יחזקאל פרק לז
א הָיְתָה עָלַי, יַד ה', וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה', וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת. ב וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד. ג וַיֹּאמֶר אֵלַי--בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה;
היום אני כבר ביום ה13 של מסע ה90 יום, וזה נראה ארוך...
עברתי יום די מלחיץ, אישתי יצאה מהבית לקניות ואני לבד עם עצמי.
ועכשיו בסיום היום... בערב... מי החליט לבא לבקר?
כמובן מיודענו מר תאווה.
מה אני עושה עכשיו? לא הזמנתי אותו!
למה הוא כזה נודניק? דווקא עכשיו?, אין לי כוחות עכשיו להתמודד איתו?
מה עושים?
קיבלתי אותו, דיברתי איתו!
זה תרגיל שדורש ריכוז, אבל אפשרי.
לדבר עם התאווה.
החלטתי ללמוד איתו את הנבואה הזו של יחזקאל.
ושאלתי אותו "מה אתה אומר על הפסוקים הללו"?
הוא ענה לי: מה אתה רוצה ממני? זה לא בשבילי החומר הזה!, אני לא מתעסק עם עצמות יבשות.
הפצרתי בו: בכל זאת מה דעתך?
טוב, אני צריך ללכת. הוא אומר לי.
טוק טוק.. אישתי חזרה הביתה.
עכשיו אני באמת חייב ללכת אומר מר תאווה.
וגם אני,
עתיד טוב.