בכוח שנתן לי רבש"ע וביכולת להתגבר על התאווה. זכיתי להרגיש יותר את השייכות שלי לקב"ה ואת הקרבה אליו.
זכיתי להתחיל ולהיות אותו אדם בחוץ ובפנים.
זכיתי לקבל מושג מסוים בדברי הרמב"ם בהלכות תשובה:
"כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל, שנאמר "עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם" צועק ואינו נענה, שנאמר "כי תרבו תפלה" וגו' ועושה מצות וטורפין אותן בפניו, שנאמר "מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי מי גם בכם ויסגר דלתים" וגו' והיום הוא מודבק בשכינה. שנאמר "ואתם הדבקים בה' אלהיכם" צועק ונענה מיד, שנאמר "והיה טרם יקראו ואני אענה" ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר "כי כבר רצה האלהים את מעשיך" ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות."
כמובן שה' יודע ועד את מצבי השפל והעגום, ועוד רבה הדרך לצאת מהתאווה ולתקן את מה שקלקלתי.
אבל, יש לי פתח תקוה ואור גדול, אני מרגיש שההתנתקות מהחטא היא משימה ברת ביצוע!
שנים חלמתי על התגברות ונקיות בתחום זה, שנים עליתי שמים וירדתי תהומות, ולא מצאתי מרגוע לנפשי, והנה החלום מתגשם לו.
לכבוד יום ה90 חיפשתי שייכות בספר תהילים, והנה מה שמצאתי בפרק צ' -90:
תפלה למשה איש האלהים אדני מעון אתה היית לנו בדר ודר:
בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל:
תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם:
כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה:
זרמתם שנה יהיו בבקר כחציר יחלף: בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש:
כי כלינו באפך ובחמתך נבהלנו:
שת עונתינו לנגדך עלמנו למאור פניך:
כי כל ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו הגה:
ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת שמונים שנה ורהבם עמל ואון כי גז חיש ונעפה:
מי יודע עז אפך וכיראתך עברתך:
למנות ימינו כן הודע ונבא לבב חכמה:
שובה יהוה עד מתי והנחם על עבדיך:
שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו:
שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה:
יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם:
ויהי נעם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננה
