שלום לכולם,

אחרי 9 ימים של נקיות ושבת מרוממת נפלתי.
עכשיו אני מתחיל מהתחלה וכמעט עבר יום 1.
ה' נתן לי התחלה טובה. אחרי נפילה קשה. אבל הרבה פעמים אחרי נפילות היצר נרגע (לא נעלם) לכמה ימים. אני בדר"כ מחזיק מעמד בין שבוע לשבועיים. לכן קצת קשה לי עם ספירה של יום אחרי יום. אז איך כדאי לספור יום אחרי יום בכל זאת או בכפולות?

הספירה היא לא תחרות, הסםירה הרעיון היא להתמקד ברק להיום, היום אני נקי וזה הכי חשוב,
בתור חבר שאוהב אותך וקשה לי בשבילך, תתחבר לחברים תנזה לבקש טלפונים מחברים ותתחיל את הדרך המיוחדת בשבילך להיות נקי לתקופה יותר ארוכה.

היום על אף המאמצים נפלתי שוב בצפייה בדברים אסורים באינטרנט, מחר יום עמוס אבל במאבק עם המראות האסורות שאתקל ברחוב. מלחמת פנים אחור, כבר אמרנו.
אני מתחיל שוב מחדש. 
מסע מוצלח לי ולכולם. 

אזהרה: ספוילר!

אזהרה: ספוילר!

אוהבים אותך 
תמשיך לבוא ולשתף,
יהיה לך טוב, אמן.

ברוך ה' התקדמנו. יום 2 ויותר מוצלח בהשוואה לאתמול.
תודה לכולם על התגובות.

בס"ד

שלום לכולם,

יום 3 עבר ברוך ה' בשלום. 
 הגעתי למסקנה שהעצלות ומריחת הזמן היא אחד מגורמי המשנה לנפילה, עצלות ומכאן הדרך מהירה לשעמום שמביא לידי חטא.
אתמול הייתי צריך להכין עבודה לאוניברסיטה וגם לסדר מתישהו את הבית.
התלבטתי האם לנסוע ללמוד במקום אחר. או לנסות ללמוד בבית תוך כדי שאני מסדר אותו. מצד אחד חששתי לאור כישלונות העבר שלא הצלחתי ללמוד בצורה יעילה בבית ואף נפלתי תוך כדי עקיפת החסימה שיש לאינטרנט שלנו.
מצד שני היה לי פרץ של רצון טוב לעשות. רציתי לנצח אפילו באופן זמני את העצלות. החלטתי לפעול כמו בצבא בנוהל "אדמה בוערת" -ביצוע כל משימה בזריזות האפשרית תוך מעבר מהיר בין משימה למשימה תוך כדי שאני מזכיר לעצמי ש..."האדמה בוערת".
קראתי לפני כן את פרק ו' במסילת ישרים על הזריזות. ותרגלתי זריזות. התוצאה הייתה מצויינת.
נקיות.
סיימתי את העבודה לאוניברסיטה.
בית מסודר.

אבל אני יודע שאין ביטחון בכך לפעם הבאה, כי כמו שאני מתחדש גם היצר מתחדש.

פשש... יפה מאוד
תמשיך לעדכן!

המשך כך! בעדכונים ובהתגברות! 
אוהבים ומחזיקים אצבעות!!!

בס"ד

שלום לכולם,

רציתי להקדים ולהגיד תודה לכל מי שמגיב, אתם השותפים שלי לדרך. עד עכשיו חייתי בקשר של שתיקה, התגובות והתמיכה שלכם מוציאים את הערבול הפנימי שאני שרוי בו אל האור ונותנים לי הרבה כח בכל יום להתקדם.  

אני ביום ה-6 לנקיות והמצב ברוך ה' טוב.
ימי שישי ושבת היו ימים עמוסים בעשייה בבית ועם הילדים, תפילות, סעודות וכו'. אלו תמיד ימים שמרוב שאני עסוק וגם האינטרנט לא זמין אני שומר על עצמי טוב יותר. 
כמו שסיפרתי אשתי יודעת את הכל. היא אשה מדהימה ומכילה, זאת על אף הכאב העצום שהסבתי לה ולדבאוני אני ממשיך להסב לה (לקח הרבה בכי ודמעות שלה עד שהיא הגיעה למדרגת ההכלה)
היא סוג של ספונסר (אם אני מבין מה זה אומר)
היא עשתה לי ווב חבר וחסימת נטספרק על הפלאפון. אבל היא לא הסכימה לחסום את המחשב הנייד ורק לה יש את הסיסמא של הויי פיי.
אבל גיליתי איך לעקוף את זה ידנית ונפלתי בצפייה באתרים ובהוצאה כמה פעמים.

היא שואלת אותי מדי כמה זמן מה איתי, השתיקה בנושא זה בין כל פעם שהיא שואלת מלחיצה אותה וכשהיא שואלת- המתח ניכר בקולה.
במוצ"ש סיפרתי לה שאני יודע לעקוף את החסימה ושוב החוסר אמון ושוב ההאשמות שלה על כך שאני מכור. אבל בסיעתא דשמיא גדולה, דיברתי איתה כמו שמישהו פה יעץ לי- אמרתי לה שאני מתחיל תהליך חיובי פה בפורום. ושאני באמת עושה מאמצים בשביל לצאת בכלא הזה של התאוה. ואז היא הכילה- רע לה, כואב לה, אבל היא ממשיכה להאמין בי.
היא תחסום לי את המחשב עם סיסמא עד שאמצא פיתרון טכני ולא אוכל להשתמש במחשב לעבודה וללימודים.
אני צריך להמשיך למלא את הלו"ז שלי בתורה ומתפלל לה' שיסייע לי להטהר.

אתה גיבור אחי! אתה יודע את זה?
איזו כנות איזו פתיחות! והכי חשוב! הרצון העצום שלך להטהר
"הבא להטהר מסייעין בידו"
נ.ב
אולי תשלח את אשתך לפורום של הנשים? זה יכול לתת לה כוח ולהעצים אותה

ה' עמך גיבור החיל!!!

אני מאחל לך שתמשיך לעלות על דרך עם החלמה אמיתית

חשוב לי לומר לך, שחברים עם ניסיון אומרים לא לשתף את האישה בפרטי ההתמכרות והנפילות כי זה ממש מכאיב לה וגורם לה צער וכאב איומים, בפרט שהיא סוג של ספונסר שלך כמו שאתה מתאר, אז הכאב שלה כנראה עוד יותר גדול.

מהניסיון שלי זה עוד יכול להתפוצץ לך בפנים יום אחד.
אם כבר לספר לה, תספר לה על הקבוצות ועל האתר לנשים.

שלום חבר יקר!

ברוכים הבאים למקום של החלמה!!
לי מאוד עוזר להצטרף למסע 90 יום ולעדכן שם..
תודה שאתה משתף אותנו בהרגשותיך..

המון הצלחה!

שלום,

לצערי הרב הפלאפון שלי נתקע כל פעם שאני נכנס לדף של ההתקדמות של ה-90 יום. אז אסתפק בלכתוב כאן.

אני ב"ה מסיים יום 13 לנקיות, כרגיל השישי שבת ותשעה באב העמיסו עליי עול שלא נותן לי להתפנות זמן לתאווה.
אחד הדברים הקשים הוא ההכרה בכך שאני מכור.
זוהי הבנה שליבנתי בתקופה האחרונה רבות ביני לבין עצמי ולאחר קריאה מעמיקה באתר ובפורומים שפה. 
אני תמיד תפסתי את עצמי כבעל חוש ביקורת מחודד, כאחד שיודע להסתכל בישרות על המומים של עצמו בדרך לתיקון. אז כנראה שה' שלח לי נסיון ענקי. האם אני מבין שהייתי שקוע 8.5 שנים בתנהגות סדרתית אשר נתנה לי הרבה סיפוק אל מול הפסדים עצומים בכל שדות החיים. 
התנהגות שקיבלתי אותה על אף המאבקים בסופו של דבר בזרועות פתוחות, הראיה היא שלקחתי למענה סיכונים לא מבוטלים. הרס הקדושה שלי, הרס התורה שלי, הרס המשפחה, הלימודים באוניברסיטה,  לשקר, להתגנב, להעלים ראיות. 
כשמפרקים את מהלך התרחשות רוב הנפילות אחת בכל פעם, שיכנעתי את עצמי שזה נורמלי.
 אבל עכשיו, לאור כל מה שקראתי פה,  אני מבין שאני מכור. שהמשפט שבו התלוצצתי תמיד בעוברי עבירה  כמו "אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה"- מדובר עליי. שאני צריך ללכת קילומטרים משפת הנהר. כי בקירבתו בטוח אפול.
זו הכרה קשה מאוד-בכך שאני סוג של מוגבל נפשית ואני צריך ללכת כברת דרך ארוכה בשביל להתאזן.

לשאר עניינים טכניים
אשתי כרגע במשמרת (היא אחות)- אבל ברוך ה' הפלאפון מסונן ומנוטר, המחשב נעול בסיסמא עד למציאת פיתרון להתחברות הניידת שלי.
מישהו מכיר טכנאי פלאפון שיובל להגביל את המחשב שלי מלקבל התחברות ניידת מהסמאטרפון שלי?

מה אתה מוכן לעשות בשביל זה?
אני לא מתכוון לחפור, אלא רק לנסות לעזור לך לקבל מודעות לתהליך המדהים שאתה עושה. זו השאלה שאני הייתי רוצה שישאלו אותי וזה מה ששאלו אותי שבזכות זה אני נקי היום תקופה יפה

שלום לכולם. חזרתי אחרי שבועיים לא פשוטים בהם נפלתי 3 פעמים.
אני רוצה להתחיל מחדש אבל כמו ששאל "אחיד שמיא" מה אני מוכן לעשות עבור זה. אז כנראה שבתקופה האירונה לא הרבה. אני בכלליות אחד שמורח את החיים. אני כרגיל מנסה לפתור דברים לבד. אבל זה כידוע בלתי אפשרי. הפסקתי לכתוב כי חשבתי שזה מכבסה לאי העשייה שלי בתחום.
חזרתי לכתוב כי אני מיאש וברור לי בלי לכתוב לא אתקדם מילימטר. השאלה היא מה הלאה. נראה לי
אני הייתי רוצה להצטרף לקבוצה אבל,  יש משהו שמרתיע אותי ב-12 הצעדים, בישיבה חונכתי על כך שהכל תלוי בי והמעשים הטובים שלי יכולים להביא את הסיעתא דשמיא להטהר. ממה שקראתי 12 הצעדים זה כניעה גמורה. ללכת על השיטה או לא צה דעתכם?