קודם כל וואו, איזו כנות. אמת.
ממעקב אחרי הודעות שלך אתה נראה בן אדם מאד פנימי, מאד עמוק.
ואתה גם מודע לכך שהטריגר העיקרי שלך הוא בריחה, בריחה מהסיוטים, בריחה מהניתוק הרגשי מהסביבה, בריחה מהניתוק שלך מהקב"ה.
(גם מדיה בכללי זה סוג של בריחה).
וזה מטורףףף
ובהצלחה עם זה.
אני חושב שהטיפול נתו לך את המודעות לעצמך לדעת מאיפה ומה עומד מאחורי הטריגרים. כך שזה לא בטוח היה לשווא.
בכל אופן:
החיבור הוא המרכז אצלך.
ומה לעשות שבחיים האלה גם אם אנחנו רוצים, זה בלתי אפשרי להיות מחוברים לאנשים/לקב"ה כל הזמן.
אז תנסה אולי בצורה הזו:
לדרג מה אתה מרגיש כלפי החבררים/הקב"ה, באחוזים.
לדוגמא "עכשיו אני לא מחובר 100% במפגש הזה, אבל אני גם לא 0% אני 40% מחובר, וככה יש לך איזשהו משהו לראות הנה יש לי משהו ביד, זה לא אפס.
כי הנטיה שלנו כשאנו זקוקים לחיבור כדי להיגמל, היא שכמו שהחוויה של הנפילה היא עם ריגוש 100% אז גם התחליפים צריכים להיות ככה, ואם לא אז הם לא שווים כלום וכל המפגש הזה לא שווה כלום.. אבל זה לא נכון, כי אם נסתכל על המציאות יש פה את ה40% האמיתיים האלה ואפשר לצאת איתם ביד.
מקווה שירדתי לסוף דעתך ועזרתי קצת.
אם לא אני מבקש סליחה על חוסר ההבנה...
אוהב אותך.
מאחל לך בהצלחה.
אתה ענק.