רגיש כתב on 05 יולי 2018 13:55:
סוד, תודה על תגובתך. הגבת לי כאן ובפוסט נוסף. (מרגיש בן יחיד.......).
ובכן, אבקשך להרחיב מעט על נושא ה"קבלה העצמית" או הפנה לפוסטים/מאמרים טובים בעניין. (אנסה להסביר איך אני מבין את העניין ותכוון אותי. ההבנה היא שקיבלתי את האופי (או איך שלא נגדיר את זה) מהקב"ה ולהפסיק להאשים את עצמי. כמו שהנולד חרש לא מאשים את עצמו כל הזמן. (מאידך, להצטער מותר כמו שלחרש מותר?!?).
בשמחה.
ראשית, נכתב על זה המון בפורום על ידי חברים ותיקים. הנה לינק אחד לפוסט שכתבתי בזמנו:
gye.org.il/articles/articles/item/kabala-5
בגדול, קבלה זה לא רק בנוגע לפגמי אופי, אלא בנוגע לכל דבר בחיים. אבל שים לב שהקבלה אצלנו היא לא פאטליזם שבו אנחנו לא מנסים לשנות כלום, כיון שהכל מלמעלה (מה שנקרא "קארמה"), אלא קבלה ביחד עם מחוייבות לשינוי.
זה בולט מאוד בתפילת השלווה שבה אנחנו מבקשים שלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתנו לשנותם, אבל באותה נשימה מבקשים אומץ לשנות את הדברים שביכולתנו לשנותם. אם אנחנו נצמדים לאחד הקצוות, ושוכחים שצריך את שניהם, אנחנו לא בכיוון הנכון.
אגב, הרעיון הפשוט כל כך של תפילת השלווה, הוא היום בסיס לשיטת טיפול מקצועית שתופסת תאוצה בשנים האחרונות בטיפול בהתמכרויות ונקראת ACT - לפי ראשי התיבות של טיפול בקבלה ומחוייבות, במהלכו המטופל לומד מצד אחד לקבל את הרגשות השליליים שלו, בלי לנסות להילחם בהם (כי אנחנו יודעים שזה לא בדיוק עובד), ומצד שני לנסות לשנות אותם. זה נשמע כמו פרדוקס, אבל כפי שאנחנו יודעים מהתוכנית, זה עובד.
אני מקבל את זה שאני מכור - ודוקא אז מוכן לעשות הרבה יותר פעולות כדי לא לפעול כמכור. דוקא הקבלה מאפשרת לי את השינוי.
