נכנסתי לשמור עיניך לפני כשבועיים בראש ובראשונה כי רציתי לברר אחת ולתמיד אם אני מסוגל לנהל מערכת יחסים ״נורמלית״: אם אני מסוגל לאהוב, אם אני מסוגל להיות נאמן, אם אני מסוגל לא לברוח. שנינו (היא ואני) כבר לא ילדים והתחושה היא שאם זו לא הזדמנות אחרונה זו וודאי אחת האחרונות. 
היום אני מציין 10 ימים נקיים. ברור לי שזה מעט מאוד, אבל עבורי מדובר בהישג חסר תקדים. היום אני גם פוגש את הוריה לראשונה. אוי כמה שאני מקווה לא להיכנע..בעז״ה נעשה ונצליח!

המון בהצלחה
במשימת הנקיות, ואיתה.

בהצלחה רבה בתהליך הזוגי שאתה מתחיל

תמשיך לשתף ותכנס לקשר הזוגי מתוך נקיות והחלמה

מאז שאני זוכר את עצמי הייתי אדם פסימי. כזה שמתכונן תמיד לכישלון הבא, שלא מסוגל להינות מהישגים.

טיפחתי את התחושה הזו במשך שנים, כבר לא זוכר את החיים בלעדיה. איך אתמלא תקווה בתוך שבועיים?

האילחוש שהתלווה אל השימוש המופרז וחסר האחריות בתאווה, הנמיך את הווליום של האופטימיות מזמן. כל כך חלש ששכחתי איך היא נשמעת. בא לי להגביר עד הסוף. להרגיש את החיים, לקחת בהם חלק. אבל למה מגיע לי בעצם? השחתתי המון. יותר מידי. פגעתי בעצמי, וחמור מכך - פגעתי ברגשות של אחרים, עם או בלי ידיעה. אולי מגיע לי להמשיך להיענש ולהעניש את עצמי על כך?

אני נושא על לוח הלב כמה צלקות מדממות. העבר נע בתוך ההווה: קשה לי להגיד לילד שבתוכי שמותר לו להרים את הראש כי שהוא שווה משהו, שמגיע לו שיאהבו אותו אהבה אמיתית, לא "אהבה" וירטואלית ו/או שיקרית.

טיפחתי את התחושה הזו במשך שנים, כבר לא זוכר את החיים בלעדיה. איך אתמלא תקווה בתוך שבועיים?

מאז התחילה הקבוצה המיוחדת הזו להתאסף מידי יום, חלו בי כמה תמורות חיוביות מאוד, ב"ה. כל יום נקי שעובר הוא מתנה מרגשת. דווקא הדיבור על אופטימיות ותקווה אתמול החזיר אותי לנקודה בה נזכרתי עד כמה אני פסימי מיסודי. מאיפה אחד כמוני יכול לשאוב תקווה? האם לאדם שפל כמוני יש סיבה הגיונית בכלל להיות אופטימי?

 נזכרתי במצבים של חוסר תקווה מוחלט, ברצון אמיתי לסיים את החיים שלווה במעשים. למה אני עדיין פה בעולם?

 זו ודאי השגחה פרטית, אין לי שום הסבר אחר. ה' נתן לי עוד צ'אנס, כנראה שהתפקיד שלי כאן עדיין לא הסתיים. אולי עמוק בפנים, מתחת למעטה הציניות, בחושך הגדול הזה, מפעמת תקווה שרק מחכה להתגלות. מבקשת ממני להאמין שאפשר לחיות אחרת, טוב יותר. שגם לי מגיע.

היום שוב התחילו לעלות בי זיכרונות שקשורים בתאווה. הם לא גירו אותי, אלא דווקא העציבו.
אחר כך הגיעו כצפוי ייסורי המצפון, ואיתם השאלה שמלווה אותי מאז החלה הקבוצה להתאסף: למה, לעזאזאל, עשיתי כל כך הרבה טעויות ביודעין. שוב ושוב ושוב.
למרות שניתחתי את השאלה הזו עד דק, גם ממעמקי המצולות, היא ממשיכה להדהד בימים כמו היום.

הרי הייתי שם רק לפני 18 ימים. באותם לילות טרופים, באותם ימים מנוונים. אני מפחד פחד מוות לחזור לאותו מקום. הבנתי מההתחלה שיש סיכוי לא רע שזה יקרה. בגלל זה הייתי ציני כלפי התוכנית. בגלל זה אני מתאמץ עכשיו, וב"ה רואה פירות בעמלי.
אבל איך אפשר לדבר בלשון עבר על משהו שקרה עד לפני 18 ימים?

האם מותר כבר לכתוב ש"לא היו לי בלמים", כאילו שעכשיו יש? באיזו זכות?

דבר אחד היה ועדיין הווה בראשי: רגשות האשם. הם תמיד שם. עליהם אני לא יכול לדבר בלשון עבר, אפילו בתיאוריה.

אני זוכר מה עשיתי. זכרון הוא מכשיר עינויים יעיל. הלוואי והייתי יכול למחוק את הזיכרונות האלו, או לפחות ללמוד לחיות איתם בשלום כדי שאוכל להתפייס עם עצמי 
אולי אני מקדים את המאוחר. מקווה

כל כך קל לחשוב על סיבות למה לא אצליח בתוכנית

במיוחד אחרי שבת עמוסה במחשבות

למרות זה ואולי בגלל זה, אנסה לחשוב על סיבות למה כן

1. כי עברו 20 ימים מאז שהתחלתי  את המסע הזה.

מי ידע שאני מסוגל ליומיים בלי נפילה כלשהי?

תמיד שמעתי בקול ההיסטוריון והנביא אצלי בראש: אחד הזכיר שנכשלתי אינסוף פעמים בעבר והאחר ניבא שאכשל גם הפעם.

נתתי להם חופש לכמה ימים. בכל מקרה אף אחד מהם כנראה לא העריך שאצליח להגיע לנ"צ הנ"ל.

רק 20 ימים, נכון. אפילו לא 3 שבועות. נשמע די עלוב להתרגש מזה.

אבל גם אם חלילה אמעד מחר, אדע שה' נתן לי כוחות שחשבתי שאין בי.

גם אם חלילה אמעד מחר, אדע שאני מסוגל להחזיק לפחות 20 ימים נקיים ועבורי זה לא דבר של מה בכך

2. כי גיליתי שאני לא לבד.

יש הרבה אנשים טובים שעוברים קשיים משמעותיים באותו התחום.

אנשים שנקלעו בנסיבות שונות להרגלים רעים ולא מוכנים להשלים עם המצב הזה.

הקריאה הזו לעזרה דורשת הרבה אומץ, ומעודד לראות שיש מי שמציע עזרה ואכפת לו.

אני עדיין מרגיש לבד, אבל טיפה פחות לבד מאז שהגעתי לפה.

3. כי עכשיו אני יודע שיש מי שהצליחו

יש כאלה שהצליחו להגיע להישגים אדירים, חלקם אפילו לשנים של נקיות!

זה לא אומר שאני אצליח. ברור שיהיו מהמורות בדרך ואולי אשבר ואברח. ובכל זאת, טוב לדעת שזה ייתכן.

שבוע טוב ונקי לכולם!

שבוע טוב!

תודה רבה. כיף לקרוא את הדברים שאתה כותב.
הכלי הזה של יומן מסע, שיש כאן באתר, הוא דבר נפלא ביותר.
אותי באופן אישי זה קידם מאוד והחזיק בזמנים קשים.
מיניה לא תזוע!

מאז שנכנסתי לכאן הייתה לי תחושה שההתמודדות שלי אולי מעט שונה.
נכון, יש לי בעיה חמורה של שימוש בפורנו, אוננות מרובה, בדידות, ייאוש - על כל המשתמע מכך. אבל זה לא כל הסיפור
בעוונותי הרבים חציתי את הקווים גם לסיפוק התאוות בחיים עצמם. רמזתי על כך כמה פעמים אבל עכשיו זה על השולחן (גם אם באופן מצומצם וחסר)

כשהתחלתי לצאת עם חברה שלי החלטתי שאנסה לא לבגוד בה. החלטתי להיות נאמן (עד לאחרונה פורנו לא נכנס למשוואה ולא חשבתי על ההשלכות של השימוש בו, למען האמת. אם עלו מחשבות הרי שנדחקו לקרן זווית).
ב"ה הצלחתי. וזה היה אפילו קל יחסית

אבל הימים האחרונים היו לא פשוטים עבורי, בלשון המעטה. 
העבר הגיע לפתח הבית ודפק בדלת. בהתחלה בעדינות ואח"כ בחוזקה.
 זה שינוי מספיק גדול כשצריך לא להכנס לאתרים מסויימים וכדומה,
אבל זה קושי אחר לגמרי כשמגיע פתאום מייל או סמס ומעורר שדים מרבצם.

אני חייב להודות שהייתי קרוב לתהום, והסתכלתי עליה מספיק זמן עד שהסתכלה עלי בחזרה
אבל לא נפלתי אליה. מודה שבזמן אמת לא שיתפתי אף אחד כאן. וחבל

בסופו של דבר סירבתי, והתכוונתי לזה. וזו הקלה מטורפת 

אבל זה לא אומר שאני מרגיש טוב עכשיו
אני רק יודע שהייתי יכול להרגיש הרבה יותר רע
זה היה קרוב
קרוב מידי

אתמול והיום היו ימים לא פשוטים.
אבל מחר יום חדש

אחי היקר
קראתי את הדברים שאתה כותה והתמלאתי שמחה והערכה אליך.  כל הכבוד לך!  20 יום זה כן משהו שאפשר להתרגש ממנו,  אפילו חובה.  עשרים יום נקי!!  איזה כיף לשמוע! 
אני מכיר את התחושה של לעלות על הלב את חטאי העבר,  אבל תזכור יסוד אחד חשוב: אי אפשר לשנות את העבר,  אפשר רק להסתכל אל העתיד.  אי אפשר לשנות את מה שעשינו,  אבל אפשר לכפר על זה במה שאנחנו עושים בעתיד.  כמו שאתה עושה עכשיו:) 
עלה והצלח ידידי  תמשיך לעדכן 

עריכה: תתעלם מהסמיילי,  טעות

אחי היקר,

יש גם כאן, וגם בקבוצות 12 הצעדים, מקרים קשים של נפילות בתאווה עם שותפים ממשיים למעשה.
אני אישית מכיר סיפורים קשים מאוד. אבל גם למקרים האלה יש פתרון.
תוכל לקרוא למשל את הסיפור האישי של סוד הכניעה, שגם הוא הגיע לדברים כאלה, ונקי היום כמדומני קרוב לחמש שנים.

תודה רבה גוש פסטר וטהרני, עודדתם את רוחי 
היום שאחרי באמת נראה קצת אחרת, ב״ה.  לא נעים לי לשתף פה כי אני מרגיש ״לא יציב״ מבחינה רגשית, אבל זה בהחלט מפלט.,
למרות שחיי מאופיינים בחוסר שליטה וחוסר אחריות ואני מודה שעדיין לא התקנתי בלמים ראויים - אפשר להגיד בוודאות גמורה שהיומיים האחרונים היו יכולים להסתיים הרבה הרבה יותר גרוע. ועל כך מגיעה תודה ענקית למקום הזה

שלום חבר יקר,

אכן, ההתמודדות לא קלה. לא בהתחלה ולא בסוף... נכון שיש זמנים של הקלה, אבל זה לא שיש מישהו שמבטיח "רק תהיה נקי כך וכך ימים והכל ייעלם". יכולה להיות שנה נקיה ואז יבוא קושי, כמו שיכול להיות הפוך.

מה שאנחנו לומדים זה לא לתת לעצמנו את הלגימה הראשונה, ובמקום זה לבקש עזרה הכי קרוב שאפשר לזמן התרחשות הדברים. לא לדחות את הבקשה.

מקודם היה לי קושי של לגימה ראשונה של תאווה אמיתית. הרגשתי את הסחרור הזה, את ההתרגשות של האנדרנלין מציף אותי. בחסד אלוקים, התקשרתי לחבר ושיתפתי אותו בדיוק במה שעבר עליי. הודיתי בכך שאני חסר אונים מול התאווה, והוצאתי הכל לאור. כעת אני מרגיש הקלה גדולה.

רשימה חלקית של דברים שאני אסיר תודה עליהם:

1.      שאני בחיים

תודה לך ה' על כך שאני בחיים. היו כמה וכמה פעמים שרציתי לסיים את המסע שלי כאן בעולם. הייתה אפילו תקופה ממושכת של תכנון מדוקדק שהובילה לכמה פעולות יזומות. איבדתי חבר שנאבק בדיכאון. זה היה יכול לקרות גם לי.

לפני כמה שנים ראיתי ראיון עם אחד האנשים הבודדים ששרדו קפיצה מגשר הזהב. הוא סיפר על החרטה שמילאה אותו בשניה שכפות ידיו הרפו מהקורה בה אחז. אני כבר לא רוצה להרים ידיים.

2.      שאני בריא יחסית

תודה לך ה' על כך שאני בריא יחסית. אומנם יש לי בעיות פיזיות, אבל כמו הבעיות הנפשיות – אם לא אצביע עליהן, האדם הסביר יתקשה להבחין בהן במבט ראשון.

לא מזמן היה לי פצע ברגל והייתי צריך להסתובב עם קביים לכמה ימים. תודה לך ה' שאחר כך יכולתי לעמוד כרגיל על הרגלים, כאילו לא קרה שום דבר. אני אסיר תודה על מה שיש לי, גם אם זה לא פרופיל 97.

3.      שיש לי בת זוג

תודה לך ה' על כך שנתת לי אפשרות לתקן במקום שהרסתי כל כך הרבה פעמים. אני עומד על אדמה חרוכה ומסתכל בהתפעלות על הניצנים הראשונים אחרי הגשם. מתפלל שהפעם לא אפשל. אני אסיר תודה על כך שהפגשת אותי ביום שלישי אקראי עם מישהי שנפרדתי ממנה באחת מהתקופות הקשות בחיי. היא, מטוב ליבה, הסכימה לתת לנו צ'אנס נוסף, למרות שעדיין לא יודעת מה בדיוק קרה אז, בסיבוב הקודם.

4.      שיש לי עבודה

תודה לך ה' על כך שיש לי עבודה. בשליש הראשון של השנה האזרחית הייתי מובטל. בלי שום תוכניות לעתיד, בלי שאיפות מכל סוג שהוא. טלפון מקולגה לשעבר הוביל לראיון ולעבודה. נכון, היא רחוקה מלהיות "עבודת חלומותיי", אבל היא מעסיקה אותי לאורך היום, ומאפשרת לי על פי רוב להאזין לקבוצה הטלפונית, מה שלא יכול היה לקרות במקומות אחרים בהם עבדתי.

5.      שהפסקתי לעשן ולשתות

תודה לך ה' על כך שהפסקתי לטשטש את הכאב – ולא בעקבות התערבות של הסביבה. מי שניסה, יודע שאפשר להפיק הנאה רבה מעישון ומשתיה, אבל אני לא נהגתי במתינות. אחרי תקופה ארוכה בה גרתי לבד ושתיתי את עצמי לדעת מידי ערב, עליתי על מטוס וחזרתי לארץ. לא הייתה לי מטרה (ראו סעיף 4 לעיל), רק ידעתי שאני לא יכול להישאר בבדידות הזו יותר. כמה חודשים אחר כך הפסקתי לעשן, ב"ה (ועל כך כבר כתבתי בפורום).

6.      שיש מי שאני חשוב לו

תודה לך ה' על כך שיש אנשים שעדיין לא ויתרו עלי, למרות שהתרחקתי מהם: לא עניתי לטלפונים, סגרתי את חשבון הפייסבוק, כמעט שלא יצאתי מפתח הבית ובאופן כללי העדפתי להשתבלל ולקוות שיעזבו אותי. אולי הם ראו משהו אחר. הייתי משוכנע שהם פועלים כך משום אין להם מושג מי אני, אבל האמת היא שאולי יש בי גם צדדים נוראיים פחות.

7.      שיש בי אמונה

תודה לך ה' על כך שלא עזבתי את הדת באופן מוחלט, למרות שממש רציתי. כל כך כעסתי, שביקשתי לזרוק הכל, ואפילו ניסיתי לחיות כך בפועל בשלב מסויים. למרות הכל, עדיין הייתה בי האמונה בך. היום, בזכות הקבוצה אני יודע לתרגם את המחשבה למילים: הייתה בי האמונה שאתה לא רק מעניש, אלא גם אוהב. כמעט ויתרתי על קרבתך ומשם הדרך לוותר לגמרי הייתה קצרה.

8.      שיש לי עולם פנימי רחב

תודה לך ה' על הסקרנות והיצירתיות שטבעת בי. קל לחשוב על אינסוף מקרים בהם השתמשתי בתכונות האלה לרעה, אבל למען האמת היו גם פעמים רבות שהתכונות האלו שימשו אותי לטובה. אני מתפלל שיהיה לי הכוח להטות את המאזניים.

9.      שקיבלתי הזדמנויות יקרות

תודה לך ה' על שש שנים של לימודי פסנתר, על שיעורים פרטיים באנגלית, על ההזדמנות לטייל בעולם. לא גדלתי במשפחה אמידה, אבל קיבלתי הזדמנויות שרבים לא מקבלים. מרוב שהייתי מרוכז בעצמי ובצרות שלי, לא שמתי לב שכל הדברים הטובים האלה באמת קרו בדרך. הם באמת קרו, ובטעות קיבלתי אותם כמובנים מאליהם.

10.  שהגעתי ל"שמור עיניך"

תודה לך ה' על כך שמצאתי מקום שנותן לי כלים להתמודד, שמפגיש אותי עם עצמי ועם אחרים בזירה חפה משיפוטיות. מקום שמלמד אותי בכל יום, טוב או רע, שמתוך האפלה יכול לצמוח אור גדול.

איזה כיף. אסירות תודה. 
תודה על השיתוף וההחלמה

עוקב

אם לומר בכנות, ידעתי שזה יקרה עוד אתמול כשהייתי בעבודה ולא עשיתי כמעט כלום כדי למנוע אותה
לא הצלחתי להתרכז בכלום מלבד המחשבות על מה ואיך אעשה

למען האמת, בניגוד לעבר הרגשתי הפעם רע לאורך כל הדרך ולא רק בדיעבד.
הייתה נפילה, אבל לפחות קצרה משמעותית מהרגיל
אבל זו עדיין נפילה וזה מבאס מאוד מאוד מאוד
אני מתחיל מהתחלה. בעז"ה נעשה ונצליח

אפילוג:
תרמתי עכשיו לאתר הנפלא הזה, כמו שהתחייבתי שאעשה במקרים מעין אלו אך לא עשיתי בעבר. מקווה שאצליח בעז״ה להיות כן יותר, גם (ואולי בראש ובראשונה) עם עצמי