ברוכים הבאים, אורח

הריק בין הרגעים
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1
  • 2

נושא: הריק בין הרגעים 5669 צפיות

הריק בין הרגעים לפני 7 שנים, 10 חודשים #99129

בס"ד

נכנס אחרי שהיה קצרה מאוד בפעם הקודמת.
מאז נפלתי וחדלתי להיכנס. לאחר מכן חדלתי לחטוא, אולי כמה ימים, אולי שבוע, אולי יותר. אני אפילו לא שם לב, למעט ברגעים בהם התאווה מכה אבל איני יכול לקחת קרדיט על כך, התאווה פשוט כבויה יחסית לאחרונה. אולי כי גם אני כזה, כבוי או בתרדמת.
אני חש בעיקר בזבוז. בזבוז של כל מה שה' נתן לי ואיני מנצל כראוי, בזבוז של זמן ואוויר ותכלית. אני מנסה לא להתלונן על השי"ת ולבוא אליו בטרוניות על דברים שישנם או אינם רק בגללי, הוא הרי נתן לי הזדמנות ואני הבאתי את עצמי למצב בו אני שרוי. 
אני יודע שפורנו ואוננות הם אסקפיזם טהור. זה כמו לצפות בסרט, רק אינטנסיבי יותר. בזה הרגע יש בדפדפן שלי חלוקה, חצי מהטאבים פתוחים באתרים לא צנועים והחצי השני באתר הזה. כשלחצתי אנטר אחרי הקלדת הכתובת של אותו אתר ולפני שהוא נטען פתחתי טאב חדש וחיפשתי את האתר הזה. אני קורא כאן ונע בין חיזוק לייאוש. 
הרי עובדה שניתן להצליח, אבל זה דורש מאמץ כה אדיר ויום-יומי, כולל תכנון מפורט של כל יום ועירנות חסרת פשרות שאינה פוסקת לרגע. ואני לא רוצה לחיות את כל חיי כמלחמה, פותח צירים, מטהר מנהרות ונמלט מכדורים שמחפשים אותי.

מה שעצוב הוא שאני יודע שכלית שאיני חפץ באמת ברוב מה שאצפה בו במציאות, כי כשהחלטתי לנסות זאת בעווה"ר זה היה חסר את המתיקות, את הסיפוק המלא- תמיד היתה שם חרטה, אור המציאות קשה יותר, הפגמים נראים לעין והחוויה אינה שלמה. אז מה נותר? הידיעה שמה שרואים כאן הוא אשליה ריקה ועדיין רצון לדבוק בה לו מעט, כדי לברוח או להתנתק מהמציאות. מנגד הידיעה שאין (ממה שמצאתי עד היום) פתרון כשר "מתוק" יותר או לכל הפחות באותה מידה.

וזה לא שאשה מצילה מכל זה. אז לאן יש להביט? היכן האור בקצה המנהרה? אני מבין את הרעיון של לחיות את הרגע והרגע בלבד, אך כשהחשק המיידי חולף, מה נותר? המתנה לגל הבא?

אני לא בטוח שזה המקום המתאים, או הטון המתאים. אולי מה שאני כותב מחליש אחרים ואם זה לא ראוי אנא מחקו את הפוסט. פשוט א"א לכתוב את זה במקומות גלויים והייתי צריך לומר זאת.

תגובה: הריק בין הרגעים לפני 7 שנים, 10 חודשים #99132

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4252

דרכת על פצצה, אני בעבר הייתי נקי שנה ונפלתי, והיום אני נקי כ 65 יום, ואני חושב המון על זה, שמה יהיה עם החיים שלי, ואני חייב לקבל את עצמי שאני חי בסיכון, וכל יום אני יכול ללכת לעזאזל, אבל יש לי שתי ברירות, או להילחם עם המציאות וליפול כל תקופה, או לקבל את המציאות ולעשות כל יום פעולות של התכנית, ולזכות לעוד יום נקי, מתפלל לכוח להתמקד ביום הזה, ולהיות מחובר לחברים ולקבוצות ולזכות לעוד יום נקי,
בכל מקרה, הגעת למקום מציל חיים, מוזמן לשתף ולשאול ולהגיב, נשמח להיות איתך בהמשך הדרך בקשר.

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: הריק בין הרגעים לפני 7 שנים, 10 חודשים #99133

  • אסיר יצרי
  • רצף ניקיון נוכחי: 412 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 383
אח יקר! בוא איתנו. בלי לחץ...
אין כדורים שורקים. אין מנהרות. יש הר. ההר הוא פה אם תחליט לטפס עליו ואם לא. אי אפשר לנצח הר. כל מטפסי ההרים יגידו לך. המאבק הוא נגד עצמך בעיקר. בחולשות. בפגמי האופי. ככה זה בטיפוס הרים.

עכשיו ההר נראה לך עצום. מי שכבר הגיע לפסגה אומר שזה לא נורא בכלל...

חז"ל אומרים לנו שעתידים הצדיקים לראות את יצר הרע כהר גבוה ולרשעים הוא יראה כחוט השערה. כי אלה טיפסו ואלה לא ניסו בכלל.

אני אומר לך בוא תנסה. תנסה לחוות את חווית הניקיון. אם תאהב תישאר.
תתחבר לחברים. תשתף. תקרא. תייעץ. תתייעץ. תתפלל. תתעסק בהחלמה. פתח לו פתח. בטח עליו והוא יעשה.

אוהב אותך.
ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל היכל קודשך.
נערך לאחרונה: לפני 7 שנים, 10 חודשים על ידי אסיר יצרי.

תגובה: הריק בין הרגעים לפני 7 שנים, 10 חודשים #99135

  • lglg
  • רצף ניקיון נוכחי: 2 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 122

קודם כל אני מרגיש שכתבת את הדברים האלה מתוך הראש שלי, וואו.
אני כאן כחצי שנה ועוד לא לגמרי מבין מה אני עושה כאן, עוד אין לי דרך ברורה, ובכל זאת אני מצליח לשאוב מכאן כוחות אדירים. אני מרגיש שמה שלא יקרה לטובה מעכשיו והלאה עם ההתמודדות הזאת זה בזכות האתר הקדוש הזה.
שוב, אין לי שום כלי להציע לך,
אבל המלצה אחת - תישאר. 

הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם          נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ
אָנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָה    בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוָךְ
אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא     וְהָיְתָה לָךְ שִׁפְחַת עוֹלָם


"ידע, רצון ומסירות, יהפכו את הבלתי אפשרי לאפשרי" (אברהם ארנן).
פרק א.
את פרק ב אני כותב כעת. בעזרתכם.

תגובה: הריק בין הרגעים לפני 7 שנים, 10 חודשים #99136

ראשית, תודה רבה על התשובות

אבי,
בדיוק מהעניין הזה אני חושש (לא בטוח שזו המילה הנכונה. יותר חש לאות, חוסר רצון להיאבק בכל רגע). לחיות כמו בדור המדבר, עם הקצבה יומית, זה אולי יותר ממה שאני יכול להכיל כרגע. אולי לא וזו סתם עצת היצר, איני יודע.


אסיר יצרי,
אתה צודק, ההר שם בין כה וכה. ואני מאמין בשלושה עשר עיקרים (לפחות תיאורטית, בפועל אני לא חי על פיהם אחרת לא הייתי כאן...) ויודע שיהיה שכר ועונש. העניין הוא שזה נושא שאני נאבק איתו מגיל צעיר מאוד, היו תקופות שזה היה מאבק שגבה מחיר פיזי ומנטלי לא נמוך. זה לא שלא ניסיתי. כמובן שאיני בא בטרוניה להשי"ת, יש אנשים שיש להם צרות אמיתיות רבות וחמורות בהרבה משלי, כאלו שהיו מתחלפים איתי בשמחה רבה במצבם ועדיין שמחים בחלקם.
אני זוכר שישבתי בשיעור וסופר על אברך עילוי שלמד יום שלם בכולל ונאלץ לעזוב עקב צרכי פרנסה. מאז הוא למד רק חצי שעה-שעה ביום וגם זה במוח עייף ולא מאוד מרוכז. הוא הגיע לאחד מגדולי ישראל ובכה על מצבו ועל כך שהוא רוצה ללמוד כמו פעם. אותו גדול ענה לו "מאין לך שהשי"ת רוצה ב12 שעות לימוד שלך בנחת? הוא רוצה שתלמד חצי שעה-שעה במסירות נפש".
ואני מודה שחובה וצריך להתבטל לפני בורא עולם כי הדרך שהוא מתווה היא הנכונה. פשוט הפגם שלי באמונה יוצא נגד זה, לא רוצה להמשיך להיאבק כך כל הזמן. השאלה היא האם זה באמת נהיה קל. אני יודע שכמו כל התמכרות, כל מי שנע עד כדי כך לקיצוניות אחת צריך להישמר יותר מאחרים כל הזמן, אני פשוט מנסה להבין עד כמה זה משמעותי. זה מרגיש כאילו אם מקבלים את העול הזה (שהוא חלק מעול מצוות, כמובן) זה להוסיף מטלה משמעותית לכל יום ויום, כל רגע ורגע, מבחינה מנטלית וכן מבחינה לוגיסטית. וזה מרתיע אותי. 

lglg,
תודה, אשתדל.

תגובה: הריק בין הרגעים לפני 7 שנים, 10 חודשים #99141

  • צריך חבר
  • רצף ניקיון נוכחי: 927 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 598

אכן כן לא נראה לי שיש סוכריה כשרה שיכולה להחליף בקלות את ההתמכרות 
אבל אני חציתי לא מזמן את גיל ה-40 
ואני עם התאווה יותר מ3 עשורים וגם אני לא האמנתי שיכול אוכל לה 
אבל הנה אני עובר בימים אלו כחצי שנה של נקיות רגע לא להתלהב זה לא רצוף אבל בחצי שנה האחרונה נפלתי אולי 5 פעמים ולאדם שנפל כל יום כמה פעמים ביום זה דבר מדהים
ופתאום אני מתחיל להנות מריחות חדשים דיבורים חדשים
והתאווה לא נעלמה מדי פעם היא מזכירה לי שהיא כאן 
ואני יודע שכשאני לא מתמיד בפעולות הקטנות היא מתקרבת וכיום יש לי כבר מה להפסיד 
לא זה לא ה-100 ימים שאתה רואה ברצף הנוכחי זה את השינוי שחל בי ככול שהיא מתרחקת מחיי 
תבוא תנסה ותאמין לי יהיה הרבה יותר טוב 

תגובה: הריק בין הרגעים לפני 7 שנים, 10 חודשים #99149

  • אסיר יצרי
  • רצף ניקיון נוכחי: 412 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 383
אני חושב שאחד הדברים הבסיסיים שלמדתי פה זה לפרק את המשימה הענקית הזאת לתתי משימות. כל יום הוא משימה בפני עצמה. יש כאלה שכל שעה בהתחלה זו משימה בשבילם...

הרי זו עצת היצר לדמיין עכשיו את כל החיים במאבק מתמיד. אני זוכר שבאתי לישיבה כשהייתי צעיר ונדהמתי מכמות הספרים והיקף החומר. זה אינסופי. זה מייאש. אמר לי בחור ישיבה אל תחלש דעתך. תתחיל. לא עליך המלאכה לגמור.
גם כאן היצר מנבא לך מאבק יומיומי קשה מנשוא.

בפועל, ההפך הוא הנכון. הרי במצב הנוכחי שלך היום אתה במאבק יומיומי. רוב הזמן אתה מנסה להימנע משימוש ולשמור על העיניים. בפועל אתה נופל מדי פעם וזה מביא איתו מפחי נפש. במקום למגר את התופעה אחת ולתמיד כמו שאנשים הצליחו כאן אתה שוקל להמשיך לשחק במשחק הבלתי נגמר הזה.

מה היית מעדיף לו היית ראש הממשלה? עימות אלים עם חמאס כל שנתיים? או לתחזק שלטון צבאי בעזה?
לקחת כדור כל יום? או להתפנות למיון כל כמה חודשים?

ברור שנקיות דורשת כוחות והשקעה ומאמץ. וגם ברור שעם הזמן זה יפחת לרמה של תחזוקה. אבל האלטרנטיבה גוזלת פי כמה כוחות. נכון, היא נותנת הנאה רגעית. אבל הסיפוק שהנקיות נותנת לא יסולא בפז.

אוהב אותך אח יקר
ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל היכל קודשך.

תגובה: הריק בין הרגעים לפני 7 שנים, 10 חודשים #99170

  • יש_סיכוי
  • רצף ניקיון נוכחי: 2769 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 103
רק ככה על קצה המזלג
עשיתי דרך ארוכה בכמה חודשים האחרונים בפרט ובכמה שנים האחרונות בכלל והייתי רוצה לשתף אותך..
בהתחלה שהתחלתי ברצינות את התוכנית אז באמת היו לי כמה ימים או שבועות שהיה לי מאוד קשה ברחוב ובכל מקום שהייתי בו.. אבל לאט לאט למדתי איפה להיזהר ואיפה אני לא רוצה להיות אלא אם כן אני חייב ומה הם הפעולות שאני צריך לעשות.
חיי מאז רגועים בהרבה מאי פעם המלחמה היא אומנם יומיומית אבל המלחמה של אם כן ליפול או לא ליפול בתוספת איך ומתי היה הרבה יותר מלחיץ וכואב היום עם הפעולות הכל פחות או יותר מסודר ורגוע
אבל בשביל להגיע לזה צריך להגיע למקום מסיום משום של הבנה שאני לא יכול לבד מקום שהגיע הזמן לנסות משו חדש..

לשמוע לאלה שעברו בדרך לפני והצליחו אלה שכבר במשך כמה וכמה שנים נקיים או כאלה ששמעו מהם וגם נקיים במשך הזמן שהם מקשיבים להם מתוך כניעה והבנה שבלי זה אני עצמי הייתי ההוכחה שאני לא יכול ואני חושב שרוב או אולי כל מי שכאן הוא הוכחה מוצקת לכך
להגיע למקום הזה לפעמים צריך להפסיד הכל או לפחות להבין לעומק שזה יהיה התוצאה אם לא נעצור כאן

אני מאחל לכל מי שאני אוהב שיגיע להבנה הזאת כמה שיותר מוקדם כי מניסיוני וניסיונם של אחרים זה הדרך היחידה להצליח אם יש רצון להגיע לפעמים שיחה טובה עם חבר שעבר את התחושה אפשר להגיע לזה ולפעמים צריך פשוט לסבול עוד עד שמגיעים לשם אבל שוב מנסיוני זה כלי מספר אפס להצלחה בתכנית...

אלי. אני מעמיד עצמי לרשותך לבנות איתי ולעשות עימי ככל שתחפוץ. שחרר אותי מכבליי כדי שאוכל להיטיב למלא את רצונך. הסר מעליי את הקשיים שלי, כדי שהניצחון שלי עליהם יהווה עדות לאלו שאעזור להם, לכוח, לאהבתך ודרך חייך. מי יתן ואעשה את רוצנך תמיד.

תגובה: הריק בין הרגעים לפני 7 שנים, 10 חודשים #99171

  • קדימה הלאה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 538

אסירות תודה קורים ניסים בתוכנית
שיהיה לך עוד יום נקי

תמיד אשמח לעזור! ניתן לשלוח הודעה פרטית במקרה שצריך..

תגובה: הריק בין הרגעים לפני 7 שנים, 10 חודשים #99183

אסיר יצרי,
אתה צודק מאוד. איאחז בצורת החשיבה הזו.

ודווקא עכשיו צצים כל הנסיונות מחדש, קולות מהם החלטתי להתנתק מחפשים שוב קשר. ודווקא שם, במה ש(אני תופש לכל הפחות כ)חמור יותר, קל לי יותר לומר לא.
אני מצפה לתשובה בנושא שמאוד קריטי עבורי ואני שומע את הקולות בתוכי שנבנים לכדי "אם X לא קורה, אני פשוט משחרר". זו כאילו מעין מחאה שלי כלפי ה'. או מרד, אם מסתכלים על זה בצורה שונה. למרות שאני יודע מנטלית שזה אסור, כשאני בתקופה קשה וחש שלא נענתה בקשה גדולה כלשהי אני כביכול מוריד את רמת שמירה שלי על העיניים והיסוד. ברור לי שזה זמני לחלוטין ולא אמשיך לוותר כל הזמן, אבל לא מצאתי עדיין דרך לבטא או להכיל את תחושת האכזבה או הכאב בצורה אחרת. מה אומרים למי שיודע הכל, בוחן הכל, תמיד צודק בצורה מוחלטת שקובע מה שמנוגד למה שאתה תופש כנצרך ו/או חיוני?
"אם אסק שמיים שם אתה ואציעה שאול הנך", אין לאן לברוח או מישהו אחר לבקש ממנו, אז מה עושים?
עבורי זהו מעין מפלט זמני להכיל את הסערה הזו. אני יודע שזה נשמע בדיוק כמו מה שאלכוהוליסט או נרקומן אומרים, אני מודע לעובדה שייתכן ואני פשוט מכור ולא מודע לכך, אם כי אני חושב שזה פחות צורך פיזי ויותר נפשי אצלי.  

תגובה: הריק בין הרגעים לפני 7 שנים, 10 חודשים #99186

  • אסיר יצרי
  • רצף ניקיון נוכחי: 412 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 383
אני אתייחס קודם לסוף דבריך.
דקרת את הנקודה. מכור. קשה לקבל את זה. אבל זו המציאות. מה שאתה מתאר עבר עליי בדיוק. כל פעם שהייתי מאוכזב מהקב"ה. מהמציאות. הייתי בורח לסם הזה. ההסבר שנתתי לעצמי היה שזו הדרך שלי לבטא כלפי שמייא את חוסר שביעות הרצון שלי ממה שקרה או לא קרה.
אבל בעצם זו הייתה הדרך היחידה שידעתי להתמודד עם קשיים. עצוב. עלוב. פתטי.
אבל כל הסבר אחר לא מתקבל על הדעת. בדיוק כמו שתיארת.
אני מקבל יסורין. כועס על הקב"ה. מאונן.
רגע, מה?! אבל זה רק יביא עליך עוד ייסורים!

לברוח מהתפקיד שלך. מהקב"ה. אי אפשר. תקרא את ספר יונה. אפשר לשחק קצת תופסת. אבל זה לא נעים.

אז איך מתמודדים עם קשיים? אלכוהול!
סתם:stuck_out_tongue_winking_eye:. שיחה עם חבר. ריצה או הליכה זה יכול להרגיע. תפילה. מוסיקה. ים. טיול.

זה שיש לך ניסיונות רבים עכשיו זה טבעי כי אתה מנסה להפסיק. זה שאתה מצליח להגיד לא לדברים החמורים זה רק בגלל שלא התמכרת אליהם.

שבוע טוב ונקי. תמשיך לשתף פה. תראה נפלאות בע"ה. אוהב אותך!
ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל היכל קודשך.

תגובה: הריק בין הרגעים לפני 7 שנים, 10 חודשים #99199

האמת היא שלו הייתי מגלה בוודאות שאני מכור (מה שמאוד ייתכן, זה משהו שאני לוקח איתי מגיל צעיר מאוד ובעתות נפילה יכול להיכשל פעמים רבות במס' שעות מצומצם. פעם זה היה נחשב עבורי מקור לגאווה מטופשת או יתרון, היום אני רק מבין את הבור אליו הכנסתי את עצמי אז) זה לא בהכרח היה משהו שהייתי מדחיק.

בעניין האלטרנטיבות כגון טיול, אימון, מוזיקה, או צפיה/ קריאה במשהו אחר, אלו דברים שניסיתי. אפילו ק"ש ולזכור יום המיתה לא תמיד עוזרים. בד"כ ברגע שהגעתי לנק' כלשהי- מעין מסה קריטית של תאווה, זה כאילו משקל שרובץ ולא מרפה עד שאני נכנע לו היוא יכול להמתין שעות ארוכות כשאני עסוק במשהו אחר ואז לשוב באותה עוצמה לפחות, אא"כ קורה משהו דרסטי שמנתק אותי לחלוטין לפרק זמן ארוך דיו. 
האבסורד הוא שעצב הוא בד"כ הדבר היחיד שמנטרל את ההשפעה הזו, אבל הוא גם זה שיוצר אותה בשלב מסוים. אין לי מפה ברורה של הטופולוגיה המנטלית שלי בהקשר הזה. ולא מצאתי עדיין אלטרנטיבה ריאלית מבחינתי שיכולה לענות על הצורך לבטא את הכאב והאכזבה האלו. להתפלל שוב? היו כבר פעמים בהן פשוט דיברתי עם ה', צעקתי, איימתי, התחננתי, אבל בסופו של יום אני יודע בראש שאלו סתם מילים כי הוא שופט צדק ואם זה כך זה מה שהוא קבע שצריך להיות ואני צריך לחיות עם זה או להתפלל חזק יותר. כיוון שאין לנו נביא, זה מביא לעוד תפילות ושוב התרסקות והתסכול רק הולך וגובר. בשלב מסוים אני חייב למצוא ביטוי כלשהו, אפיק לבטא את אותו תסכול, ולא משנה כמה ארוץ, או אתאמן, או אשקע במשהו אחר, זה עדיין אצור בי ומכרסם בי מבפנים.
בעיה נוספת שלי היא שאני שונא לדבר על עצמי. אף פעם לא הייתי טוב בשיתוף בעיות, רגשות וכו'. אני גם לא מאוד מחבב את עצמי, אז כשממקדים בי את הפוקוס זה מתגבר. 
אין בשום דבר ממה שכתבתי כדי לבטא הצדקה לאוננות או ז"ל, חלילה. צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי. זה פשוט תיאור של המציאות שלי.

תגובה: הריק בין הרגעים לפני 7 שנים, 10 חודשים #99208

  • יהודי5
  • רצף ניקיון נוכחי: 1351 ימים
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 70

מחפש_תשובה 
חבר יקר
תרשה לי לומר לך שחבל על הזמן שעובר
גם אני התלבטתי הרבה זמן האם אני מכור ???
התמודדתי המון שנים. באמצע היו לי תקופות נקיות של חודשים ואפי' שנים. הבטחתי לעצמי שיותר אני לא עושה את זה. עשיתי המון פעולות. והיום אני פה.
תחליט תחזיק חזק בחברים הטובים שיש כאן. 12 צעדים והחלמה.
רק להיום
אוהב
יהודי

תגובה: הריק בין הרגעים לפני 7 שנים, 10 חודשים #99211

  • אסיר יצרי
  • רצף ניקיון נוכחי: 412 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 383
1. לגבי ההדחקה. אל תהיה בטוח. זה דווקא דפוס מוכר של מכורים. נכון. זה הלם. אבל תבין שפורנו זה חומר ממכר. אתה נורמלי. כמו שאם היית מעשן היית מתמכר לניקוטין. פשוט נקלעת לזה.
2. ההוכחה הכי טובה להתמכרות זו העובדה שלא הצלחת להפסיק לבד גם כשממש רצית. מבחינתי ההוכחה הנוספת זו העובדה שהייתי נופל גם ללא תאווה בלי שום הסבר רציונלי. דווקא אחרי לימוד תורה והתעלות. גם כשאני מסופק מינית לחלוטין בהיתר.
3. עצם זה שכל התרגילים הרגילים נגד היצר הרע לא עזרו רק מחזקים את הטענה. כי זה לא התאווה שמפילה אותך כל פעם מחדש. אלא ההתמכרות. אפשר לומר אפילו שלא היתה לך בחירה עד היום.
4. כל מה שהצעתי בסגנון התפילה, התעמלות, מוסיקה, טיול וכו' זה לא על מנת לנצח את התאווה. אלו הדרכים הטבעיות להתמודד עם הקשיים במציאות כשאין לך את הבריחה לשימוש בסם. ברור שאלו לבד לא יכולו להחלים ולגמול אותך. אלא תפקידם לתמוך בתהליך. הם האלטרנטיבה הטבעית למה שהסם סיפק לך.
5. לגבי העצבות, גם לי זה לא לגמרי ברור. כי כשאני בדאון זה עולה כפתרון המיידי לבעיה. מאידך, בתקופה שהייתי בדיכאון טוטאלי באמת לא היה לי חשק לזה בכלל. יכול להיות שברמה נמוכה זה גורם נפילות. אבל ברמה גבוהה זה פשוט מכבה אותך.
6. הטענה שכביכול אם התאווה תקפה אותך זה רק עניין של זמן עד שתיפול זוהי פרופגנדה שקרית של היצר הרע. עובדתית אם תחזיק מעמד ולא תיפול הגל יחלוף. זה אני אומר לך מניסיון אישי. גם אני חשבתי כמוך והתבדיתי.
ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל היכל קודשך.
נערך לאחרונה: לפני 7 שנים, 10 חודשים על ידי אסיר יצרי.

תגובה: הריק בין הרגעים לפני 7 שנים, 10 חודשים #99215

אני אוהב אותך מאוד מחפש תשובה יקר.
אתה כותב כל כך יפה את מה שעובר עליך ומתאר בפשטות ובכנות את הפחד הגדול של כל מכור קלאסי, שאולי שום דבר לא ימלא אותך חוץ מהתאווה, שאין לך שום סיכוי במצב של קושי להישאר נקי.

אני יכול לתאר לך את מה שאני חוויתי שם, התכנית מציעה לנו משהו הרבה יותר עמוק וסוחף מלומר לנו לא לאונן יותר, התכנית מציעה לנו קשר חדש עם אבא אוהב וזה ממלא אותי הרבה יותר ממה שהתאווה הציעה לי, זה לא קרה מיד, זה לקח תקופה של נקיות שבה הייתי צריך כל יום להיכנע ולעשות פעולות בשביל להישאר נקי כי ידעתי שמה שלא יהיה לשם אני לא יכול לחזור, כי זה היה יותר גרוע מהכל.
אבל היום יש לי חוויה רוחנית שממלאת אותי והאובססיות לתאווה עזבו אותי לחלוטין רק להיום, זה לא שאין לי תאווה, אוהו יש לי, אם אני רק יפעל על זה דהיינו מבטים, פנטזיות או כל דבר אחר שקשור לתאווה, זה יגמר לא טוב, אבל אני לא אובססיבי לתאווה, אני לא צריך לחפש תאווה שתמלא לי את החור בלב, יש לי קשר עם חברים ועם אלוקים והוא ממלא אותי בלי סוף.

גם בזמנים של קושי, בימים האחרונים אני חווה קושי בל יתואר עם אשתי, כל הקושי עם המציאות של לחיות עם מכור בבית התנקזה לימים אלו, ואני מבטיח לך שאני לא הייתי מוותר על אף יום קשה כזה, כי הגדילה שלי מהסיטואציה הזו היא אסירות תודה ענקית.
אין סיכוי שהייתי יכול להתמודד עם כזה דבר בעבר, תמיד או שהייתי מאונן ומפרנן את עצמי לדעת, או שהייתי נכנע עשר צעדים אחורה כי לא יכולתי לשאת קושי של אשתי כנגדי, כי מה יהיה בלילה? ...

הנקיות נותנת לנו מתנה עצומה, יכולת להתמודד עם קשיים ולצמוח מהם.

תצטרף לקבוצות והחיים שלך ישתנו, מבטיח לך.

  • עמוד:
  • 1
  • 2
זמן ליצירת דף: 0.63 שניות

Are you sure?

כן