שוב, הכאב הפנימי הזה, איך עשיתי את זה לעצמי? למה אני עושה משהו שאני לא רוצה? בא לי להקיא על עצמי...
שוב נפילה, שוב ימים ראשונים קשים של רצון לחזור לשימוש עד שאמות, לאונן עצמי לדעת.
כן, נפלתי.
אני אנסה לומר לעצמי מה שאני אמור להגיד, למרות שאני לא ממש חושב ככה עכשיו..
אני חולה, מחלה ארורה ומ**** שהופכת אותי לאדם שונה מאחרים, אצלי אין דבר כזה למעוד, אני ישר צולל לשעות של שימוש שבסופם מגיעה הנפילה, אין אצלי דבר כזה לראות רק סרט, להיכנס לצאט רק לשעה, אצלי זה פשוט ייגמר לא טוב, אחרי כמה שעות, עם כאב לא הגיוני...
אני מכור לרעל, רעל שהורג אותי, שגורם לי להרגיש לא טוב, אבל גם עכשיו ממש ברגע זה בא לי לחזור אליו, שוב.
כל מה שאוכל לעשות זה להרים טלפון לכל כך הרבה חברים שהיו יכולים לקבל אותי גם במצב שהייתי לפני הנפילה, להיכנע, לתת לגל לעבור, ולהתחנן לאבא שייתן לי יום נקי...
במקרה הזה, העדפתי לא לעשות את זה, אלא פשוט לא לענות לאף חבר שהתקשר, לא לעשות טלפון אחד בודד שהייתי צריך לעשות, ומשם הגעתי למוות. אולי אני מכור למוות.
אבא, עזור לי בבקשה לקבל את האומץ, את הכוח, את הנכונות, רק להרים טלפון, בפעם הבאה שדבר כזה יקרה, אני לא רוצה למות יותר, תן לי כוח לקחת את התרופות שלי. כי גם את זה קשה לי לעשות. בבקשה אבא, אין לי פתרון אחר, לא משהו שאני מצאתי, עזור לי אבא להתקרב אליך, ולמצוא בך את מה שאני מחפש כל הזמן שם, במוות המתוק הזה.
מתחנן אבא, תן לי קצת שפיות, תן לי נכונות לרצות לחיות.