חברים יקרים יש לי וידוי.
ביומיים האחרונים של החג חוויתי בדידות נוראית היה מצב מתוח מאוד בזוגיות , בקושי החלפנו מילה. לא היה לי עם לדבר ולשתף, נכון שאבא היקר איתי, נכון שמסרתי את כל רצונותי אך התאווה גברה על כל הפעולות שעשיתי. ההיתי ממש חלש וחסר אונים והיא חילחלה במשך השבת.
נכון שזה היה המקום הכי טוב בעבר לברוח ולהתחבר אליה. כיום כשאני בהחלמה למדתי לפעול פעולות וזוכר כמה לא טוב החיבור עם התאווה.
אך השבת והחג זה עטף אותי ונתן לי תחושות של חנק, ואז התחלתי להתמזג איתה ללא מחשבה .
תוך כדיי המיזוג עלתה מחשבה בראשי האם מה שאני עושה יעשה לי טוב ?
נזכרתי בתחתית שההיתי בה בעבר, למרות שהרגשתי שטוב לי באותם רגעים התנתקתי מייד וחזרתי לעצמי לעוד יום שפוי בקושי.
ואז אותו ריטואל חזר על זה שוב בשבת.
שוב נברתי בתוכי והזכרתי לעצמי בכוח כמה לא טוב לי המקום הזה, זוכר את הבכי שלי ושל אישתי את כל העצב ואז הפסקתי .
לא רוצה ממש לא רוצה לחזור לשם. אסירות תודה על השגרה שחזרה , שיכול לשתף ולשוחח .. ותודה לאבא היקר שעזר לי להישאר נקי בקושי רק להיום. אוהב אותכם..
