בתור חולה מעולם לא דיברתי על רגשות שלי עם עצמי וודאי שלא בציבור, ופתאום התחושה שכאן מדברים על הכל, יחד עם חברים אוהבים שלא מסתכלים על הפגמים כעל חסרונות, אלא כעל מציאות, זה פשוט חוויה מטורפת, לגעת בנקודות רגישות שבחיים לא נגעת בהם.
אני פשוט בשכרון חושים, כי פתאום אני מרגיש מה שבחיים לא הרגשתי, איך אפשר להגיע לתחושות כ"כ עמוקות בלי לפחד,
כל הזמן צצים לי בראש אפיזודות מהעבר שבהם עשיתי דברים הזויים בגלל שפחדתי מהצל של עצמי, ועכשיו יש לי אפשרות להסתכל על זה בלי להגעל מעצמי.
מדהים מדהים מדהים
וזה עוד אחרי שאני יודע שנגעתי רק בקליפה החיצונית עוד לא הגעתי לעומק האמיתי, ואני רואה את החברים הוותיקים וכולם עם שלווה בעיניים פשוט ממכר.
