תודה שבי! 
כל פעם שאני שומע אותך אני מקבל השראה, איך בכל מצב, בכל גיל ובכל מקרה - אם דבקים בתכנית אפשר להחלים. 

תמשיך רק להיום, כדי להיות שפוי, ותתן לנו ניסיון, כוח ותקווה! 

תודה על העידוד והפירגון .

אוקיי למדתי כאן בהחלמה שתמיד אחרי ההי מגיע הביי , חחחח
האמת צפיתי לזה, וזה הגיע . הסתימו התרועות והארוחת ערב עם אישתי לרגל המאורע של שנה נקיון. יום למחרת יוצא כהרגלי לעבודה והטלפון מצלצל. מעבר לקו אישתי היקרה בשאלה מפחידה, היכן אתה? בעבודה כמובן . אתה לבד ? לא עונה לה. כמובן סתם שאלות ואני מתחיל להזיע מה לא עשיתי בסדר הבוקר שואל את עצמי. ואז כמו סרט מריץ הכל במוחי לבדוק את עצמי. ואז יוצא ממנה שטף של תלונות עת תפקודי בבית…
וואו ואני מקשיב משתדל לא להגיב, ובליבי מתפלל לאבא היקר .עזור לי אני ממש חסר אונים מול הקצף שנשפך עליי , מבקש רוגע ולענות בנחת. אך הנחת לא עוזרת לי וזה מגביר אצלה את הטונים .בסוף השיחה שבקושי הבנתי מה עוללתי עניתי את צודקת מצטער והשיחה הסתיימה .אני מבין שגם היא חווה גלים של כעסים, על מעללי העבר. וזה מידי פעם עולה לה ומציף אותה. האמת שאני ממש יכול להבין אותה, אבל ממש לא יכול להכיל .אך למדתי בתוכנית לעשות צעד 4 , חזרתי הביתה לאחר שעה, הי מה המצב שואל משוחח על סתם נושא מטפל 5 דקות בדחיינות שלי שהביא אותה לפרץ.
נותן נשיקה ויוצא זהו ניגמר. וואו זה לא היה כזה פשוט בעבר , פרץ כזה היה מושך שבועיים של טינות וכעסים .
היום אני במקום אחר, תודה לאבא היקר שלי אוהב אותך.

ליבי איתך,
שהשם ייתן לך המון שלווה בחיים.

מדהים. באנו לפה כדי להפסיק לראות פורנו. והחיים שלנו משתנים בכל הרבדים שלהם . תודה על השיתוף

שבי היקר
תודה על שאתה איתי בדרך...
תודה על חלוקת, כח, ניסיון, ותקוה...
שיהיה בהצלחה...

שבי1 כתב on 22 יוני 2018 04:53:

ועיקר העיקרים (בעיני) שהנקיות נשמרה. כל הכבוד!!!!!!! (בקרוב אצלי, בעז"ה).

אמן , אוהבים אותך

הגיל הזה גדול עליי...
טוב אני חייב להיות בכנות מלאה,עם חברים בתכנית עם משפחה ובפרט עם עצמי.
וואו מאוד קשה לי לכתוב או לשתף, אבל אבא היקר יעזור לי. טוב מתחיל.
נכנסתי לתכנית ההחלמה הזאת בעקבות חיפוש פתרון לבעייתי, שהיא כמובן התאווה למין ולכל מוצריו.
בכל שנותיי הראשונות לא חשבתי שאני בבעיה,אלה חשבתי שזה משהו נורמאלי שכל גבר חווה. ככל שגדלתי בשנים והתבגרתי חזרתי למקורות היהדות שלי והבנתי שזה לא תקין מה שקורה איתי.
בקיצור היה לי הפסקה דיי ארוכה באובססיה לתאווה , עד שלפני 10 שנים זה פרץ שוב כמו מחלה איומה.
הגיל הפריע לי מאוד כבר לא צעיר הייתי  . עכשיו מגיע הקושי ..הייתי בן 47 . ומאז הייתה הידרדרות גדולה ותאווה מפחידה משהו שלא חוויתי בעבר,ככל שהשנים חלפו חשבתי שאם הגיל זה יפסיק ,אבל ממש לא זה הפך להיות כדור שלג שהתגלגל ותפס תאוצה בירידה לתחתית . וכל מה שלא עשיתי לא עזר לי, עד שהגעתי לכאן לתכנית ההחלמה. מה שקורה איתי היום זה שכל בוקר מחדש מגלה את הגיל שלי וזה ממש מנהל אותי. כיום שאני בן 58 ומרגיש חוסר אונים מול התאווה ואל מול הרצונות שלי , ממש קשה לי. בתחילה הייתי בתלונות לאבא היקר, למה ? למה ההחלמה הגיע בגיל מבוגר כל כך? למה חיכיתי כל כך הרבה שנים להגיע לשמור עיניך? בתחילה הייתי רואה חברים כל כך צעירים שעושים תכנית , ולבי היה מתכווץ בתוכי מהבושה של הגיל שלי. גם היום כששואלים לגילי קשה לי להיפתח ולהגיד, מהבושה מה יחשבו עלי , כל כך מבוגר ועדיין בהחלמה? כן זה אני. ועכשיו אני כותב מה מנהל אותי כל יום מחדש, וכל שיחה עם חברים צעירים. אבל מצד שני יש לי סיפוק עצום מהפתיחות שלי ושל החברים המקסימים כאן בתכנית, מהשיתופים ומההרגשה הנפלאה כמה שאני רצוי ומועיל. וזה ממש עוזר לי ונותן לי כוח להמשיך כאן ולא לברוח, למרות מחשבות שצצות לי אולי שאמשיך לבד ללא עזרה. שוב מהמחשבה על הגיל. אסירות תודה לאבא היקר שנתן לי כוחות להוציא ממני את הסיפור הזה, א.ת. שאני מרגיש צעיר, וזה ההרגשה שאני מקבל מהחברים וגם בקבוצות שלי. אבא יקר קשה לי לוותר על המתנה הזאת שנתת לי , רוצה להמשיך אותה יחד עם חברים צעירים ומבוגרים כאחד. כי כולנו הגענו לכאן למטרה אחת ומשותפת, שככל הנראה הגיל כאן אין לו תפקיד. תודה לכם שאתם איתי בדרך ותודה למי שקרה את הכתוב. ניסיתי במעט להעביר את המתחולל בקרבי כל יום מחדש.

אוהב אותכם מאוד שבי.

אוהבים אותך שבי! 

מקבל ממך המון השראה וכוח. 

רבי עקיבה נכנס בגיל 40 ללמוד לקרוא עם הבן שלו, ישב על ספסל נמוך בין ילדים שרק הרגע נגמלו מהטיטול, ולא התבייש, כי ידע שזו הדרך שהוא רוצה, ו"התאבד עליה". 

מאחל לך ניקיון רק להיום! 

אוהבים אותך שבי.
אני דווקא חסר אונים מזה שהגעתי להחלמה כל כך מהר ובגיל יחסים צעיר. לא הספקתי לעשות שום דבר.... (בציניות, כמובן).

אני אסיר תודה לכוח העליון שלי על הדרך שהוא רק ואך ורק שלי.

יום שפוי ונקי לכולנו.

מחזק אותי,
כייף להיות איתך בדרך.

אסירות תודה על בוקר טוב , עם חיבור נפלא לחברים, ועל ים של אהבה. 
כשהתחלתי את ההחלמה הייתי רץ כ 4 פעמים בשבוע במשך 7 שנים ברצף. 
בשמונה חודשים האחרונים כמעט ולא עשיתי שום פעילות ספורטיבית. אתמול בבוקר החלטתי זהו , לוקח את עצמי ומתחיל בפעילות מחודשת . אז זהו הרגע נכנסתי הביתה אחרי ריצה ומרגיש נהדר, כל שריר בגוף מורגש בכאב מתוק. אז רק להיום החלטתי שאני שאני עושה ספורט, ולא מעניין אותי אם מחר זה יקרה שוב. מה שחשוב שזה קרה היום ואני מודה לאבא היקר שנתן לי כוחות ורצון ואפשרות לפעול היום .
א.ת. על בריאות טובה 
על אישה מדהימה ועל בית מקסים , א.ת. על ימי נקיון רק להיום . מתפלל

אוהבים,
אני גם התחלתי ללכת חמש קילומטר שלוש פעמים בשבוע,
כרגע אני לא בכושר לרוץ, מקווה להגיע לזה גם.

שבי1 כתב on 01 יולי 2018 08:28:

שבי, אוהבים אותך מאד
נראה לי שאבא שלח אותך לכתוב את הפוסט הזה בשבילי.
2 נקודות עוזרות לי כאן. 1. אני באותו עניין בערך. להלן בהרחבה. 2. העובדה שניתן לכתוב כאן כל מה שכואב (ובלי נדר, אני מתחיל בקרוב ממש לכתוב שרשור שלי) ולקבל גיבוי ואהבה מהחברים.
אני חדש כאן ואני בן 40. וניתן להבין מהפוסטים שלי כמה אני מתבייש כשאני צופה על עצמי מהצד. וואו, אדם בן ארבעים, נשוי 20 שנה (לאשה נפלאה מאד בחסד ה'), אב לשבעה בלעה"ר. אז רבש"ע, מה אני מחפש בזבל? למה העשירות שמניתי קודם (אשה + שבעה ילדים) לא נותנת לי את הסיפוק הנדרש כדי לשבת מהבוקר עד הלילה ולהגיד תודה ולחשוב טוב?
אז כמו שכתבת. גם זה ממנו. האוהב, הכל-יכול.
לא ניטרד ממחשבות כאלו ודומותיהן, נמשיך בפכחון, כל יום רק להיום.