שלום אח יקר
מזדהה מאד עם מה שאתה כותב,
אותי זה פגש באירועים משפחתיים עם בנות דודות בעיקר, אבל תחושת התיסכול מוכרת לי מאד.
התחושה שאירועים שלא בשליטתי גורמים לי ליפול.
בקבוצות הצעדים אנחנו מסיימים את הפגישות עם תפילת השלווה שמתחילה בבקשה מאבינו האוהב - "א-לי תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם" וכו'.
זה בשבילי הבסיס להחלמתי, להזכיר לעצמי כל הזמן שאני זקוק לשלווה בחיי, וה' הטוב הוא המקור הטוב שיכול לתת לי את זה. וגם אם מסביבי יהיו לי מלא גירויים שיקרצו לי לקחת מהם 'רק קצת', עדיין ה' יכול לעזור לי להימנע ממגע איתם באופן מוחלט, ואם כבר נגעתי בהם 'קצת', תמיד אני יכול לחזור ולהיזכר בו, ולבקש את עזרתו, כי הוא יכול להוציא אותי מכל בור שאני חופר לעצמי בכל עומק שלא יהיה.
מבחינה מעשית אשתף שהמקרים היחידים בחיי שבהם הצלחתי לגרום למישהוא לשנות משהוא שהציק לי, היו כאשר ניגשתי אליו בצורה עדינה ושלווה, ושיתפתי אותו במה שמעשיו גורמים לי להרגיש, ולקחתי בחשבון מראש שיש הסיכויים שזה לא יעזור אבל אני עשיתי את ההשתדלות שלי בצורה המירבית כשזה היה בצורה של שיתוף עדין בתחושותיי והרגשות שלי ובקשה ברורה מה יכול לדעתי לעזור ולשפר את זה.
קיבלת אתגר לא קל, אבל זה סימן מאבינו האוהב שיש בך כוחות להתמודד איתו,
מתפלל שתזכה להרגיש אותם בך.
בהצלחה רבה אח יקר.