פשוט שמח:
אינני בקיא עדיין בשמות הפסיכולוגים שהגו את הרעיונות האלו, אבל אני מדבר על השלבים ההתפתחותיים התנועתיים:
גלגול מצד לצד, הרמה של בית החזה,זחילת גחון,הכנה לזחילה על שש, זחילה על שש,ישיבה,עמידה,קפיצה על רגל אחת,קפיצה על שתי רגליים, הצבעה עם האצבע על הזולת ועל עצמי,הליכה, ריצה.
לרוב השלבים כאן יש גם אספקט נפשי מאד עמוק, אך הבאתי רק את אלו שרלוונטים עבורנו.
עצמיות זה מושג שקשה מאד להסביר. אפשר לכתוב פה מגילת אסתר על מה זה עצמיות ולא לגמור. העיקר זה שתוכל להרגיש בתוך עצמיך במה מדובר. למשל, אם מישהו עשה משהו שעצבן אותי, האם אני:
-חלש מדי כדי אפילו להגיב?
-מספיק חזק כדי להגיב אבל חלש מדי כדי להתאפק?
-מספיק חזק כדי להכיל את המציאות בצורה שלימה מבלי שתערער אותי?
ואותו דבר אם אני צריך לבקש משהו. האם אני מתבייש או מבקש בשיא הטבעיות?
זה מדד טוב מאד כדי לבדוק את עוצמת העצמיות ולחוש את הדברים.
חשוב טוב יהיה טוב:
זה פתרון לטווח הרחוק. התרגולים האלו מחזקים את העצמיות בהדרגה.
בנוסף מצאתי משמעות, ויש לי על מה להלחם גם כשמאד קשה. בנוסף, חשוב לי להבהיר: זה עובד הכי טוב כשזה ספונטני. מי כיוון שהרסתי לכם וגיליתי את התוצאה, צריך "לעקוף" את המודע על מנ לחדור לתת המודע. ואת זה עושים על ידי הפעלה של כמה חושים. למשל: קפיצה בחבל מתחת לממטרות תוך כדי ספירת הקפיצות ותחרות עם חבר. הרכבת מגדל קלפים או דומינו תוך שמיעת מוזיקה וחשיבה על תכלית החיים. כשהבור השחור ואפיסת הכוחות מגיעים, הידיעה שמצד אחד יש על מה להלחם, שזה זמני, ובסוף רק מתחזקים מזה, נותנת את הכוח להחזיק עד יעבור זעם. ותמיד זה עובר בסוף
. בנוסף, יש סט שלם שעובד על ויסות חושי אבל קשה מאד להעביר את זה דרך כתיבה :\.