אהלן חברים יקרים! (פרץ אהבה אליכם, לא יודע למה... הזדמנות להכיר! )

שמעתי פעם בשם הרב יחיאל יעקובזון שאנחנו תופסים את אבא שבשמיים איך שהתייחס אלינו אבינו (שיחי') בילדותינו. (ההסבר בגדול הוא שהיה לנו אבא בתור ילדים וכך תפסנו אותו, ואז אמרו לנו שה' הוא "אבא שבשמים" ועשינו את ההקבלה הצפויה...)

אני על עצמי שמתי לב שע"פ רוב זה נכון אצלי. ז"א, כמו אבי, חשתי שהוא אוהב אותי, או יותר נכון - ידעתי שהוא אוהב אותי אבל הוא לא ביטה את זה אף פעם כמעט.
נשיקות - פעם בשנתיים במקרה הטוב, וחיבוקים - רק אחרי שהתחתנתי...

מה שנשאר לי זה רק אמונה פנימית שהוא אבי הביולוגי ולכן הוא אוהב אותי מן הסתם וכמו שגם ראיתי מידי פעם. אבל בעיקר נשארו לי המחוייבויות והיראה שלי ממנו.

מצאתי שזה דומה מאד ליחס שלי כלפי אלוקים, לפחות לפני שהתחלתי לעבוד קצת על עצמי.

הייתי שמח לדעת אם גם אצלכם זה ככה - האם גם לכם האב נתפס כמו שנתפס אצלכם ה' אלוקים ריבון העולמים או שלא סבלתם מזה...

אשמח לתגובותיכם, גם הסתמיות  שבהם (בעינכם לפחות...)

בעבודת צעדים, בצעד 2, מטפלים בזה, מה שראינו אצל הורינו כך אנו מסתכלים על האלוקים, בצעד 2 עובדים על שינוי במבט על זה.

מסכים מאוד עם אבי גולן, יש קטע על זה בצעד קדימה לפעולה, יש שם גם פעולות שעושים כדי 'לצאת' מההבנה הקטנה הזאת על אלוהים, שקיימת אצל כל אחד ברמה כזאת או אחרת...

אוהבים אותך, שיהיה בהצלחה.

אני לא יודע בדיוק מהחוויה שלי. היחס שלי עם אבא שלי מורכב.

יש ווארט, שחמש הדיברות הראשונות הן אדם למקום וחמש האחרונות אדם לחברו. אם כן, מדוע הדיברה החמישית היא "כבד את אביך ואת אמך"? לכאורה, זה בין-אדם-לחברו, אלא שם אנחנו "מתאמנים" על הקשר עם אלוקים

נדמה לענ"ד שזה נכון ממקום עמוק יותר
שמעתי שה' נגלה לאדם בקולו של אביו
וגם הרי כבודם הושווה לכבוד המקום
אם כן יש כאן מציאות אמיתית
אמנם הוא יתברך מתגלה לנו באור א"ס וכלול בו יותר מכל מה שאפשר לחשוב לכן בודאי שאם במה שקיבלנו דרך ההורים יש פן מיוחד או גילוי מיוחד הרי שיש מקום לגלות אותו יתברך בעומק גדול יותר התקשרות חזקה יותר ואמונה בחסד עליון גדול מאוד
 

גם אני ישר רציתי לומר שאת הבירור הזה עשיתי בצעד 2.
מעניין שאתה מעלה את זה זמן קצר אחרי דיון בשרשור אחר (אין לי כוח לחפש), שם אם אני זוכר נכון טענת שאתה לא חש שעליך לברר את היחס כלפי אלוקים כתוצאה מהיחס שלך כלפי דמויות סמכות.

איך קשה לך למצוא? זה היה שרשור שלך... (בפורום נשואים, עניין אלוקים ואלי וכו') 
 
ברשותך אביא מה שכתבתי:
אהבת חסד כתב on 12 מרץ 2016 20:24:

 
אז אסביר את עצמי יותר:

ראשית התכוונתי יותר להרגשה הפנימית שלי. בראיה יבשה אני לא רואה הבדל בין מה שחינכו אותי והתפיסה שלי כלפיו למה שאני תופס היום.
אני מתקשה בהרגשה, ברגש הפנימי שבאמת מישהו אוהב אותי שם למעלה. לא הרגשתי כמעט אף פעם בחיי ולא האמנתי גם לאף אחד שהוא באמת באמת אוהב אותי, אותו דבר גם לגבי אלוקים במקרה הזה...

אני עובד על עצמי בזה, אבל עכשיו מצאתי אולי את הסיבה להרגשה הראשונית הזו.

שנית, אל תלך כזה רחוק... בסה"כ אני מדבר כאן על רגשות דקים. כאן ראיתי דברים הרבה יותר רחוקים, שיתופים של חברים ששיתפו שהיו תופסים את אלוקים בתור יישות מענישה וחסרת רחמים כלפיהם, "ילד עם זכוכית מגדלת ונמלה" כמו שהתבטא אחד.
אני לא שם ברוך ה', תמיד לימדו אותי שכל מה שה' עושה הוא הטוב המוחלט, האמנתי בזה תמיד.

הבעיה שלי היא להרגיש קשור אליו, לבטוח בו שהוא שומע כל תפילה ותפילה שלי באותו הרגע.  מקווה שהייתי יותר ספציפי, אולי אני סתם מבולבל...

אני מקווה שהסברתי את עצמי טוב יותר

שבת שלום

שבוע טוב! הקושי למצוא היה (ועודנו) נפשי ולא טכני. קצת כמו שקשה לי לשתף ביומן המסע לאחרונה. איזו שהיא כבדות קצת רובצת עליי.

אתה מדבר על רגשות שכרגע אתה רואה כדקים, אבל ייתכן שבהמשך תיווכח שיש להם שורשים עמוקים.

כמו כן, כפי שכתבתי בשרשור שהזכרת, ההרגשה והחוויה הן המשמעותיות והקובעות ביותר לגבי ההתנהלות למעשה (אלא אם כן אתה חב"דניק שמצליח שמוחו יהיה שליט על ליבו, אבל אם היית כזה - לא היית מגיע לכאן...):

***

מעתה אני מצטט דברים מתוך השרשור ההוא הקשורים לנושא:

"הנקודה המרכזית שאני רוצה לומר היא, שהיה פער בין איך שתפסתי את אלוקים במחשבה, לבין איך שתפסתי אותו בתוך תוכי בחוויה.
הרב איתמר שוורץ, מחבר הספרים "בלבבי משכן אבנה", מרבה לדבר (בחלק ב') על הפער העצום בין מה שאני מבין בשכל לבין מה שאני מרגיש וחווה בפועל בלב. דוגמא פשוטה (משלי): אם תשאל אנשים מה הכי חשוב בחיים הם יענו לך בכל מיני ערכים נעלים, אך אם תבדוק בפועל במה הם משקיעים את רוב זמנם וכוחותיהם, תגלה שמדובר פעמים רבות בעניינים חומרניים. כיצד הדבר מתיישב? במחשבה הערכים הם חשובים, בחוויה שהיא הקובעת את ההתנהלות בפועל עניינים חומריים הם הכי חשובים.

אם היית שואל אותי לפני התכנית, הייתי אומר לך שה' אוהב אותי מאוד, אבל בתכל'ס הרבה פעמים בחוויה שלי הרגשתי שהוא מעמיד אותי במצבים לא אפשריים, עושה לי "השגחה פרטית לרעה", מחפש אותי בסיבוב והולך אחר כך לסובב אותי על המנגל בגיהינום...

החוויה היא הקובעת את ההתנהלות שלי בפועל (למשל, הלכתי אחרי התאווה כיוון שבחוויה שלי היא הייתה הדבר הנעים עלי אדמות והמרפא לכל כאביי, למרות שהבנתי בשכל כמה זה רע בשבילי. הדבר בלט במיוחד בשנות השימוש האחרונות, בהן תוך כדי הפעולה על התאווה הייתי מאוד סובל מהמחשבה הברורה אודות כמה שזה רע לי).

כתוצאה מכך, החוויה שלי אודות אלוקים קובעת את דפוסי ההתנהלות שלי בעבודתו. פעם לא הייתי יכול לראות זאת. היום זה ברור לי. היום הקשר שלי איתו הרבה יותר משוחרר מהלקאה ורדיפה עצמית, שהרסו כל חלקה טובה בקשר הזה.

הקטע המדהים הוא, שבכלל לא הייתי מודע לזה. לא הייתי מודע לכך שמתחת לפטריוטיות הדוסית שלי (לתשומת לב המתרעמים: הרב דסלר המציא את המושג, לא אני), ישנו מקום כאוב מאוד ולא פתור בקשר עם אלוקים. את המקום הזה, כאמור, פגשתי בצעד 2, ומאז המחשבה והחוויה שלי הרבה יותר תואמות. יש עדיין פערים, אפילו פערים גדולים, אבל הם הרבה יותר נסבלים".

להגיב גם אני מה שכתבתי שם או שזה מיותר?

תודה על הדברים בכל אופן, תמיד כיף לקרוא, גם בפעם השניה.