ברוכים הבאים, אורח

כותב בפעם הראשונה בחיים
(0 צופה) 

נושא: כותב בפעם הראשונה בחיים 7526 צפיות

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים #132719

היום קצר והמלאכה מרובה, יש לי רק כמה דקות אבל רציתי לשתף אתכם במשהו מאוד מצחיק שקרה לי היום...
הבן שלי עמד לידי בזמן שאני קורא באתר את התגובות המרגשות שלכם ואת הכתיבה של אנשים אחרים, ופתאום הוא אומר לי: "אבא מי צריך להביא לך שלושים שקל?" בהתחלה לא הבנתי מה הוא רוצה ואז הוא מצביע על המטבע שיש בצד של האתר ואומר לי של מי המטבע הזה? עמדתי נבוך לרגע ולא ידעתי מה להגיד לו. להסביר זה לא אפשרות, ועדיין צריך להתמודד עם השאלה.
הבושה שהרגשתי מצד אחד הייתה גדולה, כל השנים וכל הזמנים האלה.
מצד שני 34 ימי הצלחה זה מטורף במושגים שלי, אז לפחות מהכיוון הזה יש לי גאווה.
עמדתי ביעד שלי כבר כמה פעמים- בהתחלה רק לשרוד את היום, 
אח"כ שבוע,
אח"כ 20 יום שזה היה השיא שלי.
אח"כ חודש,
וברוך ה' כרגע היעד הוא כמובן לשרוד את היום אבל עם מבט לפרשת יתרו שם עם ישראל מקבל תורה.
וכמובן נקווה אח"כ לעבור את שבוע חטא העגל בלי חטאים נוספים.
אז זהו אמרתי לבן שלי שזאת מתנה שקיבלתי על זה שהצלחתי לעמוד במשימה שלי. כמו שהוא מצליח לעמוד במשימות שלו והוא מקבל פרסים.
הוא דווקא אהב את הרעיון.
שיהיה שבוע טוב ובשורות טובות,
המתגבר 

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים #133054

בוקר טוב לכל החברים,
אני קצת מתבייש לכתוב כאן, לא קצת המון.
אומנם אני עומד על 43 יום נקי ללא הוצאת זרע לבטלה, אבל.
אויי הבושה, אבל אתמול בלילה היה לי ערב לבד, ההרדמה של הילדים הייתה קשוחה וב8 וחצי בערב ישבתי על הספה וראיתי לי סדרה במחשב. ואז הרגשתי את הרצון המטורף שכבר הספקתי לשכוח עולה ועולה ופשוט מכריח אותי לראות דברים לא צנועים.
נלחמתי, באמת שנלחמתי והמשכתי להילחם ודחיתי את זה עוד עשר דקות עוד רבע שעה. אבל אז פשוט נגמרו לי הכוחות.
נפלתי הכי עמוק בחודש וחצי האחרון. 
חודש וחצי לא הסתכלתי על אישה במבט של תאווה.
בשבת האחרונה הייתי במקום שיש שם את התאווה הכי גדולה שלי בשנה האחרונה, אישה מסויימת שלצערי יש לי תאווה גדולה מאוד אליה, אבל כל פעם שאשתי מציעה ללכת אליהם אני לא יכול להגיד לה אני לא רוצה כי האישה שם גורמת לי להרהורים ואני חושב עליה ועוד.
לכן אנחנו כל תקופה מסויימת הולכים לשם ועד עכשיו כמעט כל פעם שהיינו שם נפלתי קשות גם במחשבות גם בדמיונות שהאישה הזאת איתי וגם בלראות סרטים שמזכירים לי את האישה הזאת.
אויי איזה בושה בחיים לא דמינתי שאכתוב את זה. אבל אני מאמין בכתיבה ואני מאמין שזה עוזר.
הצלחתי, בשבת הצלחתי בגדול, דחיתי את המחשבות עוד לפני שהגיעו, לא הייתי לבד עם האישה הזאת, ועברתי שבת בקדושה מלאה.
ודווקא אחרי השבת הזאת ודווקא רגע לפני סיום תקופת השובבים, שהצבתי לעצמי כמטרת ביניים. דווקא אז בא אתמול.
אז מה היה כבר אתמול?
ישבתי במשך 40 דקות מול המחשב ועברתי מסרטון לסרטון, נהנתי ממה שאני רואה, והגעתי כמעט עד הקצה. אבל בזכותכם הצלחתי לעצור. לא הייתי מסוגל לקום בבוקר ולכתוב נפלתי, פגמתי...לא הייתי מסוגל להרוס את הרצף המטורף שלי.
אני לא יודע איזה השלכות יהיה למה שהיה אתמול. אני לא יודע אם עכשיו האצבע על המקלדת תיהיה קלה יותר. ואני מקווה שהיצר לא יתחיל לנגן לי "גם פעם שעברה הצלחת לראות בלי לפום, אז קדימה שוב!"
אני לא יודע מה לעשות ואיך להתקדם מפה.
מצד אחד אני מרגיש גיבור שכבשתי את היצר וניצחתי ולא פגמתי. מצד שני איזהו גיבור הכובש את יצרו לא את פגימתו. ואתמול לא כבשתי את היצר.
בינתיים אני כנראה אאלץ להסתפק בזה שאני עדיין לא גיבור, אבל גם לא חלש. אני חזק ויש לי עוד הרבה עבודה להתחזק עוד.
אני אומנם ברמה 5 של גיבור כוח עושה דברו, אבל אולי זה המטרה זה היעד..
אוהב אתכם ומעריך את כל העזרה שלכם,
המתגבר...

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים #133056

  • מנסה ומקווה
  • רצף ניקיון נוכחי: 4 ימים
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 22

אתה לא מבין כמה אני מתחבר לכל מילה ממה שכתבת. גם אני כמעט באותו מצב כמו שלך. לא נשאר לי אלא לחזק את ידך, ושתקח את ההצלחה הזאת למקום הכי טוב שיכול להיות. לדעתי זה שהצלחת להישאר נקי זה הישג לא מבוטל, קח את זה לעזרה לפעם הבאה שזה יתקוף אותך. 

את הפוסט שכתבת אני הייתי יכול לכתוב בדיוק עם טיפה שינויים קוסמטיים בסיפורים אבל אותן תחושות ואותן בעיות. בעז"ה אחי מתגברים ועוברים משברים כאלה! 

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים #133059

  • צורצור
  • רצף ניקיון נוכחי: 721 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 333

וואו! איזו גבורה!
על הכתיבה, על השיתוף
על ניצחון על היצר ברגע האחרון
על הניצחון שבאת וכתבת (הרבה פעמים זה רגע הניצחון. מכאן אתה כבר אחרי הגל הזה)
והכי,
על זה שאתה לא נופל ברוחך, ומרשה לעצמך להודות באמת... שאתה חזק. כן. אתה חזק. אל תחליש את עצמך.

ועם זאת אתה עם המודעות שאתה לא חסין. וזה יפה.

אני נזכר במשהו שלמדתי מפורטיפיי (נזכר בלי לדעת מה בדיוק קשור לכאן):
כשהתאווה מגיעה, צריך להאמין שהיא גל והיא חולפת - הגוף לא באמת יודע להשאר לנצח במצב של תאווה.
כשהגל מגיע צריך לדמיין שאתה מסתכל מהצד וממתין בסבלנות שהוא יחלוף (ואני מוסיף, שהוא יכול לחלוף גם בקטע רע, כי יש גלים גבוהים מידי, אבל גם הם חולפים. זאת תוספת שעוזרת לי להתמודד עם חוסר האונים).

ונחזור לעניין,
מאחל לך לא להאמין ליצר גם אם הוא יטען לך שמותר לך לראות פורנו כי עובדה שלא תיפול.
הנסיון של אחרים אומר שלפעמים באמת גם בפעם השניה מצליחים לא ליפול ולפעמים לא.
וגם אם לא מאפסים את הספירה, ברור שצפיה בפורנו היא נפילה.
ויש כאלה שכן מאפסים (לא ממליץ לך לאפס בלי להתיעץ באופן אישי עם מישהו. לא כדאי להגדיר אתגר גדול מידי).
אני לא רוצה חלילה להחליש.

אני מאמין בך!
אתה עשית התקדמות גדולה מאוד מאז שהצטרפת לפורום, ואתה תמשיך להתקדם גם אם מידי פעם יש ימי ירידה.
תמשיך לשתף! כיף לקרוא את הגבורה שלך!

לא עוקב אחרי שרשורים שכתבתי בהם. אם אתם רוצים שאראה את התגובה שלכם, כתבו לי בפרטי.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים #133087

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 184 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2065
ממש מזדהה

עם המצב

אוהבים גדול

חיבוק גדול

אני גם השבוע כמעט נפלתי בפורנו אחרי איזה 3 וחצי חודשים שאני נקי מהגללים האלה...

הכלל צריך להיות "רק להיום"

ולהיות ב"קבלה" - זה טבעי, לא להיכנס ללחץ ולסרטים (תרתי משמע)...

אוהב אותך צריך אותך

ממליץ להגיב לשתף בפורום....

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים #133095

תודה רבה לכל החברים על העצות ועל התמיכה.
אני קצת קצר בזמן אבל בכל זאת היה חשוב לי להגיב לכם.
לגבי ההודעה של בגתן, שם מקורי לתקופה בה אנו נמצאים.
העצה שאתה מייעץ לי היא ההפך הגמור מבגתן המקורי. הוא רצה להרוג את המלך,
ואתה מנסה לעזור לי להתקרב למלך.
אכן בעית התפילה היא בעיה קשה אצלי. לפני חודשיים חשבתי שבגלל שאני כולי טומאה וכל הזמן אני פוגם אז הלב שלי התקרר.
האשמתי גם את הקורונה שאני לא יכול ללכת לבית הכנסת, אבל בפועל זה אחד הקשיים שלי.
אבל בפועל גם עכשיו אחרי 43 ימים של טהרה עדין התפילה לא באה לי בקלות, יש ימים שאני נלחם להניח תפילין. ויש ימים שלצערי אני אפילו לא מניח בכלל.
זה בושה גדולה אבל אני לא יודע למה אני מנותק מזה. 
האבסורד הכי גדול הוא שאני יכול לשבת ללמוד שעתיים תורה בבוקר אבל להניח תפילין ולהתפלל שחרית פחות נחוץ לי...
אם יש למישהו הסבר הגיוני לעניין הזה אני אשמח מאוד.
שוב תודה על כל התמיכה ועל כל החיזוקים, אתם באמת הכוח שלי להמשיך.

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים #133098

  • קדימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 371 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 494

ממש מזדהה,
עם התחושה של הקושי בתפילה,
גם אנוכי ממש מתקשה בעניין,
לדעתי הקטנה הקטע שאתה יכול ללמוד אבל לא להתפלל,
מגיע שבלימוד יש לך סיפוק והנאה,
ובתפילה אתה תולה את ההנאה לפי המצב הרוחני שלך,
זאת אומרת,
בזמן נפילה,
אתה מרגיש איך אפשר שאני יתפלל?,
בלימוד אתה אומר,
הפוך, הלימוד מטהר אותי.
תמשיך לשתף חבר יקר,
אתה אלוף.

נערך לאחרונה: לפני 3 שנים על ידי קדימה.

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים #133101

  • עשר שמעון
  • רצף ניקיון נוכחי: 406 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 863

בעניין התפילה. אני מזדהה מאוד ! גם אצלי יש שם קושי עצום!
לא יודע הסברים וטעמים! 
אצלי עובד לקבל טתעצמי את הקושי שלי, ולא להלחם בכוח. 
לאט לאט עם החזרה לשפיות אני מאמין שאלוקים יחזיר לי את היכולת להתפלל אליו, 
המון חברים וותיקים סיפרו שהצליחו לחזור לתפעלה בשלב מתקדם של ההחלמה (בצעד 11 התכנית מדברת על חזרה לתפילה הדתית)
יש ברץ חבר וותיק שהוא משגיח בישיבה, אדם דתי מאוד מאוד מחנך נפלא ומיוחד, שמספר שרק לאחרונה אחרי שנים רבות הוא מצליח להתפלל שוב,
ורק להיום אני רוצה לקבל את הכוח הנסיון ווהתקווה דל חברים וותיקים. 

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים #133103

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 184 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2065

גם אני בענין התפילה מאד קשה....

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים #133151

  • קדימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 371 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 494

מצטרף לתמיהתך על בגתן,
על הסיפור הפורימי,
נמשיך יחד לעוד שבוע של עליה,
אתה אלוף מתגבר.

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים #133159

  • בדרך אליך
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 36

המתגבר אשריך על המאמצים והעבודה!
נראה שיש לך ניסיונות לא פשוטים.. גם עם הקימה בבוקר וגם מידות לא טובות שאתה חושב שאתה מוצא בעצמך
בעניין הזה לדעתי דווקא הבושה זה הדבר הכי טוב שיש והייתי מאחל לעצמי להתבייש כשאני לא בסדר. אם אנחנו מתביישים כשאנחנו לא בסדר לדעתי זה רק אומר שהראש שלנו נמצא במקום הנכון והגישה שלנו לדברים טבעית ונכונה.
כולנו פה איתך תומכים בכל שלב מקווים ומאחלים לשבוע מוצלח וטוב! אוהבים 

ובקשר למה שבגתן כותב פשוט תתעלמו מזה לצערי הוא חושב שאנחנו פה משחקים משחקים ובא כדי להתלוצץ /:

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים #133162

בוקר טוב חברים ושבוע נפלא.
עוד יום שהצלחתי לקום ולהספיק כל כך הרבה עד כה.
השבוע קראנו בפרשה על עבד. אומנם כבר כתבתי בעבר על עבד ועל הדמיון בין העבד האוהב את אדונו לבין אדם שנמצא עם התמכרות.
השבת התחדדה לי הנקודה שגם עבד שנמכר לעבדות בגלל שהוא עני (לכאורה לא ביידים שלו) וגם אדם שגנב (כנראה התאווה השתלטה עליו) שניהם נמכרים לעבד. אבל עד מתי? זאת השאלה ששאל הבן הגדול שלי. הוא שאל אבא הם נמכרים לעולם, הם לא יכולים לצאת מזה?
ושם הרגשתי שהוא מדבר עלי, כן ממש עליי.
האם כאשר מכרתי את עצמי לעבד בגלל החולשות שלי, האם זה לתמיד?
התשובה בעבד היא שאחר שש שנים האדון מחוייב לשחרר אותו,
ולא סתם לשחרר, אלא העבד יוצא עם רכוש ומתנות.
אותו דבר אצל המתמכר- אותו דבר אצלי.
כאשר אני מקבל החלטה שאני כבר לא רוצה להיות עבד אני יוצא, ועוד לוקח מהאדון (היצר- שנתתי לו להיות האדון שלי) כוחות ועוצמות למאבקים אחרים בחיים שלנו- תפילה זוגיות חינוך הילדים ועוד.
נכון שיש אנשים שכל כך אוהבים את התאווה כל כך אוהבים את האדון שלהם, והם בוחרים להישאר והאדון אפילו מבצע בהם אקט מבייש של רצע אוזנו במרצע, 
אבל גם להם יש פיתרון- ביובל יצא.

לאחר שהבנתי את זה בערב שבת, השבת כולה עברה לה על מי מנוחות.
תודה לה' ותודה לכם חברים על הרגישות ועל התמיכה. כל השבת חיכיתי להיכנס לאתר ולכתוב לכם, שזה פשוט נותן כוחות שאני לא יכול לתאר.
היום ברוך ה' חציתי את חצי הדרך ל90 יום.
כן כן אותו אתגר שהיה נראה בלתי ניתן לתפיסה פתאום הפך להיות קרוב כל כך מאי פעם.
כן אני יודע שמעכשיו האתגר פתאום גם הופך לקשה, כי לכאורה כבר עברתי כל כך הרבה והיצר מרגיש שעכשיו הגיע תורו לקבל את מבוקשו, אבל אני נושא תפילה (לפחות כאן ) שאני אצליח לעבור גם את השבוע הזה.
היעד הבא הוא כמובן היום הבא- אבל נראה לי מתאים להציב כיעד רחוק יותר את פורים.
פורים זה החג.
פורים זה היום היחיד בשנה שבו אני מרשה לעצמי לשחרר את כל המחיצות את כל המגננות. ולהשאיר את עצמי חשוף לנזקי היין או הויסקי.
פורים זה היום בו אני מקווה שמה שיצא הוא הטוב שבי ולא החטאים והקלקולים.
בכל שנה בכמה ימים שלפני פורים עולים בי כל המחשבות שאולי חלילה אני יקלקל ולא יתקן על ידי שתיית היין. שאולי אני אפגע במישהו. וכל שנה אני עומד ומתלבט האם השנה אני אשתכר.
גם השנה הרגשות הללו צפים ועולים. גם השנה אני רוצה להגיע ככלי מלא לפורים ולהוציא את כל הטוב הזה באופן נקי ללא מחיצות. אני מפחד שהשנה דווקא מתוך התהליך שהתחלתי דווקא מתוך המקום הזה שאני משתף (אומנם באופן אנונמי) עלול לעלות גם באופן ישיר. 
אני יודע ש46 יום זה דבר אדיר בשבילי, זה גאווה גדולה, זה שמחה אדירה. אבל אני לא בטוח שאם מישהו שמכיר אותי ביום יום ישמע שאני כבר 46 יום נקי, יחשוב שזה מעלה. הוא יגיד: "מה עד לפני 46 יום לא היית נקי?".
לכן עם ההתלבטות הזאת אני מתחיל את השבוע, ומקווה שמתוך לימוד התורה וההכנה הנדרשת לפורים, נצליח השנה להיות כלים מלאים, אבל לא בבושה וכלימה אלא בתורה ומעשים טובים.
חודש טוב ובשורות טובות,
מעריך אתכם מאוד,
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים #133164

  • קדימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 371 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 494

אהבתי מתגבר,
תמשיך לשתף,
אתה כותב נפלא,
בקשר לכך שאתה מרגיש שמישהו שמכיר אותך וכו',
זה מחשבה שמתגנבת לה לפעמים גם אצלי,
אבל צריך לחשוב רק בעולם האמת איך נרגיש ולא בעלמא דשיקרא,
ששם נראה את עוצמת ההתגברות ושכרה,
לי זה בכל אופן עוזר,
אוהבים.

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים #133229

בוקר טוב חברים.
איזה בוקר עבר עליי. קצת הרהורי כפירה בכל התהליך הזה,
קצת מחשבות על הצורך בכל ההתמודדות הזאת.
קצת מחשבות שאני כבר צדיק, ולכן למה צריך פורום ולדבר על הדבר הזה, הרי אני נקי.
ובברור עם עצמי הבנתי שלא אני מדבר אלא התאווה.
התאווה רוצה שאחשוב שסיימתי עם ההתמודדות ושכבר אין לי תאווה ולכן אני יכול להסתדר לבד.
המטרה שלה היא למצוא אותי חשוף ואז יהיה לה מקום.
אבל לא אתם עכשיו חלק ממני. חלק מהחיים הטהורים שאני מנסה ליצור.
אז למה בעצם לא להעיף את התאווה? שלא תיהיה יותר? למה צריך אותה.?
מהבוקר אני חשוב על זה ונזכרתי בסיפור שמופיע בגמרא על כך שהיה תקופה מסויימת שבה היה שעת רצון גדולה בעולם.
החליטו החכמים לבטל את יצר עבודה זרה מין העולם. (על ההשלכות של זה ניתן לדבר שעות, אבל זה לא המקום לדבר...)
ובאמת הצליחו החכמים לבטל את יצר עבודה זרה. אין יותר עבודה זרה בעולם.
ראו את זה החכמים והחליטו אם עכשיו זאת שעת רצון כזאת גדולה שניתן לבטל כוחות רעים מהעולם בואו ונבטל גם את יצר העריות.
תפסו את יצר העריות ורצו להרוג אותו.
קם חכם אחד ואמר להם, אני יודע שאתם עכשיו רוצים לנצל את שעת הכושר שיש,
אבל תקשיבו לי ותכניסו את יצר העריות למאסר למשך שלושה ימים ותראו את ההשלכות.
החכמים שאלו את אותו חכם מדוע? והוא הסביר שהריגת יצר עריות תביא לחורבן העולם.
אני בטוח שבאותה תקופה היו חכמים גדולים שעמדו בצד ואמרו אויי איזה מגזים, חורבן העולם.
אבל בכל זאת מה יש להפסיד? הניחו את היצר במאסר למשך שלושה ימים.
מאסר להבנתי הכוונה- נטרלו את יכולת ההפעלה של היצר בעולם אך לא ביטלו אותו לצמיתות.
כולכם בטח מכירים את הסיפור ואיך הוא נגמר- אבל לאלה שלא, וגם לאלה שכן יש לי חידוש יפה שאני חושב שהוא נכון, ואני בטוח שאם נחפש גם נמצא לו מקורות.

הגמרא מספרת שבמשך שלושה ימים לא הטילה תרנגולת ביצה.

אתם שומעים את זה? לא היו תולדות בעולם למשך שלושה ימים.
סליחה על היהירות אבל אם אני הייתי כותב את הגמרא, הייתי מנסח את זה אחרת, הייתי כותב שראו החכמים שבמשך שלושה ימים לא בא תרנגול על תרנגולת, הייתי רושם שהיו מריבות, הייתי רושם כל דבר אחר מאשר זה שלא הטילו ביצים.
אבל זה שהגמרא כתבה דווקא את זה ולא אחרת, זה כי היא רוצה ללמד אותנו כלל ענק ביצר העריות.
היא רוצה ללמד אותנו שכל הדברים כנראה המשיכו כרגיל. תרנגול בא כרגיל על תרנגולת, וכנראה שבצד הטכני הכל התנהל כרגיל, חוץ ממשהו אחר.
לא היה תאווה, לא היה חיבור אמיתי, לא היה אהבה. ובלי זה לא ניתן להביא חיים לעולם. בלי זה לא ניתן להמשיך את הקיום.

החכמים שראו את זה הבינו שעשו טעות ושחררו את יצר עריות ממאסר. הם כמובן ניקרו לו את העיניים כדי שלפחות אדם לא ירצו לבוא על בתו ואמו אבל עדיין השאירו אותו בחיים.
המסר הזה הוא חשוב מאוד. המסר הזה רלוונטי לנו יותר מהכל.
אז למה צריך תאווה שאלנו? כי אומנם החיים שלנו טובים, אבל בלי התאווה אין לנו חיים. אין לנו קיום.
אבל חייב לשים את התאווה במקום הנצרך ובמקום המתאים לה.
אולי ניתן לומר בדור שלנו שחכמים ניקרו לו את העניים, וכך זה נתן כוח למקימי האתר הזה "שמור עיניך" להקים את האתר. (אבל זה כמובן הלצה...)
יהיה רצון שנדע להשתמש בתאווה שלנו לדברים טובים לקיום העולם ברוחניות ובגשמיות, בבנים ובבני בנים ובלימוד תורה.
תודה לכם על 47 יום של טהרה, על 47 יום של נקיות.
תודה לה' על כל הטוב הזה שאני לא מבין למה הוא מגיע לי אחרי כל הקלקולים שקילקלתי בעולם, על כל הניצוצות שפגמתי, על כל הנשים שחשבתי עליהם וחטאתי בגללם.
אז למה? אני לא יודע. אבל נסתרות דרכי האל.
המשך שבוע טוב ונקי
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 3 שנים #133379

50 יום, אני לא מאמין
אני פשוט לא מאמין שהגעתי ליעד כזה. מעולם לא דמיינתי דבר כזה.
היום ב50 יום אני כמובן מרגיש ריקנות ועייפות, אבל אני לא אתן לזה לבאס אותי.
חברים אני כבר 50 יום לא פגמתי, 49 יום ו23 שעות ועשרים דקות שלא ראיתי שום דבר לא צנוע.

אז כן כבר כמה ימים שלא כתבתי כאן כלום, כמה ימים שלא שיתפתי אתכם במה שעובר עליי.
האמת שבימים האלה הייתי באתר לפחות שעתיים אם לא יותר כל יום. וכתבתי המון, ומרוב שכתבתי אצל אחרים לא נשאר לי זמן לכתוב כאן על עצמי.
אבל אם נודה על האמת אצלי זה מאוד עוזר. עוזר לי להיות חלק מתהליך של מישהו אחר. עוזר לי לעזור לאחרים.

אז אחרי כל ההקדמה הזאת, מה היה לנו?
ברוך ה' היום לי ימים שלא נעים להגיד כאן, כיו קלים יחסית. העברתי את הימים האלה עם סדר יום מאוד מסודר, עם עבודה אינטנסיבית עם הגעה הבייתה כבר עייף, ולכן זה ארגון הבית ארוחת ערב מקלחת ולישון. לפעמים גם בערב עבודה עד מאוחר, ככה שכמעט ולא הגעתי לנסיונות קשים.
כמובן שזה לא היה קל, כי היצר הגיע לביקור כמה פעמים והיה ממש חימום לרגע אבל הקב"ה ממש עוזר ולא נותן ליצר להשתלט עליי.

אני חייב לכם תודה ענקית על כל השיתופים שלכם על כל העצות שלכם, על כל המילים החמות, על כל החיזוקים. 
זה ממש לא מובן מאליו. אני משתדל להיכנס כל יום ולהתחזק, פעם זה היה חיזוק יומי במייל, והייתי קורא סיפורים של אנשים שהיה לי תחושה כאילו יושב לו איזה צדיק במשרד של שמור עניך וכותב לי את החיזוקים האלה. לא היה לי קשר אליו, לא הכרתי את ההתמודדות שלו, לא ידעתי את הרקע שלו.
והייתי קורא ואומר לעצמי יפה מה שהוא כותב אבל זה לא קשור אליי.
היום שאני נכנס אני קורא אומנם הודעות של אנשים אנונימים. אבל רק השם נשאר אנונימי.
את כל החיים הם פורסים כאן עם המקלדת את כל הנסיונות את כל הבושות, את כל הדברים שמעולם לא דמינו שנעיז להגיד.
בזכות הפורום הזה ובזכות החברים שכאן זכיתי להגיע ל50 יום, יובל ימים. עכשיו אני יוצא לחופשי.
מהיון אני כבר לא עבד.
אני לא תמים וחושב שסיימתי עם התאווה ועם המאבקים והנסיונות. עכשיו אני יותר מפוכח לבוא עם כלים לתאווה. לבוא עם החברים, לבוא עם ה50 יום האלה שצברתי כאן בעמל רב.
אז תודה לכם על הכל תודה רבה ובאמת שאין לי מילים לתאר את השמחה שאני נמצא בה כרגע..
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

זמן ליצירת דף: 0.80 שניות

Are you sure?

כן