ממש ככה, 
לא  מצליח לראות את העולם במשקפיים נקיות. 
אני בטוח שכל העולם סובב סביב התאווה, כל הזמן במוח שלי נראה לי שכולם מכורים. 
איזה מוח חולה, שיהיה בריא. 
ב"ה יש לי תכנית שמלמדת אותי להסתכל דרך המשקפיים שלה, להבין שכל ההסתכלות שלי עקומה. 
הפגמים שלי מעוותים את הראיה.
כשאני מצליח לעשות פעולות, הראיה מתהפכת רואה את הצד שלי ומבין שזה לא באמת ככה. 

תודה שבי על החיבור. 

המשימה היומית

מה???

אמש שוחחתי עם חבר שטרם התחיל עם קבוצת החלמה. היתה שיחה קשה, הרבה בכי והלקאה עצמית. נתתי לחבר אפשרות להתבטא והקשבתי לו בקשב רב,  היה לי קצת קשה כי הזדהתי עם מה שהוא עובר ומרגיש,  ממש החזיר אותי למקום שבו אני לא רוצה להיות. 
ומצד שני שמחתי היכן שאני נמצא היום. לא פשוט ולא קל מה שהוא עובר. כמובן שנתתי לו תיקווה שיש מה לעשות אם מאוד רוצים לצאת מהמעגל המטורף של התאווה. 
עברתי לשוחח עם חבר אחר בהחלמה ושיתפתי אותו על השיחה שהיתה לי,  ורציתי מאוד לפרוק. ולאחר מכן הגעתי לעצמי,  היכן ההיתי לפני שהגעתי לתוכנית ?  ומה עשיתי כדי להחלים?  
וכאן אני מגיע למשימה היומית… 
שוחחנו על המצב בו ההינו לפני התוכנית, ואני מספר שכל נפילה ההיתי מתעצב וחושב מה אני יכול לעשות כדיי לא ליפול ? עם השנים כל פעם אספתי קבלה חדשה, קריאה יומית, נדרים, ומה לא… ההיתי יוצא להליכות ובדרך מדבר עם אבא ובוכה בלי הפסקה, וצועק לעזרה. זה היה עוזר בדיוק לשבוע במיקרה הכי טוב, בפחות טוב זה היה נגמר בתיסכול בתוך המקלחת לאחר ריצה. עצוב

[dir=rtl]רוצה לספר ולשתף אותכם על מה שעובר עלי כמעט כל לילה מאז הנקיון. כל לילה אני מתעורר וכולי מלא תאווה מפחידה ומורגשת היטב.  ממש שקשה לי להרדם שוב,  ממש עיף ורוצה להמשיך לישון

מזדהה מאוד,
הפתרון לא להתייחס, אנו אנשים מלא תאווה, ולוקח זמן עד שהם עוזבים אותנו,
המטרה, יום נקי, על אף כל המחשבות,
וכמובן צעדים, והנס יקרה,
יום אחד תשאל את עצמך איפוה הלכו כל הפנטזיות.

אוהבים
תקבל את עצמך, זה בסדר שיש לך תאווה בראש.
זה עדיין לא אומר לי שאני חייב לפעול על זה, מותר לי לוותר.

שיהיה יום שפוי ונקי.

וואו כל כך הרבה שעות במשרד במקום העבודה. 
היתי מקבל פרוייקט מסויים, וההיתי דוחה את ההגשה או פיתרון של בעיה באחת המחלקות. וכשההיתי מתפנה לכך, זה היה רק כדיי שיניחו לי להמשיך בצפיה או בנפילות שלי. 
וכך גם בבית כל זמן פנוי שהיה לי או גם שלא היה לי,  ההיתי עסוק בעצמי ובפנטזיות שלי.  עד כדי דחיה של דברים חשובים בבית.  
הגעתי למסקנה שאיבדתי המון שעות במקום העבודה.  שעות שקיבלתי עליהם שכר , ואולי לא אוכל להחזירם. 
שעות של שיעורי תורה שבמקום להיות שם , ההיתי עסוק בשימושים. 
כל כך רציתי להפסיק, כל כך רציתי להיות ישר וכנה עם עצמי ועם משפחתי,  ולא הצלחתי אף פעם. 
הפסדתי זוגיות ניפלאה ואהבה ענקית שהיתה מופנת אלי. 
ואני זרקתי הכל,  רוצה ומקווה להחיות אותה .
רוצה להיות ישר וכנה עם אישתי. רוצה לאהוב את ילדיי ולהיות אבא טוב. 
רוצה להפסיק להיות מרוכז בעצמי. 
רוצה את החיים בחזרה.. 
חושב שאלו מספיק סיבות טובות להפסיק ליפול.

שאלוקים יהיה איתך.

תודה שבי
אנחנו אתך

אני לא רוצה להיות משומש, כי אני מתרחק בכך מהכוח העליון שלי.

אוהב

אוהבים אותך!!!!!!!!!!!!!!!
באמת להשתחרר מהתאווה זה קשה
אנחנו ממש לא רוצים להשתחרר מהתאווה
אבל אם נזכור מה הפסדנו אולי זה יוכל יותר לזור לנו להודות בחוסר אונים
חיבוק
אבי

אמש היתה שיחה על סוגים של תאווה, אני סיפרתי על תאוות העישון שהיתה לי במשך שנים. 
חשבתי שלעולם לא אוכל להחלץ מהעישון, כי עישנתי כל כך הרבה, וכל מי שהכיר אותי זוכר אותי תמיד עם סיגריה דבוקה לפה. אני חשבתי תמיד שאני אוהב מאוד את הפעולה הזאת של העישון, וחשבתי שלעולם לא אפסיק. ואז כשהתחלתי את התשובה בשנה הראשונה, היה לי חוסר עצום בשבת של פעולת העישון, וזה גרם לי להיות לא נחמד ומאוד כעסן ועצבני בבית. 
עשיתיהחלטה עם רעיתי שאנחנו במוצא"ש אחד מפסיקים לעשן. 
האמת שהגיע מוצא"ש והעברנו את ההפסקה לראשון בבוקר. 
יצאנו לקפה בלילה שתינו קפה ושתינו סיגריות חחח, היה מטורף באותו ערב. והתעוררנו ליום חדש ללא עישון.
לא היה קל,  חודשים ללא שינה רצופה, אני התחלתי עם סוכריות וגומי לעיסה וכמובן פיצוחים. קל לא היה אבל שרדנו ועברנו את עידן הסיגריות, חסדי ה' עד לרגע זה. 
אני כמובן שמנתי נתתי דרור לתאוות האכילה, ולאחר שנה החלטתי שאני רוצה לרזות. ניסיתי כל מיני דרכים להפסיק את הבולמוס והיה לי קשה. הלכתי לקבל עזרה עם דיקור, ואז נכנסתי למשטר אכילה. ההגבלה של האוכל היתה הרבה יותר קשה מהפסקת העישון, עד אתמול רק לאחר שיחה עם חבר לא הבנתי מהיכן מגיע הקושי הזה. הבנתי שבעישון ממש הפסקתי לחלוטין לעשן, אך באכילה זה שונה .
אתה חייב להמשיך לאכול כדיי להתקיים, אך צריך להפחית כמויות. וכאן הקושי הגדול.. 
אני מגיע לתאוות המין שהיא שונה בתכלית ממה שחוותי בעישון או באכילה. הגעתי ממש להתמכרות קשה שאני לא יכול להיפרד ממנה. 
אני לומד כאן ובקבוצות את 12 הצעדים, פעולות והליכה לקבוצות תמיכה. 
נקי רק להיום 203 יום, ועדיין התאווה מבעבעת בתוכי, האובססיה מגיעה לביקור מידיי פעם, ואני צריך לעשות פעולות ובחסדי ה' מבקש להישאר נקי רק להיום. 
מתפלל

אוהבים

כשאני חושב לוותר, או על מסירה לשם יתברך מסירה מלאה, ללא פיקפוק ממש שחרור מלא. 
יצא לי לשוחח על כך שוב אמש עם חבר יקר. והוא אומר לי תשמע חבר יקר,   נמאס לי לשבת בכיסא של הנהג, וכל הזמן לנהוג. אני כל כך רוצה לשבת ליד הנהג ולתת לו לנהוג, אני לא יכול יותר, חייב להשתחרר מההגה. עניתי לו נכון אתה צודק, חייבים להיכנע ולתת לו לנהוג, ולהשתחרר מעט מהמסע שמעיק לנו. טוב אם בנושא חברים עסקינן. הבוקר שוחחתי עם חבר נוסף ושיתפתי אותו בסיפור הנהג. והוא התחיל לדבר על הבחור שיושב ליד הנהג,  מה הבעיה שלו?  שאלתי, 
הוא רק יושב ומובל. 
נכון הוא רק יושב, אך הבעיה אם הוא יוכל לסתום את הפה ולא להעיר הערות לנהג, על צורת הנהיגה או על פניה לא נכונה. 
וואו כמה נכון ואמיתי, רצונו יעשה ולא רצוני. כל בוקר ובכל הזדמנות אני אומר זאת לאבא, אבל כמה באמת אני משחרר, כמה באמת אני לא מנסה לנווט אותו לרצונות שלי. אבא יקר ממש רוצה לשבת לידך, ללא רצון של ניווט רק לשבת בשקט,  ולקבל באהבה את רצונך. 
כי אתה היחיד שיודע מה טוב בשבילי, ואתה היחיד שיודע לאן להוביל אותי, ובאיזה דרך.

אהבתי,

דרך אגב, אני לא יוצא לי להתקשר אליך,
תוציא אותי מהריכוז עצמי שלי, ותרים לי טלפון, זה יעזור לי.