שוב הגעתי לחודש ניקיון, שוב....
המילה הזאת - 'שוב' - למה היא נשמעת כל כך עצובה? כי אני מסתכל אחורה על העבר ולא מתמקד במה שיש לי היום?
אולי עדיף פשוט לצאת בהכרזה יש לי חודש ניקיון
אבל אז זה מרגיש לי ריק מתוכן - איפה כל הזמנים בעבר שהיו לי תקופות ניקיון אפילו יותר ארוכים? (מעל למאה ימים). צריך למצוא משהו באמצע - משהו שמראה את התהליך אבל לא מזכיר יותר מידי את הזמנים האפלים, רעיונות מישהו?
האמת שהתחלתי לכתוב את זה בתור משהו שמח אבל פתאום שמתי לב שזה נשמע עצוב, אבל זה לא עצוב, אני לא עצוב ולא מדוכא. אני שמח, אלוקים אוהב אותי ונתן לי את הכוחות להתמודד עם החיים בדרך שפויה בלי לברוח למשך חודש שלם, כל פעם מחדש זה משמח זה מחזק - כל יום מחדש זה משמח ומחזק. אני עדיין לא מושלם וההחלמה שלי עדיין לא יציבה, אני בדרך. ואם אצטרך ליפול עוד כמה פעמים בדרך זה גם טוב. המילה הזאת 'שוב' מזכירה לי שפחות משנה התוצאות ויותר חשובה הדרך, הרי נפלתי אבל לא התרסקתי, כשאני קם כל מפעם מחדש זה מראה על תקווה על אמונה בה' שאוהב - כל פעם מחדש שאני נופל ועולה חזרה על דרך אני מרגיש התקדמות, הדרך הזאת הפעם היא יותר מחוברת עם יותר ענווה ועם יותר חיבור לאלוקים. לא פורנוגרפיה, לא אוננות ולא שום שימוש אחר יכולים לנתק אותי מאלוקים עד כדי אבדון - זה מרחיק - ועדיין הוא שם, עדיין אני בהתקדמות אליו השוב הזה מוכיח לי את זה כל פעם מחדש
שוב אני נקי חודש
תודה שאתם איתי בדרך